שגרירות לשגרה

[קאצקער]

בַּחַיִּים שֶׁלִּי אֵין דָּבָר פָּשׁוּט,
אֵין שָׁחֹר לָבָן
כִּי אֵין כְּלָל צְבָעִים,
אֵין דָּבָר מְחֻתָּךְ בַּשִּׂרְטוּט,
אֵין מְגֹעָל וְאֵין טָעִים,

בַּחַיִּים שֶׁלִּי אֵין דָּבָר נוֹרְמָלִי,
הַכֹּל מְעֻרְפָּל בַּעֲנָנִים כְּבֵדִים,
אֵין בִּי חֵלֶק מֻשְׁלָם אוֹ נִשְׁבָּר טוֹטָלִי,
לֹא חָסִיד לַצַּדִּיקִים וְלֹא בְּחָבֵר זֵדִים,

אָז שָׁלַחְתִּי שַׁגְרִיר לְשִׁגְרָה,
אוּלַי יַצְלִיחַ לִפְעֹל בִּשְׁבִילִי מַשֶּׁהוּ,
הוּא לֹא הִצְלִיחַ וְהַלֵּב נִקְרַע,
אָמַרְתִּי לְעַצְמִי נִגְמַרְתִּי זֶהוּ !

נָפַלְתִּי בְּיֵאוּשׁ
כִּי מִכֻּלָּם אֲנִי שׁוֹנֶה,
וְזֶה כָּזֶה כּוֹאֵב
כִּי כֻּלָּם אוֹמְרִים עֲלֵי,
תִּסְתַּדֵּר כְּבָר
וַאֲנִי מָה אֲנִי עוֹנָה,
עוֹד לֹא הֵרַמְתִּי רֹאשׁ
מֵעַל גַּלַּי,

לִבִּי נִקְרַע מִהְיוֹת בּוֹ שְׁנֵי צְדָדִים,
אֲנִי לֹא רָגִיל לִהְיוֹת קָרוּעַ מִבִּפְנִים,
עַד לְאַחֲרוֹנָה הָיָה פֹּה כָּבוֹד הֲדָדִים,
עַד שֶׁלִּבִּי לְשִׁגְרַת הַחַיִּים הִפְנִים,

מָתַי אַבְחִין בִּמְנַת חֵלֶק,
כָּכָה נִבְרֵאתִי
כָּכָה עָלָה בִּרְצוֹנוֹ הַפָּשׁוּט,
וְאֵיךְ אֲנִי מְלַקֵּק צֶלֶק,
אֵיךְ נָתַתִּי תַּ'עֲצָמִי לִהְיוֹת
בְּעַרְכָּאוֹת הַחַיִּים שָׁפוּט,