האט איר זיך שוין אמאל מגלה געווען פאר א צווייטען דא אין קרעמל?

[איש מבקש]

לאור @אלפא'ס שניר וועגן מאכן א "קהילה" צווישן חברי הקרעמל, בין איך נייגעריג וויפיל מענטשן האבן שוין געמאכט די סטעפ פון זיך בכלל מגלה זיין.

די שטימע איז 100% אנאנעמים, מ'דארף זיך נישט זארגן.
מ'מוז שטימען צי קענען זעהן די רעזולטאטן
מ'קאן נישט טוישן וואוט, לאמיר גיין גלייך מיטן אמת.

איך האב מיר שוין מגלה געווען פאר איינעם, ס'געווען גאר א גוטע עקספיריענס, (אונז דארפן טאקע קעטשן אפ, העי דו.. יא יא.. דיר מיין איך.. איך בין עוועיליבעל יעצט, קענסט מיר אריינקלונגען אין 5 מינוט..)

לענ"ד, שרייבן אנאנעמים מיט אחים לדעה אויף פלאטפארמעס איז א זאך וואס גייט נישט לאנג אנהאלטן, די עולם זוכט שוין היינט עפעס מער, וויפיל איז די שיעור פון זיך באהאלטן אינעם מייזען לאך? איך זאג נישט, ס'איז א גוטע סטארט, אבער וואס קען שוין געשען אז מ'האט א עכטע האמען קאנעקשען מיט מענטשן וואס מ'עגריד עניוועי אויף רוב זאכן אין קרעמל? פארוואס קען עס נישט זיין אויף א טעלער געשמאקע דראם סטיקס?

בקיצור, געבט ביטע אפ ענקער שטימע,

אין די שנירל קענען מענטשן אויך שערן זייער עקספיריענס פון זיך מגלה זיין, צי זיי האבן זיך אפגעבריעד אזוי ווי @Thanks, אין דאס גלייכן.

 

[אלפא]

אן אינטרעסאנטע צוריקבליק פון ד"ר מיכאל אברהם (אין זיין ארטיקל איבער 'אנוסי התבונה') איבער א פיזישע צוזאמקום צווישן אים מיט חברי פורום עצור-כאן-חושבים, ווי יעדער האט גענוצט נאר די ניקס אפי' אין ריעל לייף.

מעט אחרי ההתחלה הוזמנתי בערוץ האישי, ביחד עם כמה משתתפים נוספים, להשתתף בפגישה מחתרתית עם קבוצה ממשתתפי הפורום, ובה אמור היה להשתתף גם רב שמקובל על כמה מהם כהוגה דעות וכמורה דרך חשוב מאד (רק לאחר מכן הבנתי שהפגישה הזו היתה אמורה להוות מעין עימות, או דו-שיח, ביני לבינו, בנוכחות כמה מתלמידיו. ואולי גם לשם היכרות בינינו). כאמור, ההזמנה נשלחה בתיבה האישית, לכמה מהמשתתפים שנבדקו ונמצאו כבלתי עוינים. לאחר חילופי מכתבים בערוצים אישיים הוסכמו התאריך והשעה, והמארגן הודיע לנו שמיקום הפגישה יישלח רק בערב האחרון (מחשש לעינא בישא ולחשיפה). ואכן, בלילה האחרון נשלחה הודעה מסכמת ובה הכתובת בה תיערך הפגישה. הכתובת כללה רחוב ומספר בית בבני ברק, ותו לא מידי.

משהגעתי לפגישה, מצאתי את הבית, ועליתי לקומה אליה הנחתה ההודעה הנ"ל. הנחתי כי כשאגיע הדלת תהיה פתוחה, או שיהיה שלט שינחה אותי למקום. אולם הגעתי לקומה המדוברת, ומצאתי כמה דלתות סגורות, עם שמות שאף אחד מהם לא היה מוכר לי. לא ידעתי על איזו דלת לדפוק, ומה לשאול (שהרי שמו האמיתי של המארגן לא היה ידוע לי). גם כטירון באינטרנט, ברור היה לי שאין כל אפשרות לדפוק על דלת ולשאול היכן מתקיים הכינוס של עצכ"ח, שהרי זה שקול לגרימת היזק ברי למארגן ולמשתתפים. חיכיתי שם אובד עצות, ולא ידעתי מה לעשות. פתאום ראיתי אברך מגיע ודופק על אחת הדלתות, והעזתי לרמוז לו האם הוא יודע היכן 'זה' מתנהל. משלא דרש ממני הבהרות נוספות, הבנתי שפנינו מיועדות לאותו מקום, ונכנסתי אחריו.

משנכנסתי הזמינו אותי להתיישב, ומייד פניתי למשתתפים, ושאלתי אותם מי הם. ציפיתי שכל אחד מהם יציג את ה'ניק' שלו ואת שמו וזהותו האמיתיים, כדי שנערוך היכרות ונוכל לשוחח. להפתעתי היו שם גיחוכים ומבוכות, ומהר מאד התברר לי ששוב טעיתי בכללי המשחק. הוברר לי שגם בפגישות בעולם ה'אמיתי' אין זיהוי שמי של המשתתפים, וכל אחד פונה לבני שיחו דרך כינויי ה'ניק' שלהם.

בתחילה זה היה מביך ומאד מלאכותי, אבל מהר מאד התרגלתי, וניסיתי לברר מדוע הם חיים בפחד כזה. מששאלתי, סיפר לי המארגן, שפעם אחרי ששמעו כמה מהשקפותיו שהובעו בפורום, התנפלו עליו, והתנכלו לו ולמשפחתו גם ברמה הפיסית. אעיר כי כמה ממייסדי הפורום ומחשובי המשתתפים אינם מוכנים בשום אופן להזדהות בפניי, על אף היכרות ושיחות נפש (וירטואליות), ובלי כל חשש ממשי שאני אגלה את זהותם, רק מחשש לעינא בישא ולעוף השמים שעלול להוליך את הקול.

תוך כדי השיחה שם הוברר לי שרוב המשתתפים מכירים זה את זה גם בעולם האמיתי (ולא רק בפורום הוירטואלי), אך בכל זאת גם ביניהם התקשורת המשיכה להיעשות דרך כינויי ה'ניק'.

Click to shrink...

אין כל חדש תחת השמש האט זיך איינער דא לעצטנס אויסגעדרוקט..

 

[קץ דוחק]

פון הײנט איז נישט אזױ אינטרעסאנט צורעדן װײל איך בין דאך אפיציעל שױן נישט אין די גאר הײמישע קהילה אבער איך געדענק פון אמאל װען איך האב מיך מגלה געװען פאר מענטשן אין אײװעלט און אין קאװעשטיבל. אָן דע האָול איז עס געװען א גוטע עקספיריענס. מענטשן אין אײװעלט פלעגן מיר העלפן מיט עצות און מיט קאמפיוטער אישוס. הגם דאס, אז מען האט געװיסט װער איך בין, האט געמאכט מער פרעשור. איך געדענק אײנער מענדל עקשטײן, א ברודער דאכטצעך פון דוד עקשטײן אין קרית יואל, װאס האט זיך אינװאלװד געמאכט אין מײן שלום בית; ס'האט אים גארנישט געשמעקט אז איך שרײב אָנלײן, אפילו ס'איז נאך געװען אײװעלט דעמאלס..

נאר אינטרעסאנט אז ברגע איך בין ארױס האבן אסאך אױפגעהערט מיר טראסטן, אָהן קײן שום זאכליכע סיבה, נאר הערענדיג אז איך בין ארױס, כאטש די שכל זאגט פונקט פארקערט װײל זײענדיג אינעװענדיג לאָש"ט מען אסאך - מען גײט אין מקװה, אין שוהל, בײ דער ארבעט - אבער אינדרױסן האב איך דאך נישט אפילו מיט װעמען צורעדן און גאסיפְן. אײן מיען, איך האב, אבער ס'איז גאר אַן אנדער ציבור; חוץ משפחה, אױפ'ן טעלעפאן, רעד איך נישט מיט קײנעם סאו איך האב אפי' נישט פאר װעמען צו פארצײלן װער ס'איז װער.

 

[צוזאמגעדרייט]

אן אינטרעסאנטע צוריקבליק פון ד"ר מיכאל אברהם (אין זיין ארטיקל איבער 'אנוסי התבונה') איבער א פיזישע

Click to shrink...

די הייבסט אן גיין אין ריכטונג פון מי אני

 

[שניידער]

די הייבסט אן גיין אין ריכטונג פון מי אני

Click to shrink...

למען הדיוק: ד"ר ווס דר.
(נערד איינער וואס איך בין)

 

[Thanks]

איך שטעל די לינק צו מיין תגובה אין די אנדערע שנירל.

א הודעה אין שנירל 'א קרעמל קהילה?! ווייטער ווי בלויזע גערעדעכטצער..' https://kraimel.community.forum/threads/qr-ml-qhylh-wwyyt-r-wwy-blwyz-g-r-d-ktz-r.2265/post-68988