והנה בתשובת הרשב"א יראה שמביא שם דברי עוד חוזה בעל דמיונות הוא אברהם בן נסים, ולא בטלו לגמרי הרשב"א אלא מכנהו "הנביא" "ר' אברהם הסופר" "הנכבד ההוא" וכותב שספריו ממולאים כל חכמה ומסתפק שמא יש לו חזיונות וגילויים אמתיים והטריח עצמו לומר שודאי אינו נבואה גמורה כי לא תצוייר בזמננו דרך קבע אולי דרך עראי, ומספר שם הרשב"א כי:
"כתב לו ספר כ"ג ידות של נייר וקרא אותו פלאות החכמה, (השווה את ספר הזוהר שהופץ בקונטריסים) ועוד התחיל לכתוב לו פירוש ארוך על כל תיבה ותיבה, ועל עלה אחד של נייר מן הספר ההוא פירוש שתי ידות של נייר, גם שלח לי זכרון חמשים פרקים, ודברים אלו נסתפקו בעיני ובלבי הרבה מאד ועתה אגיד לכם כי זה כששה חדשים עבר בכאן נער חסר לב ובידו אגרת חתומה מיד הרב רבי דן, וכראותיה היה הדבר בעיני קשה (איך הסכים רבי דן עם הנביא הזה כ"כ בקלות).. ואומר דברים מתמיהין שלא נשמעו מעולם ובלשון אחרת (כנראה בלשון ארמי מוזר), וכל שהן יכולין להעמיק לדבר בענינים זרים אשר לא נבראו ולא היו ולא משל (ר"ל מעשים שלא היו) היו מעמיקים בלשון לדעתם כי בזה יפתו בני אדם, ומאלה ראיתי ושמעתי (כלומר ראיתי ושמעתי כאלו שמפתים בני אדם בסגנון זה), ואחד מהם היה אותו הנבל שם רשעים ירקב אותו אברהם כו' וכל מי שיקרא חכם או נבון צריך לקחת ראיה ממה שהיה למה שהוא שאין כל חדש תחת השמש.
אבל ענין זה יבהלוני (רבינו הרשב"א נבהל מרוב החכמה איך תבא בכלי חזיון ודמיון וגם מאדם שלא שנה ולא קרא לפי מה שסופר עליו) שיהא איש לא חכם ולא יודע ספר ולא שמש חכמים אם הדבר כמו שאמרו עליו, ושיכתוב ויסדר סדורי דברים גדולים כאלו זה תמה בעיני, ולבבי שוכב בין שתי תמהות אלו, ואני מחזר למצוא שום עלה לעלול זה ואומר כי חלוקי טבעי בני האדם והכנת המוטבעות בכח דמיונם רבים, גם המקרים ההוים בהם דרך מקרה או דרך סבה אין מספר, כבר היו אנשים וכן רבים שכח דמיונם חזק או מתחלת תולדותם או שיתחדש בהם במקרה, ויראו חזיונות אמתיים וקראו אותם החכמים כהין כו' ולי ספר אחד מן החכמים ויהודי כשר ואמתי וחכם גדול היה כי בזמנו כו' ויש אנשים שמתוך המקרה שרה בהם רוח וידבר ויודיע ענינים כמי שכפאם שד, ומאלו ראיתי אנשים נאמנים מגידים מפיהם לאזני דברים גדולים כו' .
"כתב לו ספר כ"ג ידות של נייר וקרא אותו פלאות החכמה, (השווה את ספר הזוהר שהופץ בקונטריסים) ועוד התחיל לכתוב לו פירוש ארוך על כל תיבה ותיבה, ועל עלה אחד של נייר מן הספר ההוא פירוש שתי ידות של נייר, גם שלח לי זכרון חמשים פרקים, ודברים אלו נסתפקו בעיני ובלבי הרבה מאד ועתה אגיד לכם כי זה כששה חדשים עבר בכאן נער חסר לב ובידו אגרת חתומה מיד הרב רבי דן, וכראותיה היה הדבר בעיני קשה (איך הסכים רבי דן עם הנביא הזה כ"כ בקלות).. ואומר דברים מתמיהין שלא נשמעו מעולם ובלשון אחרת (כנראה בלשון ארמי מוזר), וכל שהן יכולין להעמיק לדבר בענינים זרים אשר לא נבראו ולא היו ולא משל (ר"ל מעשים שלא היו) היו מעמיקים בלשון לדעתם כי בזה יפתו בני אדם, ומאלה ראיתי ושמעתי (כלומר ראיתי ושמעתי כאלו שמפתים בני אדם בסגנון זה), ואחד מהם היה אותו הנבל שם רשעים ירקב אותו אברהם כו' וכל מי שיקרא חכם או נבון צריך לקחת ראיה ממה שהיה למה שהוא שאין כל חדש תחת השמש.
אבל ענין זה יבהלוני (רבינו הרשב"א נבהל מרוב החכמה איך תבא בכלי חזיון ודמיון וגם מאדם שלא שנה ולא קרא לפי מה שסופר עליו) שיהא איש לא חכם ולא יודע ספר ולא שמש חכמים אם הדבר כמו שאמרו עליו, ושיכתוב ויסדר סדורי דברים גדולים כאלו זה תמה בעיני, ולבבי שוכב בין שתי תמהות אלו, ואני מחזר למצוא שום עלה לעלול זה ואומר כי חלוקי טבעי בני האדם והכנת המוטבעות בכח דמיונם רבים, גם המקרים ההוים בהם דרך מקרה או דרך סבה אין מספר, כבר היו אנשים וכן רבים שכח דמיונם חזק או מתחלת תולדותם או שיתחדש בהם במקרה, ויראו חזיונות אמתיים וקראו אותם החכמים כהין כו' ולי ספר אחד מן החכמים ויהודי כשר ואמתי וחכם גדול היה כי בזמנו כו' ויש אנשים שמתוך המקרה שרה בהם רוח וידבר ויודיע ענינים כמי שכפאם שד, ומאלו ראיתי אנשים נאמנים מגידים מפיהם לאזני דברים גדולים כו' .