- זיך איינגעשריבן
- אפר. 14, 2024
- מעסעדזשעס
- 28
- רעאקציע ראטע
- 292
ס'האט זיך אזוי צוגעפירט אז כ'האב היינט געלערנט מיט א חברותא דעם ערשטן עמוד אין מסכת מגילה.
כ'ווייס נישט ווילאנג דאס וועט אנהאלטן, אבער אויף דערווייל וויל איך אראפשרייבן בקיצור נקודות אויפ'ן היינטיגן עמוד, ותורה מונחת בקרן זוית וכל הרוצה יבוא ויטול.
וזאת למודעי: כ'ווייס אויך אלע פארשידענע אויבער-חכמ'ישקייטן, אבער מיר לערנען יעצט אויפ'ן אופן שלמדו רבותינו הראשונים והאחרונים.
*
1. ברש"י מבואר שלכפרים יש 'רשות' להקדים ליום הכניסה, אבל בוודאי שהם יכולים לקרות גם בעצם היום. אבל לפי מה שגרסה הגמרא בעמוד זה "... כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים", אפשר שחכמים שינו את היום וחייבו אותם לקרות ביום הכניסה דווקא.
אבל לפי זה הלשון "חכמים הקילו על הכפרים" לא מסתדר, כי הרי אם חייבים באותו יום אין זה קולא. על אף שאפשר לומר שהקילו ב"הלכות מגילה" בנוגע לכפריים.
אבל האמת לכאורה שגם בהוו"א הכפריים יכולים לקרות בעצם יום הפורים, אלא שהקילו לתת להם עוד יום ואלו שמספקים סעודות פורים יקראו אז מרצונם כדי לספק מים ומזון.
2. לכאורה הדרש בגמרא של "לא יעבור" כתיב שייך גם לאלו שבעיירות שלא יקראו בט"ו (ולא שזה רק בימים - שלא יקראו בשיתסר ושיבסר) וזו הסיבה למה כשחל י"ד בשבת מקדימין אותם לפני שבת ולא ביום ראשון.
(במתניתין היה אפשר ללמוד שמקדימים אותם בגלל הכפרים, אבל בברייתא יש שיטות שהם קוראים ביום שישי, וע"כ שזה בגלל "ולא יעבור".)
3. הגמרא מסיקה ש"אלא פשיטא כולהו אנשי כנה"ג תקינו".
ברש"י משמע להדיא שוודאי שאנשי כנה"ג לא תיקנו לכפרים להקדים ליום הכניסה, אלא שתיקנו כל הימים האלו לקריאת מגילה ולשמחת פורים.
ולכאורה פשוט הוא, שהרי הברייתא חוזרת כמה פעמים ש"חכמים הקילו" שבפשטות זה חכמי זמן המשנה, ועוד שהרי יום הכניסה בנוי על תקנת עזרא - להעמיד בתי דינים בעיירות בשני וחמישי - שנתקנה לפי חז"ל לכאורה אחרי תקנת פורים.
אלא שתמוה מאוד מה בדיוק הם תיקנו? מרש"י משמע שהם תיקנו חמישה ימים שבהם אפשר לקרות.
לפי זה צריכים לומר שחכמים אחרי זה החליטו להגביל את השלושה ימים הראשונים לבני הכפרים. אבל לפי זה נמצא שהעיירות והכרכים, כולם יכולים לקרות מתי שבא להם מעיקרא דדינא (וכפשטות המגילה...). ולמה ומתי הגבילו את זה?
אחרי זה מביאה הגמרא דרשה ש"זמנו של זה לא כזמנו של זה" על בדיוק אותה מילה שדורשים ממנו שאפשר לקרות בכל חמשת הימים. וצע"ג לפי שיטת רש"י.
4. "היכא רמיזא?" בראשונים משמע שזה רק רמז על תקנתם של אנשי כנה"ג, שמסתבר שהם רמזו תקנתם במגילה.
ולפי זה אפשר להבין הטיעון של "י"ג זמן קהילה לכל היא", שלכאורה חידוש גדול לומר שגם לולא הדרשות היה אפשר לקרות בי"ג מכוח סברא זו. ולפי זה זו רק סיבה למה ליום הזה לא צריכים להקדיש רמז מיוחד.
5. הגמרא שואלת "ואימא זמנים טובא", ומתרצת "זמניהם דומיא דזמנם". וקשה מה ההווה אמינא שיהיה טובא? הרי תפסת מרובה לא תפסת, ואין מקור ליותר. ובכלל, מה זה טובא? כמה ימים קודם היה אפשר לקרות?
ולכאורה הגמרא הייתה יכולה לשאול 'ואימא חד יומא', שהריבוי הוא רק למקור ליום אחד ואז התירוץ הייתה כמין חומר (אפשר שהלשון רבים מכריח שמרבים יותר מיום אחד, אבל הרי מיעוט רבים שניים ומה קושיית הגמרא).
כ'ווייס נישט ווילאנג דאס וועט אנהאלטן, אבער אויף דערווייל וויל איך אראפשרייבן בקיצור נקודות אויפ'ן היינטיגן עמוד, ותורה מונחת בקרן זוית וכל הרוצה יבוא ויטול.
וזאת למודעי: כ'ווייס אויך אלע פארשידענע אויבער-חכמ'ישקייטן, אבער מיר לערנען יעצט אויפ'ן אופן שלמדו רבותינו הראשונים והאחרונים.
*
1. ברש"י מבואר שלכפרים יש 'רשות' להקדים ליום הכניסה, אבל בוודאי שהם יכולים לקרות גם בעצם היום. אבל לפי מה שגרסה הגמרא בעמוד זה "... כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים", אפשר שחכמים שינו את היום וחייבו אותם לקרות ביום הכניסה דווקא.
אבל לפי זה הלשון "חכמים הקילו על הכפרים" לא מסתדר, כי הרי אם חייבים באותו יום אין זה קולא. על אף שאפשר לומר שהקילו ב"הלכות מגילה" בנוגע לכפריים.
אבל האמת לכאורה שגם בהוו"א הכפריים יכולים לקרות בעצם יום הפורים, אלא שהקילו לתת להם עוד יום ואלו שמספקים סעודות פורים יקראו אז מרצונם כדי לספק מים ומזון.
2. לכאורה הדרש בגמרא של "לא יעבור" כתיב שייך גם לאלו שבעיירות שלא יקראו בט"ו (ולא שזה רק בימים - שלא יקראו בשיתסר ושיבסר) וזו הסיבה למה כשחל י"ד בשבת מקדימין אותם לפני שבת ולא ביום ראשון.
(במתניתין היה אפשר ללמוד שמקדימים אותם בגלל הכפרים, אבל בברייתא יש שיטות שהם קוראים ביום שישי, וע"כ שזה בגלל "ולא יעבור".)
3. הגמרא מסיקה ש"אלא פשיטא כולהו אנשי כנה"ג תקינו".
ברש"י משמע להדיא שוודאי שאנשי כנה"ג לא תיקנו לכפרים להקדים ליום הכניסה, אלא שתיקנו כל הימים האלו לקריאת מגילה ולשמחת פורים.
ולכאורה פשוט הוא, שהרי הברייתא חוזרת כמה פעמים ש"חכמים הקילו" שבפשטות זה חכמי זמן המשנה, ועוד שהרי יום הכניסה בנוי על תקנת עזרא - להעמיד בתי דינים בעיירות בשני וחמישי - שנתקנה לפי חז"ל לכאורה אחרי תקנת פורים.
אלא שתמוה מאוד מה בדיוק הם תיקנו? מרש"י משמע שהם תיקנו חמישה ימים שבהם אפשר לקרות.
לפי זה צריכים לומר שחכמים אחרי זה החליטו להגביל את השלושה ימים הראשונים לבני הכפרים. אבל לפי זה נמצא שהעיירות והכרכים, כולם יכולים לקרות מתי שבא להם מעיקרא דדינא (וכפשטות המגילה...). ולמה ומתי הגבילו את זה?
אחרי זה מביאה הגמרא דרשה ש"זמנו של זה לא כזמנו של זה" על בדיוק אותה מילה שדורשים ממנו שאפשר לקרות בכל חמשת הימים. וצע"ג לפי שיטת רש"י.
4. "היכא רמיזא?" בראשונים משמע שזה רק רמז על תקנתם של אנשי כנה"ג, שמסתבר שהם רמזו תקנתם במגילה.
ולפי זה אפשר להבין הטיעון של "י"ג זמן קהילה לכל היא", שלכאורה חידוש גדול לומר שגם לולא הדרשות היה אפשר לקרות בי"ג מכוח סברא זו. ולפי זה זו רק סיבה למה ליום הזה לא צריכים להקדיש רמז מיוחד.
5. הגמרא שואלת "ואימא זמנים טובא", ומתרצת "זמניהם דומיא דזמנם". וקשה מה ההווה אמינא שיהיה טובא? הרי תפסת מרובה לא תפסת, ואין מקור ליותר. ובכלל, מה זה טובא? כמה ימים קודם היה אפשר לקרות?
ולכאורה הגמרא הייתה יכולה לשאול 'ואימא חד יומא', שהריבוי הוא רק למקור ליום אחד ואז התירוץ הייתה כמין חומר (אפשר שהלשון רבים מכריח שמרבים יותר מיום אחד, אבל הרי מיעוט רבים שניים ומה קושיית הגמרא).
