נשוב לקבורתה של רחל בדרך אפרת. מן הפסיקתא הנ"ל נראה, שרחל נקברה בדרך העתידה להיות גם דרכם של גולי ירושלים אחרי החורבן. מדרש זה יובן לאשורו אם נדע היכן נקברה רחל.
בעניין זה נחלקו הדעות, בשל הסתירה הקיימת בין הפסוקים
בספר בראשית (ל"ה, טז ומ"ח, ז), המזכירים כמקום קבורתה את אפרת ואת בית לחם, לבין הפסוק בשמואל א' (י', ב), הממקם את מקום קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח. גם הפסוקים שבספר ירמיהו נראים תומכים בכך שרחל נקברה בנחלת בנימין, שהרי הם מזכירים את קולה של רחל הנשמע ברמה - עיר ידועה בנחלת בנימין מצפון לירושלים (ומזוהה היום בעיירה א-רם ליד עטרות). המקורות הראשונים הידועים לנו לשיטה ה'דרומית', המזהה את קבר רחל באתרו המקובל היום מצפון לבית לחם, הם נוצריים
[4], אך ניתן להניח שמקורותיהם היו יהודיים
[5]. שיטה זו נמצאת במקורותינו בתוספתא:
"כיוצא בדבר אתה אומר: 'בלכתך היום מעמדי וגו' בצלצח'. היכן מצינו שנקברה רחל בגבול בנימין בצלצח, והלא לא נקברה אלא בבית לחם - חלקו של יהודה, שנאמר 'ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת', ואין אפרת אלא חלקו של יהודה, שנאמר 'ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה'? אלא, אמר לו: עכשיו שאני מדבר עמך - הנם על קבורת רחל. אתה הולך והן באין, ומוצא אתה אותן בגבול בנימן בצלצח". (תוספתא סוטה (מהדורת ליברמן) י"א, יג)
וכן הוא במדרש שמואל
[6] ובדרך אחרת
בבראשית רבה (פ"ב, ט).
רש"י בפירושו לשמואל א' (י', ב) והרד"ק והמצודות שם פירשו על פי התוספתא ועל פי השיטה הדרומית. גם הרמב"ן בפרושו לתורה (ל"ה, טז), לאחר שעלה ארצה וחזר בו מהפירוש שהעדיף את השיטה ה'צפונית' (מ"ח ז) תמך במסורת זו, וראה בה מסורת יהודית לכל דבר
[7]. בין האחרונים, ראוי להזכיר את מאמריו של ד"ר יואל אליצור
[8], שתמך בשיטה ה'דרומית' ודחה בטוב טעם את הראיות נגדה משמואל ומירמיהו.
מקורה הראשון הידוע לי של השיטה ה'צפונית' הוא דעתו של ר' מאיר בספרי
[9]:
"'ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם' - רבי מאיר אומר: בחלקו של בנימן בנה מתה, שנאמר - 'ואני בבואי מפדן בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבֹא אפרתה מתה עלי רחל', ואין אפרתה אלא בית לחם, שנאמר 'ואתה בית לחם אפרתה'. שומע אני בחלקו של יוסף בנה? תלמוד לומר - 'הנה שמענוה באפרתה, מצאנוה בשדה יער' - במי שנמשל בחייתו יער. ואיזה זה? בנימן". (
ספרי דברים שנ"ב)
בדרך זו הלך, כאמור, גם הרמב"ן לפני שחזר בו, ואף רבים מן החוקרים העדיפו את השיטה ה'צפונית'. בדורנו נתחבבה בעיקר השערתו של נ' הראובני
[10], שרחל נקברה מתחת לעיר רמה (מדרום-מזרח לה), במקום הנקרא היום 'קובור בני איסראיל' (מדרום ומתחת ליישוב גבע-בנימין - אדם, בצדו המזרחי של הכביש העולה מפסגת זאב לצומת גבע-בנימין בקטע המזרחי ביותר שלו, בעת שהוא חוצה את ואדי פרה - נחל פרת המקראי), ליד בית לחם שבנחלת בנימין (
נחמיה ז', כו) ובנחל פרת (=אפרת) בדרך מבית אל דרומה.
* * *
בהנחה שהפסיקתא דלעיל והמדרשים האחרים מדברים על רחל המבכה על ישראל בעת שהם יוצאים לגלות בבל אחרי חורבן הבית הראשון, כמעט שאין מנוס מלקבל את השיטה ה'צפונית'. לדרך זו, נראה שהמדרש חיבר את מקום קבורתה של רחל עם קולה של רחל המבכה על בניה, הנשמע דווקא בעיר רמה (
ירמיהו ל"א, יד), ואת שני אלו חיבר המדרש עם תיאור מחנה השבויים שהוגלו על ידי נבוזראדן מירושלים החרבה בבלה, ששכן אף הוא בעיר רמה:
"הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה', אחר שלח אֹתו נבוזראדן רב טבחים מן הרמה, בקחתו אתו והוא אסור באזִקים בתוך כל גלות ירושלם ויהודה המֻגלים בבלה". (
ירמיהו מ', א)
בתחנתם האחרונה בארץ, בהיותם בעיר רמה, מתפללת רחל - שנקברה סמוך לשם - על בניה הגולים.
אם נקבל את השיטה ה'דרומית', נראה שאין מנוס מלקבל את דבריו של פרופ' יהודה אליצור
[11], שבעל המדרש התכוון להובלת השבויים שנתפסו בפולמוס של אדריינוס לאחר כישלון מרד בר כוכבא, והובלו למכירה בשוק העבדים ביריד הגדול של בוטנה באילנין מצפון לחברון
[12]. בדרכם לבוטנה עברו אפוא השבויים על קברה של רחל במקום שהוא מזוהה היום, ושם רחל התפללה על שיבתם.
קבלת השיטה ה'דרומית' תביא אותנו
לכאורה למסקנה שבעל המדרש לא התכוון כלל לפרש את הנבואה בירמיהו, שהרי קשה לומר שירמיהו ניבא על כישלון המרד באדריינוס ועל תוצאותיו. לדרך זו, כוונת בעל המדרש הייתה את הפסוקים בירמיהו, המספרים על בכייה של רחל, למטרותיו שלו: לפירוש האירוע הקשה של מכירת היהודים בשוקי העבדים לאחר כשלון המרד. כמובן - כל זה דחוק.
לעומת זאת, אם נרצה להחזיק במסורת העיקרית בחז"ל, שקבר רחל הוא ליד בית לחם יהודה, וכך נוכל לייחס את נבואת ירמיהו לחורבן הבית הראשון שהיה בתקופתו, ניאלץ להקריב לשם כך את ה'ריאליה' - את המציאות ההיסטוריוגרפית המתקבלת על הדעת, כפי שעושה אחד מבעלי המדרש:
"'ואקברה שם בדרך אפרת' - על אם הדרך קברתיה, שיהו בניה עולין לארץ ישראל ורואין קבורתה וזוכרין אותה. וכן מצינו בשעה שהיו ישראל הולכין בגולה לבבל, כיון שעברו על קבורתה של רחל - התחילה נשמתה בוכה, שנאמר: 'כה אמר ה', קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה' וגו', והקב"ה ענה אותה ואמר לה - 'מנעי קולך מבכי' וגו'.
'היא בית לחם' - ולמה נקראת אפרת? ששם יושבין משפחות נשואי בית פרץ, שנאמר 'ודוד בן איש אפרתי'. (מדרש שכל טוב (בובר) בראשית מ"ח ד"ה 'ואני')
לא מסתבר שגולי בבל, שמחנה השבויים שלהם היה ברמה שמצפון לירושלים, עברו בדרכם צפונה לבבל דרך בית לחם יהודה שמדרום לירושלים.
ב. על הגלות למצרים שאחרי החורבן
הרצון להישאר בתחום ההיסטוריוגרפי המתקבל על הדעת, הן בנבואת ירמיהו בחורבן הבית הראשון והן במסורת המקובלת על קבר רחל, אפשר שיוביל אותנו לאגדה עלומה, שלא מצאתי לה מקור בחז"ל, הנזכרת ב"ספר הישר" ובמקורות מסוגו
[13]. על פי אגדה זו, לאחר מכירת יוסף, משנטלוהו הישמעאלים להורידו מצרימה, עברה השיירה ליד קברה של רחל. יוסף עזב לרגע את השיירה והלך לבכות על קבר אמו, רחל בכתה אל הקב"ה והעבירה את תלונת בנה על מר גורלו, והבטיחה לבנה לעמוד לצדו בצרתו ולהתחנן לפני הקב"ה עד שיגאלנו מצרותיו.
ניתן לסמוך אגדה זו היטב על השוואת הפסוק שבירמיהו - "רחל מבכה על בניה,
מאנה להנחם על בניה כי איננו" (
ירמיהו ל"א, יד) - עם הפסוק שנאמר על יעקב לאחר מכירת יוסף: "ויקֻמו כל בניו וכל בנֹתיו לנחמו,
וימאן להתנחם" (
ל"ז, לה). ובכלל - דמותה האימהית של רחל מתיישבת היטב עם הרחמים שביקשה על בנה יוסף, שללידתו התפללה ועם מותה הפך לנער יתום, שאחיו החורגים ניצלו את חולשתו כדי לעולל לו את מה שעוללו לו.
מבחינת המציאות, האגדה על תפילת רחל המבכה על בנה מתקבלת היטב על הדעת דווקא בלא מעבר השיירה על קבר רחל. שהרי רחל ודאי נקברה באיזור ההר, בדרך הליכתו של יעקב עם מחנהו מבית-אל לחברון. לעומת זאת, הישמעאלים שעברו מן הגלעד מצריימה דרך עמק דותן - מן הסתם ניצלו את דרך הרוחב (מזרח-מערב) העוברת בעמק דותן כדי לעבור דרכה מציר האורך (צפון-דרום) המזרחי של דרך המלך שעל הגלעד אל ציר האורך המערבי של דרך ארץ פלישתים (הדומה לכביש החוף שלנו). אין אפשרות סבירה שהשיירה עברה דרך קבר רחל. זאת ועוד: ירמיהו דיבר, מן הסתם, על אירוע בן זמנו, שהרי מה טעם ידבר על אירוע ישן, מתקופת השבטים? אך בלא פסוקיו של ירמיהו - אין סמך מן הכתובים לאגדה.
