די וואס זענען אנטקעגן די דיעל, וואס איז זייער אלטערנאטיווע פלאן פאראויס?
איך ציטיר דא אן אריטקען וואס געשריבען אויף עברית תרגום ליודיש דרך AI
דער אַרטיקל פון דער אלמנה, הדס מזרחי
איך וועל אָנהייבן מיט דעם: איך וויל די געפאנגענע צוריק, נישט היינט נאר נעכטן. עס איז נישטאָ קיין מענטש מיט אַ מענטשלעכן האַרץ וואָס שלאָגט, וואָס וויל זיי נישט צוריק.
מיין צווייטער קוזינע דיצה’ס זון, אבינתן אור, וועלכער איז דער פּאָר פון נעה ארגמני, איז אויך צווישן די געפאנגענע. איך בעט און מתפּלל אָן אויפהער צו ברענגען זיי אַלע צוריק לעבעדיק און געזונט. און אויב, חלילה, זענען יענע נישט מער לעבעדיק, איז אונדזער חוב צו ברענגען זיי צו אַ ייִדישן קבר.
איך ווייס וואָס איז פּיין און וואָס איז פאַרלוסט. איך האָב פאַרלוירן מיין מאַן, ברוך מזרחי הי”ד, מיין ליבע פֿון יוגנט, וואָס איז אומגעבראַכט געוואָרן אין אַ טעראָר־אַטאַק דורכן מחבל עזאלדין עוואד, ימ”ש, וועלכער איז פריי געלאָזט געוואָרן אין דער שליט־האַנדל. ער האָט באַשאָסן אונדזער אויטאָ ווען מיר זענען געווען אויף דער וועג צו ליל־סדר בײַ מיינע עלטערן. ברוך איז דערשאָסן געוואָרן אָרט בײַם אָרט פֿון עטלעכע בולעטס, איינע פֿון זיי האָט געטראָפן אין זיין קאָפּ און געמאכט אַ טויטלעכע שלאָג.
איך בין שווער פֿאַרוווּנדעט געוואָרן און איך טראָג ביז היינט קלייניקע בולעט־רעק און שפּריצן אין מיין גוף. איך בין אויך צעשאָנקען אין גייסט און נשמה. מיינע קינדער, וואָס זענען געווען אין דער מאַשין, האָבן געזען ווי זייער טאַטע איז אומגעבראַכט געוואָרן. מיר אַלע לעבן טאָג־טעגלעך מיט דעם פּיין און מיט דער טראוומע.
מיינע קינדער האָבן נישט זוכה געווען צו האָבן אַ טאַטע בײַ זייער בר־מצווה, בת־מצווה, אָדער ווען זיי זענען אריין אין מיליטער. און ער וועט נישט זוכה זיין זיי צו פירן אונטער דער חופּה. דאָס איז אַ פּיין וואָס קיינער קען נישט פאַרשטיין ביז מען האט עס נישט אליין דורכגעמאכט.
אָבער צוזאַמען מיט דעם געפיל, וואָס וויל זען די געפאנגענע צוריק איצט, איז דאָ דער שכל, די לאָגיק און די נאַציאָנאַלע אחריות. מיר האָבן דאָ אַ גאַנצן פאָלק וואָס דאַרף אָנגעהאַלטן ווערן. עס זענען דאָ טויזנטער משפּחות, קינדער, זקנים, ווייבער און מענער, וואָס דאַרף מען פֿאַרזיכערן זייער עתיד. מיר מוזן מאַכן זיכער אַז דער אויסדרוק “קיינמאָל מער” זאָל נישט ווערן אַ ליידיקער קלאַנג.
דער שרעקלעכער פּאָגראָם פון 07.10
אויף דעם טאָג האָבן מיר איבערגעלעבט אַ שרעקלעכע פּאָגראָם, וואָס האָט זיך נישט געטאָן זינט דער שואה. חמאס האט דורכגעפירט אוממענטשלעכע מעשים פון התעללות, שחיטה, רציחה, און גרויזאמער אונס. דאָס זענען טאַטן וואָס אפילו די נאציס וואָלטן נישט געטאָן אין אַזאַ אַכזריות.
אין דער שליט־האַנדל האָבן מיר פריי געלאָזט יחיא סינוואר, וואָס איז א מענטש מיט אַ שטיינישן מוח. מיר האָבן באקומען אַ פאָלגע: דער טויט פון 1,500 מענטשן אין איין טאָג, און זינט דעמאָלט האָבן מיר פאַרלוירן מער ווי 800 חיילים אין עזה.
די ציל פון די אקטן אמ 07.10 איז געווען צו כאַפּן געפאנגענע, כּדי צו פריי לאָזן מאָרדערס וואָס האָבן בלוט אויף זייער הענט. זיי בעטן איצט, למשל, די פרייהייט פון דעם מחבל וואָס האָט דורכגעפירט דעם שרעקלעכן אטאק אין אלעד מיט די אַקסעס, וווּ דרײַ הייליקע ייִדן זענען אומגעבראַכט געוואָרן.
מחבלים קומען צום געריכט מיט שמייכל אויף די ליפּן. זיי מאַכן אַ “וויי” מיט די הענט און זאָגן אָפֿן אַז זיי ווייסן, אַז אַ טאָג וועלן זיי פריי לאָזן אין אַ האַנדל. דער פשע לוינט זיך, ווייל זיי און זייערע משפּחות באַקומען ריזיקע סומעס געלט פֿון דער פּאַלעסטינער רשות, און סוף־כּל־סוף ווערן זיי פריי געלאָזט.
דערנאָך דאַרפן די קרבנות’ משפּחות קוקן ווי זיי פראַווען שמחות און הילכעס אין זייערע דאָרפֿער. טייל פֿון זיי ווערן אַפֿילו פריי געלאָזט אין ישראל, ווי די רוצחים כרים און מאהר יונס, וועלכע האָבן דערהרגעט דעם חייל אַבי ברומבערג הי״ד.
מיר טוישן דם מיט דם!
די געפאנגענע האָבן פּנים, נעמען און משפּחות וואָס מיר אַלע קענען. די קרבנות פֿון דער צוקונפֿט, וואָס וועלן אומגעבראַכט ווערן צוליב דעם שחרור, האָבן נאָך נישט קיין פּנים און נעמען. זיי קענען זיין יעדער איינער פון אונדז.
מיר דאַרפֿן פאַרשטיין, אַז שחרור מחבלים איז אַ פּרעמיע פֿאַר טעראָר. דאָס וועט זיכער ברענגען נאָך פּיגועים און נאָך רציחות. דער פרייהייט פון מחבלים אין דער שליט־האַנדל האָט געבראַכט אַן אויפשטייג אין טעראָר, אַרייַנגערעכנט דריי פּיגועים אַ טאָג.
וואָס דאַרפֿן מיר טאָן?
איך גלייב אַז די איינציקע וועג צו ברענגען צוריק די געפאנגענע איז דורך אַ בלאָקאַדע אויף עזה. קיין הומאַניטאַרישן הילף דאַרף נישט צוגעשטעלט ווערן – נישט קיין עסנוואַרג, נישט קיין ברענשטאָף. עס איז נישטאָ קיין מדינה אין דער געשיכטע, וואָס האָט צוגעשטעלט הילף צו אירע פיינט בשעת מלחמה. דערצו דאַרף מען שלאָגן אָן אָן רחמנות.
מיר מוזן פאַרזיכערן אַז חמאס וועט זיך אונטערגעבן, נישט דורך האַנדל, נאָר דורך דרוק!
מאמר של האלמנה הדס מזרחי תי':
אתחיל בכך שאני רוצה את החטופים כאן, לא היום אלא אתמול. אין אדם שלב אנוש פועם בו שאינו רוצה אותם כאן.
גם הבן של בת דודתי השניה דיצה, אבינתן אור (בן זוגה של נעה ארגמני) חטוף, ואני מייחלת ומתפללת ללא הפסקה לשוב כולם חיים ובריאים, וגם אלו שאינם בין החיים חובה עלינו להביאם לקבר ישראל.
אני יודעת מה זה כאב, מה זה אובדן, איבדתי את בעלי ברוך מזרחי הי"ד אהוב נעורי שנרצח בפיגוע טרור שביצע מחבל משוחרר עסקת שליט, עזאלדין עוואד ימח שמו, הוא ריסס את הרכב שלנו כשהיינו בדרך לליל הסדר בבית הוריי, ברוך נהרג במקום מכמה קליעים, אחד חדר לראשו, והפגיעה הייתה קטלנית.
אני נפצעתי קשה, עד היום יש לי קליעים ורסיסים בגופי, צלקות פיזיות ונפשיות, גם ילדיי שהיו ברכב ראו את אבא שלהם נרצח לנגד עיניהם, וכולנו נושאים את הכאב וטראומת הפיגוע יום יום דקה דקה, הילדים לא זכו שאבא יהיה אתם בבר-מצווה, בבת מצווה ובגיוס, ואבא גם לא ילווה אותם לחופה.
לצד הרגש שרוצה את החטופים כאן ועכשיו יש את השכל, ההיגיון והאחריות הלאומית, יש לנו כאן עם שלם שצריך לדאוג לו, עוד משפחות, נשים, זקנים ילדים וגברים שצריך להבטיח את עתידם, כדי שהאמרה "לא עוד" לא תהיה אמרה חלולה.
ב-07.10 עברנו פוגרום נורא שלא היה כמותו מאז השואה, התעללות, שחיטה, רצח ואונס אכזריים, מעשים שאפילו הנאצים לא היו אכזריים כמותם. חובה עלינו להבטיח שזה לא יחזור. בין משוחררי עסקת שליט שחררנו את סינוואר, בעל המוח השטני, ותראו מה קיבלנו. תמורת שחרור חייל אחד 1500 נרצחים ביום אחד, ועד היום נפלו בעזה למעלה מ-800 חיילים.
מטרת הפעולה של ה-07.10 הייתה בדיוק זו: לחטוף כדי לשחרר ארכי מרצחים שדם רב על ידיהם, לדוגמה הם מבקשים את שחרור המחבל שביצע את פיגוע הרצח המזעזע עם הגרזנים באלעד, בו נרצחו שלושה יהודים קדושים, שהותירו עשרות יתומים. מחבלים מגיעים לבית המשפט כשהם מחייכים, עושים וי ביד, ואומרים בפה מלא שהם יודעים שיבוא יום והם ישוחררו בעסקה, ולכן למה שלא ירצחו ויחייכו? הפשע משתלם, הם ומשפחותיהם מקבלים משכורות עתק (במונחים של משכורת אצלם) לכל חייהם מהרשות הפלסטינית, והם גם משוחררים בסוף. ואז משפחות הנרצחים צריכות לראות את תמונות השמחה והחאפלות וקבלת הפנים כגיבורים בכפריהם, חלקם שוחררו לתחומי ישראל, כמו הרוצחים הנאלחים כרים ומאהר יונס שרצחו החייל אבי ברומברג הי"ד ב-1980 ושוחררו לואדי ערה כמעט לפני שנה.
אני אומרת בצער, מניסיון העבר, הכתובת על הקיר: למעלה מ-10 ישראלים, ביניהם תינוק בבטן אמו, ביניהם בעלי, נרצחו בידי משוחררי עסקת שליט. שחרור מחבלים הוא פרס ועידוד לטרור, שיביאו איתו גל פיגועים ונרצחים, כך היה ב2013-2014 לאחר שחרור המחבלים בפעימות, התחיל כדור שלג של פיגועים, שהפך פיגועי דריסה ודקירה ברמה יום-יומית, ברמה של 3 פיגועים ביממה.
אני אומרת לכם: אנחנו מחליפים דם בדם! לחטופים יש פנים, שמות ומשפחות שכולנו מכירים, לנרצחים העתידיים שירצחו בעקבות השחרור אין עדיין פנים ושמות, זה יכול להיות כל אחד ואחת מאיתנו, אבל גם להם יש אבא, אמא, ילדים, אשה, בעל, ארוסה, סבא, סבתא, תחשבו גם על הנרצחים העתידיים, על מי הולך ליפול הגורל האכזר הזה?
המחבלים הולכים להיות משוחררים ליו"ש, למה לא משחררים אותם לקפלן, לת"א או כל אזור גאוגרפי אחר? שם מפגינים לעסקה, מאוד קל לדרוש את השחרור שלהם, כאשר יודעים שהם ישוחררו ליו"ש, ושתושבי יו"ש ישלמו את מחיר הדמים.
חמאס הארורים הביאו אותנו למצב שאנו ניצבים בפני ברירת שטן: שחרור החטופים או עסקה שתביא בוודאות לעוד נרצחים כמו שהוכיח ניסיון העבר. ניסיון העבר מלמד שכ-40% מהמחבלים המשוחררים שבים לטרור.
ואם אנו עושים את העסקה האיומה הזאת עכשיו, למה לא עשינו אותה קודם, למה נהרגו כל החיילים עד היום? כדי לחזור לנקודת ההתחלה? כדי שחמאס יחזרו לצפון הרצועה, למקומות שכבשנו במחיר דמם של מאות חיילים קדושים וכאב למאות משפחות, ויתעצמו ושוב ישגרו טילים ויכינו עצמם לטבח הבא?
אני חושבת שהדרך היחידה לשחרור החטופים היא מצור אמיתי! על עזה, שום סיוע הומניטרי! איזו מדינה בעולם בתולדות ההיסטוריה סיפקה מזון ודלק לאויביה בעת מלחמה? ובנוסף הפצצות ללא רחם, השילוב של לחץ של היעדר מזון והפצצות מאסיביות יכניע את חמאס, ויגרום להם להסכים לעסקה
