א בריוו פון מיין חבר

חוקר ודורש

אלטגעזעסענער קרעמלער
וועטעראן
זיך איינגעשריבן
מאי 16, 2024
מעסעדזשעס
1,195
רעאקציע ראטע
4,092
פונקטן
443
א בריוו וואס א חבר מיינע האט מיך אמאל אריבער געשיקט (וואס איז פרום נאר כלפי חוץ - Reverse Marranos)

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי,
אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבִרְחָבוֹת אֲבַקְשָׁה,
בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו, מְצָאוּנִי הַשְּׁמָרִים,
הִכּוּנִי פְּצָעוּנִי, נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי,
הַגִּידוּ נָא לִי, אֵת שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה אֶרְאֶה?

אָחֲזוּ בִּי, שׁוּעָלִים מְחַבְּלִים בַּכְּרָמִים,
צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הָאָבוֹת, אָמְרוּ לִי:
מָשְׁכֵנוּ אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ,
תְּבִיאֵנוּ הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, וְנֹאכַל פְּרִי מְגָדֶיךָ.

שִׂפְתוֹתֶיךָ שׁוֹשַׁנִּים, נֹטְפוֹת נֹפֶת, מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז,
בְּאֵר מַיִם חַיִּים, דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ,
שִׂמְלוֹת זָהָב עִם נְקֻדּוֹת הַכֶּסֶף נַלְבִּישֵׁךְ,
אַפִּרְיוֹן נַעֲשָׂה לָךְ וְיֵצְאוּ וְיִרְאוּ בְּנֵי צִיּוֹן בַּעֲטָרָה שֶׁנֶּעֱטָרֵךְ.

רַק סֹב מִדַּרְכְּךָ, וּדְמֵה לְךָ לְדוֹדִי,
שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ,
אָנָה תֵּלֵךְ, אָנָה תִּפְנֶה, וּנְבַקְּשֵׁךְ מִשָּׁם.

וָאַעַן וְאוֹמֵר אֲלֵיהֶם: הָסֵבּוּ עֵינֵיכֶם מִנֶּגְדִּי,
כִּי אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל,
בְּצִלָּהּ חָמַדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפְרִיָּה מָתַק לְחִכִּי,
לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, שֶׁתְּשֻׁמּוּנִי עָלַיִךְ רֹאשֵׁךְ,
כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן אֲנִי בֵּין הַבָּנִים.

שֶׁלָּמָּה אֶהְיֶה עוֹטִיהָ שְׁחוֹרָה כְּאָהֳלֵי קֵדָר,
וְכַמֶּלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים תְּשׁוּמוּנִי,
לְחַיֵּי בְּתּוֹרִים, וְצַוְּאָרַיִי בְּכַשּׁוּרִים,
אֶפְשֹׁט אֶת כֻּתְנָתִי, אֵיכָכָה אַלְבִּישֶׁנָּה.

בִּקְּשָׁה נַפְשִׁי אֶת שְׁאֵלָתִי, וְעִמִּי בְּבִקַּשְׁתִּי,
מִי יִתְּנֵנִי כְּאָח לִי אֶמָּצֵא בְּחוּץ,
אֵלֵךְ וְאֵצֵא הַשָּׂדֶה, אָלִין בַּכְּפָרִים,
אֶבְרַח וַאֲדָמָה לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים.

הַיּוֹשְׁבִים בַּגַּנִּים, עִם חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים, לְקוֹלִי שִׁמְעוּ:
אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה,
אַחִים לִי, וּמֶה אֶעֱשֶׂה לְאָחִי, בְּיוֹם שֶׁיְּדַבֵּר בָּם.
 
סתם נאכגעשריבן אביסל שיר-השירים און אריינגעלייגט אביסל אייגענע ווערטער.

אומאינטערסאנט!
ווייל יענער שרייבט מיט לשון חז״ל און נישט מיט זיין אייגענעם לשון איז עס נישט אינטערסאנט
אדער וויל דו האלסט אנדערש פון עם איז עס נישט אינטערסאנט?

לויט מיין קליינעם השגה איינער וואס קען נעמען פסוקים / פיוטים און מאכן פון דעם א בריה חדשה איז אינטערסאנט און פאר דעם האב איך עס ארויף געלייגט
אלסט אנדערש נו איך הער
 
אפשר מאכן די צוגעלייגטע ווערטער אין באלד, נישט יעדער כאפט וואס איז אריגינעל און וואס ס'איז צוגעלייגט
 
סתם נאכגעשריבן אביסל שיר-השירים און אריינגעלייגט אביסל אייגענע ווערטער.

אומאינטערסאנט!
אפילו ס׳וואלט געווען אמת איז נישט קיין שיינע זאך צו אראפרייסן איינעם אז ס׳איז אומאינטערסאנט, איך האב דיר געגעבן א לייק ווייל מוסר דארף קומען מיט ליבשאפט.
 
אפשר מאכן די צוגעלייגטע ווערטער אין באלד, נישט יעדער כאפט וואס איז אריגינעל און וואס ס'איז צוגעלייגט
איך וועל עס שוין מסדר זיין.
עס איז דא חלק פון די ווערטער, וואס ער האט א ביסל געשפילט מיטן ווארט (אמאל די נקודות, און אמאל פון זכר/נקבה. רבים/יחיד) זיי וועל איך מאכן שיף.
און צו מאל האט ער געדרייט די סדר פון די פסוק
 
אפשר מאכן די צוגעלייגטע ווערטער אין באלד, נישט יעדער כאפט וואס איז אריגינעל און וואס ס'איז צוגעלייגט
נאדיר
איך האב אויך צוגעלייגט יעדע שטיקל פון וועלעכע פסוק קומט עס.

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי (ג, א),
אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבִרְחָבוֹת אֲבַקְשָׁה (ג, ב),
בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו (ג, ב), מְצָאוּנִי הַשְּׁמָרִים (ה, ז),
הִכּוּנִי פְּצָעוּנִי, נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי (ה, ז),
הַגִּידוּ [בפס' הַגִּידָה] נָא לִי, אֵת שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה אֶרְאֶה [בפס' תִרְעֶה] (א, ז)?

אָחֲזוּ בִּי [בפס' לָנוּ], שׁוּעָלִים מְחַבְּלִים בַּכְּרָמִים (ב, טו),
צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי (א, ח) הָאָבוֹת, אָמְרוּ לִי:
מָשְׁכֵנוּ [בפס' מׇשְׁכֵנִי] אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ,
תְּבִיאֵנוּ [בפס' הֱבִיאַנִי] הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו (א, ד), וְנֹאכַל [בפס' וְיֹאכַל] פְּרִי מְגָדֶיךָ [בפס' מְגָדָיו] (ד, טז).

שִׂפְתוֹתֶיךָ [בפס' שִׂפְתוֹתַיִךְ] שׁוֹשַׁנִּים, נֹטְפוֹת נֹפֶת (ה, יג - ד, יא), מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז (ה, טו),
בְּאֵר מַיִם חַיִּים (ד, טו), דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ (ד, יא),
שִׂמְלוֹת זָהָב עִם נְקֻדּוֹת הַכֶּסֶף (א, יא) נַלְבִּישֵׁךְ,
אַפִּרְיוֹן נַעֲשָׂה לָךְ [בפס' עָשָׂה לוֹ] (ג, ט) וְיֵצְאוּ וְיִרְאוּ בְּנֵי [בפס' צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת] צִיּוֹן בַּעֲטָרָה שֶׁנֶּעֱטָרֵךְ [בפס' שֶׁעִטְּרָה] (ג, יא).

רַק סֹב מִדַּרְכְּךָ, וּדְמֵה לְךָ לְדוֹדִי (ב, יז),
שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ (ז, א),
אָנָה תֵּלֵךְ [בפס' הָלַךְ], אָנָה תִּפְנֶה [בפס' פָּנָה], וּנְבַקְּשֵׁךְ [בפס' וּנְבַקְשֶׁנּוּ] מִשָּׁם (ו, א).

וָאַעַן וְאוֹמֵר אֲלֵיהֶם: הָסֵבּוּ עֵינֵיכֶם [בפס' הָסֵבִּי עֵינַיִךְ] מִנֶּגְדִּי (ו, ה),
כִּי אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל (ו, יא),
בְּצִלָּהּ [בפס' בְּצִלּוֹ] חָמַדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפְרִיָּה מָתַק [בפס' וּפִרְיוֹ מָתוֹק] לְחִכִּי (ב, ג),
לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, שֶׁתְּשֻׁמּוּנִי [בפס' שָׂמַתְנִי] (ו, יב) עָלַיִךְ רֹאשֵׁךְ (ז, ו - ס"ה),
כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן אֲנִי בֵּין הַבָּנִים [בפס' הַבָּנוֹת] (ב, ב).

שֶׁלָּמָּה אֶהְיֶה עוֹטִיהָ [בפס' כְּעֹטְיָה] (א, ז) שְׁחוֹרָה כְּאָהֳלֵי קֵדָר (א, ה),
וְכַמֶּלֶךְ [בפס' מֶלֶךְ] אָסוּר בָּרְהָטִים (ז, ו) תְּשׁוּמוּנִי,
לְחַיֵּי בְּתּוֹרִים, וְצַוְּאָרַיִי [בפס' לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים, צַוָּארֵךְ] בְּכַשּׁוּרִים (א, י),
אֶפְשֹׁט [בפס' פָּשַׁטְתִּי] אֶת כֻּתְנָתִי, אֵיכָכָה אַלְבִּישֶׁנָּה (ה, ג).

בִּקְּשָׁה נַפְשִׁי אֶת שְׁאֵלָתִי, וְעִמִּי בְּבִקַּשְׁתִּי (אסתר ז, ג),
מִי יִתְּנֵנִי [בפס' יִתֶּנְךָ] כְּאָח לִי אֶמָּצֵא בְּחוּץ [בפס' אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ] (ח, א),
אֵלֵךְ וְאֵצֵא [בפס' לְכָה (דודי) נֵצֵא] הַשָּׂדֶה, אָלִין [בפס' נָלִינָה] בַּכְּפָרִים (ז, יב),
אֶבְרַח וַאֲדָמָה [בפס' בְּרַח (דודי) וּדְמֵה] לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים (ח, יד).

הַיּוֹשְׁבִים [בפס' הַיּוֹשֶׁבֶת] בַּגַּנִּים, עִם חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים, לְקוֹלִי שִׁמְעוּ [בפס' לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי] (ח, יג):
אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת (א, ו) כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה (ח, ו),
אַחִים לִי, וּמָה אֶעֱשֶׂה לְאֲחֵי [בפס' מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ], בְּיוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּם [בפס' בָּהּ] (ח, ח).
 
לעצט רעדאגירט:
יישר כח @חוקר ודורש פאר דיין ארבעט. וועל מיר זיך שפעטער מעיין זיין דערין
 
אפשר מאכן די צוגעלייגטע ווערטער אין באלד, נישט יעדער כאפט וואס איז אריגינעל און וואס ס'איז צוגעלייגט
בעצם אין די קונסט פון פאעטישע שרייבן, אדער היומאר, קומט נישט קיין באלד. אז מ'לייגט באלד זעהט עס אויס מסודר ווי חומש רשי, אדער ווי א וויץ וואס מ'דארף מסביר זיין. די קונץ איז אז מ'דארף עס אויספיגרן די מיש פון פסוקים און מליצות און אייגענס
 
בעצם אין די קונסט פון פאעטישע שרייבן, אדער היומאר, קומט נישט קיין באלד. אז מ'לייגט באלד זעהט עס אויס מסודר ווי חומש רשי, אדער ווי א וויץ וואס מ'דארף מסביר זיין. די קונץ איז אז מ'דארף עס אויספיגרן די מיש פון פסוקים און מליצות און אייגענס
פאר דעם איז דא ביידע ווערסיעס
 
Back
Top