"הווי זנב לאריות": עבודת השם בקצה הגבול
במשנה באבות (ד, טו) שנינו:
"הווי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים". מאמר זה מקבל משמעות עמוקה ומחודשת כאשר אנו מתבוננים בו דרך משקפי החסידות, דווקא בימי חודש שבט ובהקשר של הימצאות במקום רחוק כמו אילת, על חוף הים ובתנאי מלונאות.
א. סוד ה"אריה" וה"זנב" בחודש שבט
חודש שבט הוא חודש שבו מתחיל להתנוצץ האור של חידוש הבריאה ("העלו האילנות שרף"). י"ב בשבט הוא יום הסמוך לימי ההילולה ול"ראש השנה לאילנות".על פי הקבלה, ה"אריה" מסמל את ספירת ה
חסד (כדמיון פני אריה במרכבה, וכנגד אברהם אבינו איש החסד) ואת הגבורה דקדושה (גבורת הארי בתורה).
להיות
"זנב לאריות" פירושו מידת ה
ביטול. גם כאשר האדם נמצא במצב של "זנב" – כלומר, הוא מרגיש בקצה, בסוף, רחוק ממרכז הקדושה (כמו גיאוגרפית באילת, שהיא קצה ארץ ישראל), עליו לבטל את עצמו ולהיגרר אחרי ה"אריות" – הצדיקים וגדולי התורה. עדיף להיות במדרגה נמוכה ("זנב") אך מחובר לקדושה ("אריות"), מאשר להיות "ראש" וחשוב בסביבה של ריקנות ("שועלים").
ב. "מלון" ו"חוף": ניסיון הארעיות
העולם הזה משול ל"פרוזדור" ולבית מלון. האדם הוא אורח לרגע.כאשר יהודי נמצא בבית מלון, ובפרט באילת מול הים, הוא עומד בפני ניסיון ה**"ראש לשועלים"**. תרבות העולם ("השועלים" – המתוחכמים ברע, רודפי התענוגות) מנסה לשכנע את האדם שהוא ה"ראש", שהוא המרכז, ושהכול נועד להנאתו הגשמית. החוף והים, אם מסתכלים עליהם במבט חיצוני, עלולים למשוך את הלב אחר "עולם התוהו" והחומריות.
אולם החסידות מלמדת אותנו שהים הוא
"עלמא דאתכסיא" (העולם המכוסה). מול הים הגדול, האדם צריך לחוש אפסות ויראת שמיים, ולא גאווה או קלות ראש.העבודה הרוחנית ב"מלון" היא לזכור ש**"לא שינו את שמם ולשונם"**. גם בנופש, גם בחוף, היהודי נשאר "זנב לאריות" – הוא כפוף לחוקי התורה, לצניעות ולמסגרת ההלכתית, ואינו הופך חלילה את המלון למקום של הפקרות.
ג. אילת: תיקון המלכות
המילה
"אילת" קשורה ל"איילת השחר" ולמלכות. המלכות היא הספירה האחרונה, ה"זנב" של כל הספירות, אך "רגליה יורדות מוות" – היא נוגעת במקומות הנמוכים ביותר כדי לברר ניצוצות.הירידה לאילת (מבחינה גיאוגרפית) יכולה להיות ירידה לצורך עליה, בתנאי שהיא נעשית בתודעה של "זנב לאריות":
- שמירת הגבולות: דווקא במקום פרוץ, שמירת העיניים והצניעות נחשבת לגבורה של אריות.
- ניצול הזמן: להפוך את הלובי או החדר במלון לבית מדרש זעיר.
- התרחקות מה"שועלים": לא להתערבב בהווי הרחוב והקלות ראש, אלא לשמור על הייחודיות היהודית.