פרשת כי תצא - יפת תאר

[וואנדערער]

וואס איז די עולם אזוי טרועריג פון דעם I’m happy… פארשטייט זיך לכתחילה וואלט איך אויך נישט געוואלט אבער נאך וואס איך האב חתונה גיהאט איז דאס געווען די בעסטע זאך וואס איך האב געטוהן אין מיין לעבן

קענט איר מסביר זיין אביסל מער?

 

[חוקר ודורש]

קענט איר מסביר זיין אביסל מער?

וואס איז אזוי שווער צו פארשטיין נאך וואס איך בין געוואר געווארן מיט וועם איך האב חתונה גיהאט איז די בעסטע זאך וואס איך האב געקענט טוהן וד״ל

 

[ערליך און אפן]

וואס איז אזוי שווער צו פארשטיין נאך וואס איך בין געוואר געווארן מיט וועם איך האב חתונה גיהאט איז די בעסטע זאך וואס איך האב געקענט טוהן וד״ל

געווען פינקט פארקערט ווי די קעפל פון דעם שנירל...?

 

[חוקר ודורש]

געווען פינקט פארקערט ווי די קעפל פון דעם שנירל...?

דאס איז געווען די קלענסטע פראבלעם

 

[נפה]

וואס איז אזוי שווער צו פארשטיין נאך וואס איך בין געוואר געווארן מיט וועם איך האב חתונה גיהאט איז די בעסטע זאך וואס איך האב געקענט טוהן וד״ל

אין קאווע שטיבל האט איינער געשריבן אויף אזא זאך, אז ער האט חתונה געהאט עם "בחירת לב אבותיו"

 

[חוקר ודורש]

אין קאווע שטיבל האט איינער געשריבן אויף אזא זאך, אז ער האט חתונה געהאט עם "בחירת לב אבותיו"

איך געדענק נישט אז איך האב עס געזען דארט (ווייל ווען יא וואלט איך עס שוין לאנג אפגעקויפט) און יא מיט אזאנץ האב איך חתונה גיהאט

 

[ערליך און אפן]

אין קאווע שטיבל האט איינער געשריבן אויף אזא זאך, אז ער האט חתונה געהאט עם "בחירת לב אבותיו"

און אזוי ווערן ליידער טויזנטער שטובער צושטערט...

 

[Yesh]

נאך אזאך זעהט מען אין די תורה, אז יענע צייטן איז מען נישט געגאנגען מיט פארדעקטע האר.... יוצא ונתקל בה ׳רואה׳ בנוולה (רש"י)

האר דארף מען צו דעקען, א קאפ נישט

 

[Yesh]

די וואך האט מען נאכאמאל געליינט די פרשה, די בלוט קומט מיר אין קאפ!
וואס איז די היתר צו פארמיאוס'ן אידישע פרויען????
ס'מאכט נישט קיין טראפ סענס, ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו!
א פרוי וואס שערט זיך די האר גלייבט נישט אין די אני מאמין.
א דיין, א רב, וואס זאגט אז א אידישע פרוי דארף זיך אפגאלן, איז א היפאקריט!

 

[זויערע איגערקע]

Sanhedrin 21a:18
אמר רב יהודה אמר רב ארבע מאות ילדים היו לו לדוד וכולן בני יפת תואר היו ומגדלי בלוריות היו וכולן יושבין בקרונות של זהב ומהלכין בראשי גייסות היו והם היו בעלי אגרופין של דוד.

די שאלה איז ווער זאגט אז ווען די גמ' זאגט יפת תואר מיינט עס געכאפט אין מלחמה אפשר מיינט עס סתם א שיינע פרוי אזויווי ורחל היתה יפת תואר וכו'?

כ'מיין אז פשוט פשט אין גמ' דארט איז אז דאס זענען געווען געפאנגענע, דוכט זיך מיר אז די גמ' ברענגט דאס אויף מסביר צו זיין וויאזוי תמר האט געקענט חתונה האבן מיט איהר ברידער.. עפעס אזוי, דארף מיר נאך-קוקען.

 

[ריבי]

די וואך האט מען נאכאמאל געליינט די פרשה, די בלוט קומט מיר אין קאפ!
וואס איז די היתר צו פארמיאוס'ן אידישע פרויען????
ס'מאכט נישט קיין טראפ סענס, ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו!
א פרוי וואס שערט זיך די האר גלייבט נישט אין די אני מאמין.
א דיין, א רב, וואס זאגט אז א אידישע פרוי דארף זיך אפגאלן, איז א היפאקריט!

דו מאכטס סענס, אבער עס איז צו שארף זיך אוסצודריקן אויף "א דיין, א רב, וואס זאגט אז א אידישע פרוי דארף זיך אפגאלן, איז א היפאקריט".

יידישקייט איז בעיסט און עדישן ווי אזוי מען לייענט אין די תורה, נאכמער ווי אזוי דער מנהג איז - אויף אזוי ווייט אז די עיקר אידישקייט איז במציאות - דער מנהג - וואס דעסיידט וועלכע הלכה מען פאלאוט, און וועלכע עס ווערט איגנארירט.

דער מנהג פון אפגאלן שטייט אין חת"ם סופר, ער איז קאנסידערט כהיום א רבן של כל ישראל, בכלל נישט -ח"ו- בגדר היפאקריט.

מען דארף א שטודיע פון סטאטיסטיקס, אבער לפי הנראה, איז דעס "אפגאלן די קאפ" א סגולה פאר די קינדער זיי זאלן זיך בדרך המסורה,
פאר סאם פיעפל, איט איז אימפארטענט.
סאו! מען דארף זיך נישט בייזערן, טעיק יור טשויס,
די לעבן איז טשעקס און בעלענסעס.

 

[פרץ]

ווי שטייט עס אין חתם סופר?

 

[מן הסתם]

ווי שטייט עס אין חתם סופר?

או"ח סי' ל"ו וביו"ד סי' קצ"ה

 

[מן הסתם]

שיינע מאמר איבער דעם ענין פון גילוח שער לנשים.

 

[שמערל]

או"ח סי' ל"ו וביו"ד סי' קצ"ה

די חתם סופר אין קצ״ה רעדט נישט פון אפגאלן אינגאנצן, אין או״ח ל״ו רעדט ער בכלל נישט פון אפגאלן נאר פון צודעקן

 

[מן הסתם]

די חתם סופר אין קצ״ה רעדט נישט פון אפגאלן אינגאנצן, אין או״ח ל״ו רעדט ער בכלל נישט פון אפגאלן נאר פון צודעקן

ער רעדט יא, ער באציהט זיך צום באקאנטן זוהר הקדוש פרשת נשא וואס די מגן אברהם אין הל' קר"ש ברענגט שוין אראָפּ שהחמיר על חוט שער שגורם ח"ו עניות וצרות ומגדלת בנים רעים.

 

[שמערל]

ער רעדט יא, ער באציהט זיך צום באקאנטן זוהר הקדוש פרשת נשא וואס די מגן אברהם אין הל' קר"ש ברענגט שוין אראָפּ שהחמיר על חוט שער שגורם ח"ו עניות וצרות ומגדלת בנים רעים.

די זוהר רעדט אויך פון חוט שער וואס איז אויפגעדעקט די זוהר רעדט נישט פון אפגאלן

 

[מן הסתם]

ק\פּ

תולדות מנהג התגלחת לנשים נשואות אשכנזיות

רבים וטובים רוצים לדעת היכן נהג מנהג הנשים הנשואות לגלח שערות הראש, ומי הנהיגו. והנה כפי הנראה הונהג ע"י רבותינו הפוסקים האחרונים בכל מדינות אירופה, שבחלקם היו תחת שלטון הצר הרוסי.
שהרי הגאון הנצי"ב מוואלוז'ין – ליטא בספרו העמק שאלה (על השאילתות חלק ויקרא – שאילתא צ"ו - עמוד קע"ד – טור ב') כותב "בזמן הפוסקים האחרונים ז"ל הנהיגו הנשים לגלח שערן"
(ועיי"ש שכותב שלדעתו הסיבה לתקנה רבותינו היתה מניעת חשש סחיטה בשבת).

ועי' בספר עמוד אש [תולדות ותקנות הגאון מהרי"ל דיסקין מבריסק דליטא, ובסוף ימיו בירושלים (פרק י"ב- אות ל"ו- עמוד קפ"ט)] שכתב
כי המהרי"ל דיסקין הורה שהנשים חייבות לגלח שערות ראשן, ולא די בכיסוי ראש, ואומרים בשמו כי שיעור השערות שצריכות לגלח הוא כדי נטילת הזוג (עי' נדרים נ"א.), דהיינו כיון שצמחו בגודל כזה יש להעבירן, עיי"ש.

ושם בהג"ה הביא מעשה שהגאון מרן רבי יוסף חיים זוננפלד התקין בכולל שומרי החומות בירושלים תקנה השוללת את תמיכת החלוקה מאותן הנשים שאינן מגלחות, אחדים מבני הכולל באו אליו בטענה על היותו מחמיר בדינו כ"כ, וכשהוא סיפר זאת לרבינו (המהרי"ל דיסקין) נענה רבינו לאמר: מה היה אילו היה כתוב מפורש בבאר היטב שהנשים חייבות להעביר שערות ראשן בתגלחת, כלום לא היו שומעים לו, ולא תהא הוראת פי שונה, עיי"ש.

וכן ברוסיא היה המנהג כן, שהרי בספר ליקוטי הלכות (מתורתו של מהר"נ מברסלב, שנכתב ע"י תלמידו ר' נתן, חלק ו' – אה"ע – הלכות קידושין – סוף הלכה א') כתב וז"ל: וזהו שקולעין שערות הכלה ואחר כך קוצצין אותם בעת הנשואין קודם החופה, בבחינת שקלעה לחוה בחי' שערות קלועים כמובא שם, ועל כן מתחילה הולכות פרועות ראש [וכו'], ועל כן פורעין השערות כדי שינקו ויגמרו להוציא כל המותרות, ואחר כך קוצצין אותן – לגמרי, כי אז הוא מפלתם, בבחינת ואת נפש אויביך יקלענה וכו', ואחר כך צריכה לילך תמיד בכיסוי הראש, כי אח"כ אסור ליתן להם יניקה ח"ו.. עכ"ל.

וכן היה נהוג בגליציא, כמבואר בספר החיים (להגאון רבי שלמה קלוגר מבראד, או"ח סי' רס"ג) שכתב וז"ל: נשאלתי בדין כלה "שקודם חופתה גוזזין שערות ראשה וקליעות שלה", ואירע דהיה לה נישואין בערב שבת, והדליקה הכלה נרות של שבת קודם החופה, אם מותר אחר כך לגוז שער ראשה, או לא, עכ"ל.

והגאון המקובל רבי עקיבא פרוש [מצאצאי תלמידי הגר"א] בקונטרסו קדושת ישראל (עמוד כ'- טור ב') כתב בזה"ל: על כל פנים זה קבלנו וראינו שבכל העולם היה מנהג לגלח כל השער וכל שכן פה עיה"ק ת"ו, וטעמם ונימוקם עמם, כיון דקיי"ל דאפילו אלו שמחוץ לצמתן הוי ערוה מוכרחים לגלח אותן, דבלא זה בודאי יהיו בגלוי כיון שהם מחוץ לצמתן, וגרע משער שלמעלה בראש דנקל לכסות אותן, עכ"ל.

ובספר בטוב ירושלים (להגה"צ רב"צ יאדלער ברי"ז מיאדל שבליטא, עמד נ"ה) כתב וז"ל: בא וראה עד היכן הגיעה הריסת הקדושה בישראל, וכל כך למה, על שביטלו הסייגים והגדרים הראשונים, עוד בדורינו זה הייתה מוטלת חובה על האשה, שמיד למחרת יום החופה תגלח שער ראשה, ותנאי קודם למעשה היו מתנים אז בירושלים, שמיד ממחרת הנשואין תגלח הכלה כל שער ראשה, כפי המנהג המקובל מאבותינו הקדושים וכו', עד שבאו החדשים והעמידו דבריהם על דין תורה, ואמרו די להם לנשים בכיסוי השערות, ואין צורך לגלחן, מה היה לבסוף, שהתחילו לגלות משערותיהן מעט מן הצדדים, בפניהם וכו', ובודאי שעוברין בזה על דת יהודית וכו', עכ"ל.

ובשו"ת מהר"י שטייף (סי' מ"ח) הביא שמתשובות חת"ם סופר וגדולי האחרונים משמע שכבר בזמנם היה המנהג כן, וז"ל: אמנם בעיקר המנהג לא אדע אם היא מתקנת ד' ארצות כמש"כ מעלת כבודו, אבל מצינו בתשובות גדולי האחרונים שכבר בזמנם היה כן המנהג שבנות ישראל הכשרות והחרדות חתכו שערם, כי אי אפשר ליזהר שלא לגלות שערה כלל, וגם משום... שלא יצאו השערות לחוץ ..., ועי' תשובות חת"ם סופר או"ח סי' ל"ו שציין לזוהר הקדוש פרשת נשא איך החמיר על חוט שער שגורם ח"ו עניות וצרות ומגדלת בנים רעים, ועי' תשובות חת"ם סופר יו"ד סי' קצ"ה... ועל כן אין לשנות, עכ"ל.

ובשו"ת מהרי"ץ (דושינסקי, ח"א – סי' קכ"ז) כתב וז"ל: וכן הוא במנהג זה [ -דגילוח] דנתפשט הדבר בכל גלילות בני אשכנז מסוף העולם עד סופו בכל מקום שנתפזרו וכו', ובפולין החמירו עוד הנשים להקיף ראשן [ -בתער] שלא ישאר שום שער, וכו', עכ"ל.

ומנהג פולין זה נזכר בשדה חמד, ובדרכי תשובה (יו"ד – סי' קפ"ב - ס"ק י"ב) שמקיפות בתער לצניעות, כדי שלא יצא אף מקצת שערן חוץ לצמתן, (ועיין בספר יד הקטנה (דף רע"ח – ס"ק פ"א) שכתב שאין שום איסור בתגלחת הראש לאשה נשואה, כי אינו גלוי כאיש, ואף בתער אינו רואה איסור, אלא הכל במנהג המקום, ורק לבתולות שהולכות בגילוי - אסור, עיי"ש).

ועוד כתב בדרכי תשובה (יו"ד סי' קצ"ח – סוף ס"ק צ"א) וז"ל: אבל אצלינו בני אשכנז קבלנו באיסור שלא להניחם רק לספרן, וכמו שכתב המגן אברהם בסי' ע"ה – ס"ק ד' שמחמירין כדברי הזוהר הקדוש וכו', וכיון שזהו מן הנמנעות ליזהר בביתו שלא לגלותן, על כן החמירו לספרן, וכל שאינה מספרת לפרוצה תיחשב, וכמו שכתבו הרבה גדולים בתשובותיהם כנודע באחרונים, עכ"ל.


* * *

והנה סביב לשנת תרי"א גזרה מלכות הצר את גזירת הלבוש המפורסמת, ובהשפעת המשכילים כללו בגזירה זו גם סעיף נגד מנהג התגלחת של הנשואות, שהצר אף לא ידע כלל על מנהג נפוץ זה מחמת כיסוי המטפחת, ובעקבות גזירה זו החלה התפשטות הפאה נכרית באירופה [בצורה המונית], (לא כמו שיש הטועים שהפאה באה ממנהגי המשכילים, שהרי נשותיהם גילו שערן לגמרי ולא נצרכו כלל ללבוש פאה נכרית), אלא התפשטות הפאה נכרית באירופה באה [בעיקר] מחמת גזירת המלכות בכל מדינות רוסיא (דהיינו : רוסיא, פולין, ליטא,, ועוד) שלא יגלחו הנשים שער ראשם, ומאז החלו הנשים ללכת בגילוי ראש (בחלקן או לגמרי) כי פחדו מבדיקות השוטרים, ודוקא הנשים הצנועות [בתור פתרון לכיסוי הראש] החלו ללבוש פאה נכרית לכיסוי השער, כמבואר ב-ג' מקומות בספרי הגאון המפורסם רבי שלמה קלוגר אב"ד בראד (המזכיר גזירה זו והשלכותיה), בספרו שו"ת קנאת סופרים (דף ל"ח – סי' כ"א) כתב בזה"ל: ע"ד אשר שאל וז"ל, באשר ידוע שבמדינותנו גזרו על הנשים "שלא יגלחו" שערות ראשם וכו', עכ"ל, ובספרו ובחרת בחיים (סי' פ"ו) למו"צ דברדיטשוב שברוסיא, כותב בענין הגזירה שנתחדשה שם שלא תגלחנה הנשים שערות ראשם, עיי"ש.

ובספרו שו"ת שנות חיים (סי' שט"ז – דף צ' – טור ד') כתב וז"ל: ובפרט במדינות רוסיא דהגזירה הוי שם שילכו הנשים בשערות שלהם [ולא יתגלחו] ודאי אסור [בפאה נכרית] וכו'.. ובפרט במדינות רוסיא דהגזירה שם כן, והרבה הולכין כן מכח הגזירה, א"כ בודאי הרואה יאמר שגם זו כאחת מהם וכו'.. ובפרט במדינות רוסיא כיון דהוי הגזירה על כך הוי ערקתא דמסאני, ובודאי אסור לעשות כן, ואף דמתיר שם המלכות לילך מכוסה בפרציילא [ -מטפחת], מ"מ הוי שעת הגזירה, כי ידוע שלא ילכו כן, כי הוי כדי בזיון להנשים וילכו בשערותיהן, ומכיון שלא יחשבו אנוסים, רק שיהיה ברצון ויתחייבו יותר, לכך חלילה לילך בפאה אפילו נכרית, רק בפרציילא [מטפחת], אולי ירא ה' וישפוט וימהר גאולתנו, אמן, עכ"ל הגרש"ק שם.
הראוני צילום מאמר של פרופ' שחקר גזירה זו, ושם כתב שהגזירה החלה באפריל 1851 [– תרי"א] בהטלת איסור לגלח ראש הכלות, ובאוגוסט 1852 [– תרי"ב] פורסם גם גזירת הלבוש ואיסור גידול זקן ופאות, ובשנת 1853 [– תרי"ג] גזרו השלטונות שהכלה תקרא לבדיקה במשטרה, והיו בנות ישראל מערימות ושולחות בתולות במקומם, ובשנת 1862 [– תרכ"ב] ציוה הצר להחמיר בכל הדרכים, כי ראו בוורשא שאין היהודים נשמעים, ומסרבים להתבולל, ומאז היו השוטרים בודקים ראשי הנשים בכל מקום.

 

[שמערל]

..., ועי' תשובות חת"ם סופר או"ח סי' ל"ו שציין לזוהר הקדוש פרשת נשא איך החמיר על חוט שער שגורם ח"ו עניות וצרות ומגדלת בנים רעים, ועי' תשובות חת"ם סופר יו"ד סי' קצ"ה... ועל כן אין לשנות, עכ"ל.

ועוד כתב בדרכי תשובה (יו"ד סי' קצ"ח – סוף ס"ק צ"א) וז"ל: אבל אצלינו בני אשכנז קבלנו באיסור שלא להניחם רק לספרן, וכמו שכתב המגן אברהם בסי' ע"ה – ס"ק ד' שמחמירין כדברי הזוהר הקדוש וכו', וכיון שזהו מן הנמנעות ליזהר בביתו שלא לגלותן, על כן החמירו לספרן, וכל שאינה מספרת לפרוצה תיחשב, וכמו שכתבו הרבה גדולים בתשובותיהם כנודע באחרונים, עכ"ל.

בקיצור די חתם סופר און זוהר אליין רעדן נישט פון אפגאלן די דרכי תשובה זאגט נאר אז לויטן זוהר איז מען מחמיר צו גאלן

 

[ליגנער]

די וואך האט מען נאכאמאל געליינט די פרשה, די בלוט קומט מיר אין קאפ!
וואס איז די היתר צו פארמיאוס'ן אידישע פרויען????
ס'מאכט נישט קיין טראפ סענס, ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו!
א פרוי וואס שערט זיך די האר גלייבט נישט אין די אני מאמין.
א דיין, א רב, וואס זאגט אז א אידישע פרוי דארף זיך אפגאלן, איז א היפאקריט!

מיך קומט אויך די בלוט אין קאפ פון די פרשה יעדעס יאָר פאר אנדערע סיבות,
ס׳איז דא 74 מצוות אין די וואכעדיגע סדרה, אסאך מצוות שכליות, (אפּאר נאר שכליות פאר די צייטן וואס ס'איז געזאגט געווארן)
מצוות בין אדם לחבירו, און אפאר שיינע מצוות ווי צער בעלי חיים, באגראבן מתים, און אשת יפת תואר,

די רבנים האבן אבער געמאכט פון די אלע מצוות א דזשאָוק. מ'איגנארירט אינגאנצן מצוות ווי "ביומו תתן שכרו" און ענליכע מצוות.
למשל די מצוה פון שלוח הקן וואס איז געזאגט געווארן נישט מצער צו זיין א מאַמע פייגל (אויב ס'מאכט זיך - כִּי יִקָרֵא - און דו דארפסט די אייער) צוליב צער בעלי חיים, מ'האט געמאכט דערפון א מעיזשער מצוה ווי מ'זוכט ווי מער מצער צו זיין די אומשולדיגע פייגלעך.