איבער גוים, די וואך אין מדרש תנחומא:
ויוסף הורד מצרימה. ילמדנו רבינו מהו להבדיל על נר של עכו"ם במוצאי שבת, כך שנו רבותינו אסור להבדיל על הנר של עכו"ם במ"ש למה שלא שבת ממלאכה ולא עוד אלא אם אתה מבדיל על נרו של עכו"ם,
אתה עושה העכו"ם כאלו הוא ספון, וכתוב אומר כל הגוים כאין נגדו (ישעיה מ), מעשה באנטונינוס שבא לקיסרין ושלח אחר רבינו הקדוש והלך עמו ר"ש בנו ור' חייא הגדול ראה ר"ש שם לגיון אחד נאה ומשובח ראשו מגיע לקפאלירס של עמודים, א"ל לר' חייא ראה כמה פטומין עגלין של עשו, נטלו רבי חייא והוליכו לשוק והראהו סל של ענבים ושל תאנים והזבובין עליהם, א"ל רבי חייא זבובין אלו ואותו לגיון שוין, כשעלה ר"ש אצל אביו, א"ל כך אמרתי לר' חייא וכך השיב לי, א"ל כל כך נתן רבי חייא הבבלי ממש שהשוה אותן לזבובין
לפי שלגיונים אלו אינן ספונין לכלום, אבל זבובין הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו בהן שנאמר (ישעיה ז) והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי וגו', וכן (שמות כג) ושלחתי את הצרעה ובכנים וצפרדעים...
אויך איבער פרויען אין תנחומא (וישלח און וישב):
(וישלח) ותצא דינה בת לאה. ילמדנו רבינו מהו שתצא אשה בעיר של זהב בשבת, כך שנו רבותינו לא תצא אשה בעיר של זהב ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא במחט שאינה נקובה, ואם יצאה בהן לר"ה חייבת חטאת (בשבת קא מיירי שאינה חייבת) אבל לתוך חצרה פטורה רבנן אמרי
אף בחול אסור לצאת בהן לר"ה מפני שהעם מסתכלין בה ופגם הוא לאשה, שלא נתנו תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בהן לתוך ביתה שאין נותנין פרצה לפני הכשר ביותר לפני הגנב, אמר רבי שמואל בר נחמני ראה מה כתיב באיוב (
איוב, לא) ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, ראה צדקתו של איוב ומה בתולה שאדם רשאי להסתכל בה שמא ישאנה לעצמו או ישאנה לבנו או לאחיו לא נסתכל בה, באשת איש על אחת כמה וכמה,
לכך צריכה אשה להיות יושבת בתוך הבית ולא תצא לרחוב שלא תכשל עצמה ולא תביא מכשול לבני אדם ונמצאו מסתכלין באשת איש א"ר יהודה בר שלום תדע לך שכך כתיב (
בראשית, א) ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה, וכבשה כתיב האיש כובש האשה, ואין האשה כובשת האיש, האיש כובש את הארץ, ואין האשה כובשת את הארץ, שלא תצא ותגרום תקלה לעצמה, שהרי דינה בת יעקב בשביל שהיתה רגילה פדרנית גרמה תקלה לעצמה, מנין ממה שקראו בענין ותצא דינה.
(וישב) ויהי אחר הדברים האלה, זש"ה ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים וגו' (קהלת ז), א"ר יהודה בר שלום אין לך קשה מן האשה תדע לך שכשעשו את העגל כתיב ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש (שמות לב) וע"י אשה בשיטים נפלו כ"ד אלף הוי אומר ומוצא אני מר ממות את האשה, מהו אסורים ידיה אלולי שכתוב בה אסורים ידיה היתה תופסת לאדם בשוק, בא וראה כשבקש הקדוש ברוך הוא לברוא את חוה היה מחשב מאיזה מקום לבראותה אמר אם אברא אותה מן הראש תהיה רוחה גסה, מן העין תהיה סקרנית, מן הפה תהיה פטפטנית, מן האזן תהיה צייתנית, מן הידים תהיה גונבת, מן הרגלים תהיה פדרנית,
מה עשה הקב"ה בראה מן הצלע ממקום צנוע כדי שתהיה צנועה יושבת בבית שנאמר ויקח אחת מצלעותיו (בראשית ב), ואף על פי כן לא יצאו ידיהן מאלו המומין, לא בראה מן הראש שלא תהא רוחה גסה, עמדו בנות ציון והיתה רוחן גסה שנאמר ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון וגו' (ישעיה ג'), לא בראה מן העין שלא תהא סקרנית עמדה חוה והיתה סקרנית שנאמר (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ וגו', לא בראה מן הפה שלא תהא פטפטנית עמדה לאה והיתה פטפטנית שנאמר (שם ל) ותאמר לה המעט קחתך את אישי, וכן (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה, לא בראה מן האוזן שלא תהא צייתנית, עמדה שרה והיתה צייתנית שנאמר (בראשית יח) ושרה שומעת פתח האהל, לא בראה מן היד שלא תהא גונבת ורחל היתה גונבת שנאמר (שם לא) ותגנוב רחל את התרפים, לא בראה מן הרגל שלא תהא פדרנית עמדה לאה והיתה פדרנית שנאמר (שם ל) ותצא לאה, וכן (שם לד) ותצא דינה.
