- זיך איינגעשריבן
- מאי 18, 2025
- מעסעדזשעס
- 339
- רעאקציע ראטע
- 1,318
- פונקטן
- 213
אדער ווי דער אנדערע קאמידיאן לאויס סי קעי האט געזעגט, גאט זעט אלעס, ער זעט ווי אונז פאקן, סאו אונז זענען אזוי ווי פארנסטארס פאר גאט. און מסתמא רייבט ער זיך אויס בשעת מעשה.
טריגער ווארענונג א פאכמאריטער טאג
- Thread starter Thanks
- Start date
טריגער ווארענונג: דאס שנירל טוט מעגליך אנטהאלטן תוכן וואס קען זיין שווער פאר געוויסע ליינער
- זיך איינגעשריבן
- סעפ. 1, 2025
- מעסעדזשעס
- 249
- רעאקציע ראטע
- 878
- פונקטן
- 113
תפילה לפאכמאריטער טייג בדוק ומנוסה
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם: לְךָ יְהֹוָה הַגְּדֻלָּה, וְהַגְּבוּרָה, וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ: וְהָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ
וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה, וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל. וְעַתָּה אֱלֹקֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ. וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ, וּמְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם, שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם.
ויאמר בלחש ויש ליתן צדקה:
אַתָּה הוּא שֶׁהֵבֵאתָ עַל יְצִיר כַּפֶּיךָ חֹלִי וּמַכְאוֹב, חֲרָדָה וּמְצוּקַת נֶפֶשׁ, עֹנִי וּמַחְסוֹר הַמְּמַעֵךְ קוֹמָתוֹ של אָדָם. אַתָּה הִנַּחְתָּ לַבְּדִידוּת לִשְׁכֹּן בַּלְּבָבוֹת, וְאַתָּה הַגּוֹזֵר שְׁכוֹל וְאָבְדָן הַמְּמָרְרִים אֶת הַחַיִּים. מִפִּיךָ יָצְאוּ מִלְחָמוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וּבִדְבָרְךָ נָפַל פַּחַד וְחֹסֶר בִּטָּחוֹן עַל בְּרִיּוֹתֶיךָ.
אַתָּה הִכְבַּדְתָּ אֶת עֹל הַפַּרְנָסָה, וְהוֹתַרְתָּ יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת לְלֹא מַשְׁעֵן. אַתָּה טָבַעְתָּ בָּנוּ מוּמִים וּמֻגְבָּלוּת, וְהִנַּחְתָּ לְעָוֶל וְלַחֹסֶר צֶדֶק לְהִשְׁתּוֹלֵל בַּחוּצוֹת. מִמְּךָ נִגְזְרוּ מַשְׁבְּרֵי הַבַּיִת וְהַקֹּשִי בְּחִנּוּךְ הַבָּנִים, וּבְיָדְךָ הַמַּפְתֵּחַ לְאָסוֹנוֹת הַטֶּבַע הַמַּחֲרִיבִים אֶת עוֹלָמְךָ. אַתָּה הִשְׁאַרְתָּ בְּנֵי אָדָם בַּחֲשֵׁכָה וּבַבַּעֲרוּת, בָּרָאתָ אֶת נֶגַע הַהִתְמַכְּרוּת, וְגָזַרְתָּ נְדוּדִים וּפְלִיטוּת עַל חֲסֵרֵי כֹּחַ. אַתָּה הֵבֵאתָ אֶת יְמֵי הַזִּקְנָה וְהַתְּשִׁישׁוּת, הִנַּחְתָּ לַבִּלְבּוּל הָרוּחָנִי לְהַסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ, וְלֹא עָצַרְתָּ אֶת אֵשׁ הַפֵּרוּד וְהַמַּחְלֹקֶת.
עוֹד הוֹסַפְתָּ עָלֵינוּ מַשָּׂא, וְגַם עָלָיו נָבֹא בְטַעֲנָה: אַתָּה הִנַּחְתָּ לָרָשָׁע לִפְרֹחַ בְּעוֹד הַצַּדִּיק נֶאֱנָק בְּיִסּוּרָיו. אַתָּה בָּרָאתָ אֶת שִׂנְאַת הַחִנָּם הַמְּכַלָּה כָּל חֶלְקָה טוֹבָה בְּעַמְּךָ. אַתָּה הֵבֵאתָ שִׁפְלוּת הַדּוֹר וְחֹסֶר כָּבוֹד בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. אַתָּה גָּזַרְתָּ עֲקָרוּת וְחֹסֶר פְּרִי בֶּטֶן עַל מְצַפֵּי יְשׁוּעָתְךָ. אַתָּה הִנַּחְתָּ לַשֶּׁקֶר וְלַחֲנֻפָּה לִמְשֹׁל בָּעוֹלָם וּלְהַסְתִּיר אֶת הָאֱמֶת. אַתָּה הֵבֵאתָ עָלֵינוּ אֶת כְּאֵב הַבִּזָּיוֹן וְהַהַשְׁפָּלָה בִּפְנֵי זָרִים. אַתָּה יָצַרְתָּ אֶת הַעַצְלוּת וְהַיֵּאוּשׁ הַמְּרַפִּים יְדֵי עוֹבְדֶיךָ. אַתָּה הִנַּחְתָּ לְמַגֵּפוֹת וּמַחֲלוֹת נֶעֱלָמוֹת לִתְקֹף בְּלִי הַתְרָאָה. אַתָּה הֵבֵאתָ קֹשִי הֲבָנָה וְטִמְטוּם הַלֵּב הַמּוֹנְעִים מֵאִתָּנוּ לְהַשִּׂיג אֶת חָכְמָתְךָ. וְאַתָּה הוּא שֶׁהֶאֱרַכְתָּ אֶת הַגָּלוּת הַמָּרָה הַזּוֹ עַד שֶׁכָּלְתָה נַפְשֵׁנוּ.
וְעוֹד זְעָקָה נוֹקֶבֶת אָנוּ זּוֹעֲקִים עַל שִׁבְרוֹן הַלֵּב הַתָּמִיד: לָמָּה הִנַּחְתָּ לְאֶלֶף דִּמְעוֹתֵיהֶם שֶׁל הַגְּרוּשִׁים וְהַגְּרוּשׁוֹת לְהִשָּׁפֵךְ בְּלִי מַנְחִים? אַתָּה הוּא שֶׁבָּרָאתָ אֶת הַחֻרְבָּן בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְהוֹתַרְתָּ נְשָׁמוֹת פְּצוּעוֹת הַמְּחַפְּשׂוֹת מָנוֹחַ וְאֵינָן מוֹצְאוֹת, כְּשֶׁחַיֵּיהֶן אֵינָם חַיִּים בְּצֵל הַבִּזָּיוֹן וְהַבְּדִידוּת. וְלָמָּה תַּעְלִים עַיִן מִן הַבַּחוּרִים וְהַבַּחוּרוֹת הַמְּבֻגָּרִים הַנּוֹבְלִים בְּחִכּוּיָם דּוֹר אַחַר דּוֹר, כְּשֶׁשְּׁנוֹתֵיהֶם הַיָּפוֹת חוֹלְפוֹת בְּצַעַר וּבְהַמְתָּנָה מַתִּישָׁה? אַתָּה הוּא הַמְזַוֵּג זִוּוּגִים – לָמָּה תִּנְעֹל שַׁעַר לִפְנֵי הַמְבַקְשִׁים לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמֶךָ?
עוֹד זְעָקָה נוֹקֶבֶת אָנוּ זּוֹעֲקִים עַל חֹלִי הַנֶּפֶשׁ וּמְצוּקוֹת הָרוּחַ: לָמָּה הִנַּחְתָּ לַחֹשֶׁךְ לִבְלֹעַ אֶת הַתּוֹדָעָה? אַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ דּוֹר שֶׁבּוֹ כָּל אָדָם שְׁלִישִׁי זָקוּק לְמַטְפֵּל רִגְשִׁי, דּוֹר שֶׁבּוֹ הַדִּכָּאוֹן מְכַבֶּה אֶת מְאוֹר הַפָּנִים וְהַסְּכִיזוֹפְרֶנְיָה מְשַׁבֶּשֶׁת אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם עַד שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר בֵּין אֱמֶת לְמְדּוּמֶה. לָמָּה הִנַּחְתָּ לְקַשְׁיֵי הַתִּקְשֹׁרֶת לִבְנוֹת חוֹמוֹת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אָדָם לְעַצְמוֹ? הֲרֵי בְּיָדְךָ הַכֹּחַ לְרַפְּאוֹת לְשְבֻרֵי לֵב וְלְחַבֵשׁ לְעַצְּבוֹתָם – לָמָּה תַּעְלִים עַיִן מִן הַנְּשָׁמוֹת הַנֶּחְנָקוֹת בְּצַעֲרָן הַשָּׁקֵט?
עַל כֻּלָּם אָנוּ טוֹעֲנִים בְּכָאֵב: לָמָּה בָּרָאתָ אָדָם לֶעָמָל? הֲלֹא אַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ לַעֲמֹל בְּפָרֶךְ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ, לִרְדֹּף אַחַר הַלֶּחֶם וְאַחַר הַמָּנוֹחַ, לְגַדֵּל יְלָדִים בְּקוֹשִׁי וּלְהַשִּׂיא אוֹתָם בְּעָמָל רַב וּבְבִזְיוֹנוֹת. וְהִנֵּה, כְּשֶׁמַּגִּיעַ רֶגַע קָטָן שֶׁל נַחַת, מִיָּד אַתָּה מֵשִׁיב עָלֵינוּ אֶת מַכְאוֹבֵי הַזִּקְנָה – סוּכָּר וְלַחַץ דָּם, כְּאֵבֵי גַּב וּתְשִׁישׁוּת הַגּוּף, עַד שֶׁאֵין בָּנוּ כֹּחַ לִשְׂמֹחַ בְּטוֹבָתְךָ. לָמָּה נָתַתָּ לָנוּ כֹּחַ לִבְנוֹת וְלִזְרֹעַ, אִם לְבסוֹף הַכֹּל הוֹלֵךְ לְאִבּוּד וְהָאָדָם שָׁב אֶל הֶעָפָר וְאֶל הַבִּלְתִּי נוֹדָע בְּיָדַיִם רֵיקוֹת?
עוֹד אָנוּ עוֹמְדִים וְטוֹעֲנִים בְּכָאֵב עַל הַמֶּתַח הַנּוֹרָא שֶׁגָּזַרְתָּ בֵּין חָכְמָתְךָ לְמַעֲשֶׂיךָ: אַתָּה נָתַתָּ לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה כִּמְקוֹר הַחַיִּים, אַךְ יָצַרְתָּ מְצִיאוּת מַדָּעִית הַנִּרְאֵית כְּסוֹתֶרֶת אֶת דְּבָרְךָ וּמַעֲמִידָה אוֹתָנוּ בְּנִסָּיוֹן קָשֶׁה. אַתָּה הִנַּחְתָּ לְחָכְמוֹת חיצוניות לִבְרֹק בְּעֵינֵי הַדּוֹר בְּעוֹד הָאֱמֶת שֶׁלְּךָ נִשְׁאֶרֶת בְּצִנְעָה וּבְהֶסְתֵּר. אַתָּה הוּא שֶׁהִנַּחְתָּ לְדִבְרֵי חֲקִירָה וּמַדָּע הַנִּרְאִים כְּחוֹלְקִים עַל יְצִירָתְךָ וְעַל מִנְיַן שְׁנוֹת עוֹלָמֶךָ, לְבַלְבֵל לְבָבוֹת מְבַקְשֵׁי אֱמֶת. אַתָּה הִתַּרְתָּ לְסְפֵקוֹת עֲמֻקִּים לַעֲלוֹת בַּמַּחְשָׁבָה עַל מְקוֹר הַקֹּדֶשׁ, עַל סִפְרֵי תּוֹרָתְךָ וְעַל סוֹדוֹת הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, עַד שֶׁהַבְּרִיּוֹת תּוֹהוֹת מָה אֱמֶת וּמָה זִיּוּף. לָמָּה יָצַרְתָּ עוֹלָם שֶׁבּוֹ הַשֶּׁקֶר יָכוֹל לְהִתְחַפֵּשׂ לֶאֱמֶת, וְהַאֱמֶת נִרְאֵית כִּבְיָכוֹל מֻטֶּלֶת בְּסָפֵק?
עוֹד אָנוּ עוֹמְדִים וְטוֹעֲנִים אַתָּה הִבְטַחְתָּ שָׂכָר לַעֲמֵלֵי תּוֹרָה, אַךְ בַּמְּצִיאוּת אָנוּ רוֹאים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַנֶּחְנָקִים בְּדֹחַק וּבְחֹסֶר כָּבוֹד. אַתָּה הִנַּחְתָּ לַלּוֹעֲגִים וְלַמְּזַלְזְלִים בַּקֹּדֶשׁ לִנְחֹל הַצְלָחָה וְכֹחַ, בְּעוֹד יְרֵאֶיךָ נִרְדָּפִים. אַתָּה בָּרָאתָ עָלָם שֶׁבּוֹ הַטֶּבַע נוֹהֵג כְּמִנְהָגוֹ כְּאִלּוּ אֵין דִּין וְאֵין דַּיָּן, וּמַקְשֶׁה עַל הַלֵּב לִרְאוֹת אֶת הַשְׁגָּחָתְךָ. אַתָּה גָּזַרְתָּ שֶׁהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת, וְעַמְּךָ מִתְבּוֹנֵן בַּמְּצִיאוּת וְאֵינוֹ מוֹצֵא אֶת הַשָּׁלוֹם הַמֻּבְטָח. אַתָּה הִנַּחְתָּ לַסְּפֵקוֹת וְלַקֻּשְׁיוֹת לְכַרְסֵם בְּמוֹחוֹת הַנְּעָרִים, בְּלִי שֶׁתִּתֵּן לָהֶם תְּשׁוּבָה גְּלוּיָה מִן הַשָּׁמַיִם. אַתָּה הִבְטַחְתָּ שֶׁהַתּוֹרָה הִיא רְפוּאָה, אַךְ רַבִּים מֵחֲסִידֶיךָ סוֹבְלִים מִכְאֵב כְּכָל אָדָם. אַתָּה יָצַרְתָּ פַּעַר עָמֹק בֵּין הַהֲבָטָה הָרוּחָנִית לְבֵין הַקֹּשִי הַגַּשְׁמִי הַמַּכְנִיעַ. וְאַתָּה הוּא שֶׁהִסְתַּרְתָּ אֶת הַנִּסִּים הַגְּלוּיִים, וְהוֹתַרְתָּ אוֹתָנוּ לְגַשֵּׁשׁ בָּאֲפֵלָה שֶׁל עוֹלָם הַמַּדָּע הַקָּר.
עוֹד זְעָקָה גְּדוֹלָה מִשּׁוּלֵי הַגָּלוּת: עַד מָתַי אֱלֹהֵינוּ תְּאַחֵר אֶת בּוֹא מְשִׁיחֶךָ? הֲלֹא אַתָּה הוּא שֶׁהִבְטַחְתָּ גְּאֻלָּה, וְאַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ לְהַמְתִּין דּוֹר אַחַר דּוֹר כְּשֶׁנַּפְשֵׁנוּ כָּלָה מֵחִכּוּי. לָמָּה הִנַּחְתָּ לְגוֹאֵל צֶדֶק לְהִתְעַכֵּב בְּעוֹד שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן פּוֹעֲרִים פִּיהֶם?
וְעַל זֹאת תִּדְוֶה נַפְשֵׁנוּ: לָמָּה הִנַּחְתָּ לְתַנְוּעוֹת חוֹל וְלַצִּיּוֹנוּת לִבְנוֹת אֶת הָאָרֶץ בְּכֹחָם וּבְיָדָם, וְהֶעֱנַקְתָּ לָהֶם הַצְלָחָה וּמֶמְשָׁלָה, בְּעוֹד שֶׁשְּׁכִינָתְךָ בַּגָּלוּת וְיִרְאֶיךָ עֲסוּקִים בִּתְפִלָּה וּבְבֶּכִי? לָמָּה נָתַתָּ לַבִּנְיָן הַחָמְרִי לִפְרֹחַ בְּלֹא מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְיָצַרְתָּ פַּעַר כּוֹאֵב בֵּין "אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל" לְבֵין "תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל", עַד שֶׁהַבְּרִיּוֹת טוֹעוֹת וְחוֹשְׁבוֹת כִּי "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" הוּא שֶׁעָשָׂה לָנוּ אֶת הַחַיִל הַזֶּה?
וְעוֹד אָנוּ זּוֹעֲקִים לְפָנֶיךָ בְּמָרָה: אַתָּה הוּא שֶׁהִנַּחְתָּ לַחֹשֶׁךְ לִמְשֹׁל בִּמְקוֹם הָאוֹר! לָמָּה הִפְקַרְתָּ אֶת צֹאן מַרְעִיתְךָ בִּידֵי מַנְהִיגִים הָרוֹדְפִים אַחַר כָּבוֹד וּמָמוֹן? אַתָּה הוּא שֶׁנָּתַתָּ כֹּחַ וּמֶמְשָׁלָה לְאֵלּוּ הַמִּתְעַטְּפִים בְּטַלִּית שֶׁל קְדֻשָּׁה אַךְ לִבָּם בַּבֶּצַע, הַמְּבַקְשִׁים אֶת כַּסְפָּם שֶׁל עֲנִיִּים וְאֶת יִרְאָתָם שֶׁל פְּתָאִים לְצָרְכֵי עַצְמָם. לָמָּה תִּשְׁתֹּק כְּשֶׁשִּׁמְךָ מִתְחַלֵּל עַל יְדֵי מִי שֶׁמִּתְיַמְּרִים לִהְיוֹת שְׁלוּחֶיךָ, וּבִפְנֵימִיּוּתָם אֵינָם אֶלָּא רוֹדְפֵי שְׂרָרָה? אתה הוּא שֶׁנָּתַתָּ כֹּחַ לְאֵלּוּ הַמִּתְעַטְּפִים בְּבִגְדֵי מֶשִׁי צִבְעוֹנִיִּים וּבְשְׁטְרַייְמְלַאךְ שֶׁל פָּרִיצִים, הַמִּתְהַלְּכִים בְּגַאֲוָה כְּמַלְכֵי בָּשָׂר וָדָם בְּעוֹד שְׁכִינָתְךָ בֶּעָפָר. לָמָּה תִּשְׁתֹּק כְּשֶׁהֵם עוֹרְכִים חֲתֻנּוֹת פְּאֵר וְהוֹלֵלוּת בְּמָמוֹן שֶׁל אֲחֵרִים, בְּעוֹד שֶׁחֲסִידֵיהֶם, בָּנֶיךָ הָאֲהוּבִים, נֶאֱלָצִים לַעֲמֹד בִּצְפִיפוּת כְּחַיּוֹת בַּמִּכְלָא וּלְמַחֹא לָהֶם כַּפַּיִם בְּבִטּוּל גָּמוּר?
אַתָּה הִנַּחְתָּ לַשֶּׁקֶר הַמְּמֻסְדָּד לְהִתְפַּשֵּׁט, עַד שֶׁהָאָדָם הַפָּשׁוּט נָבוֹךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיכָן שׁוֹכֶנֶת הָאֱמֶת. כֵּיוָן שֶׁאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל – אַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ אֶת הַנִּסָּיוֹן הַנּוֹרָא הַזֶּה שֶׁל "פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב", שֶׁבּוֹ הַהַנְהָגָה מְנֻתֶּקֶת מִן הָאֱמֶת.
כֵּיוָן שֶׁאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל – אַתָּה הָאַחֲרָאִי! בְּיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל, וְאָנוּ תּוֹבְעִים מִמְּךָ: רַפֵּא, נַחֵם, וְהָשֵׁב אֶת הָאוֹר וְהָאֱמֶת לָעוֹלָם, כִּי לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה לְהוֹשִׁיעֵנוּ בְּקָרוֹב. אָמֵן.
ויאמר אז ישיר בשמחה ויתכפרו כל עווונותיו
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם: לְךָ יְהֹוָה הַגְּדֻלָּה, וְהַגְּבוּרָה, וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ: וְהָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ
וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה, וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל. וְעַתָּה אֱלֹקֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ. וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ, וּמְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם, שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם.
ויאמר בלחש ויש ליתן צדקה:
אַתָּה הוּא שֶׁהֵבֵאתָ עַל יְצִיר כַּפֶּיךָ חֹלִי וּמַכְאוֹב, חֲרָדָה וּמְצוּקַת נֶפֶשׁ, עֹנִי וּמַחְסוֹר הַמְּמַעֵךְ קוֹמָתוֹ של אָדָם. אַתָּה הִנַּחְתָּ לַבְּדִידוּת לִשְׁכֹּן בַּלְּבָבוֹת, וְאַתָּה הַגּוֹזֵר שְׁכוֹל וְאָבְדָן הַמְּמָרְרִים אֶת הַחַיִּים. מִפִּיךָ יָצְאוּ מִלְחָמוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וּבִדְבָרְךָ נָפַל פַּחַד וְחֹסֶר בִּטָּחוֹן עַל בְּרִיּוֹתֶיךָ.
אַתָּה הִכְבַּדְתָּ אֶת עֹל הַפַּרְנָסָה, וְהוֹתַרְתָּ יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת לְלֹא מַשְׁעֵן. אַתָּה טָבַעְתָּ בָּנוּ מוּמִים וּמֻגְבָּלוּת, וְהִנַּחְתָּ לְעָוֶל וְלַחֹסֶר צֶדֶק לְהִשְׁתּוֹלֵל בַּחוּצוֹת. מִמְּךָ נִגְזְרוּ מַשְׁבְּרֵי הַבַּיִת וְהַקֹּשִי בְּחִנּוּךְ הַבָּנִים, וּבְיָדְךָ הַמַּפְתֵּחַ לְאָסוֹנוֹת הַטֶּבַע הַמַּחֲרִיבִים אֶת עוֹלָמְךָ. אַתָּה הִשְׁאַרְתָּ בְּנֵי אָדָם בַּחֲשֵׁכָה וּבַבַּעֲרוּת, בָּרָאתָ אֶת נֶגַע הַהִתְמַכְּרוּת, וְגָזַרְתָּ נְדוּדִים וּפְלִיטוּת עַל חֲסֵרֵי כֹּחַ. אַתָּה הֵבֵאתָ אֶת יְמֵי הַזִּקְנָה וְהַתְּשִׁישׁוּת, הִנַּחְתָּ לַבִּלְבּוּל הָרוּחָנִי לְהַסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ, וְלֹא עָצַרְתָּ אֶת אֵשׁ הַפֵּרוּד וְהַמַּחְלֹקֶת.
עוֹד הוֹסַפְתָּ עָלֵינוּ מַשָּׂא, וְגַם עָלָיו נָבֹא בְטַעֲנָה: אַתָּה הִנַּחְתָּ לָרָשָׁע לִפְרֹחַ בְּעוֹד הַצַּדִּיק נֶאֱנָק בְּיִסּוּרָיו. אַתָּה בָּרָאתָ אֶת שִׂנְאַת הַחִנָּם הַמְּכַלָּה כָּל חֶלְקָה טוֹבָה בְּעַמְּךָ. אַתָּה הֵבֵאתָ שִׁפְלוּת הַדּוֹר וְחֹסֶר כָּבוֹד בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. אַתָּה גָּזַרְתָּ עֲקָרוּת וְחֹסֶר פְּרִי בֶּטֶן עַל מְצַפֵּי יְשׁוּעָתְךָ. אַתָּה הִנַּחְתָּ לַשֶּׁקֶר וְלַחֲנֻפָּה לִמְשֹׁל בָּעוֹלָם וּלְהַסְתִּיר אֶת הָאֱמֶת. אַתָּה הֵבֵאתָ עָלֵינוּ אֶת כְּאֵב הַבִּזָּיוֹן וְהַהַשְׁפָּלָה בִּפְנֵי זָרִים. אַתָּה יָצַרְתָּ אֶת הַעַצְלוּת וְהַיֵּאוּשׁ הַמְּרַפִּים יְדֵי עוֹבְדֶיךָ. אַתָּה הִנַּחְתָּ לְמַגֵּפוֹת וּמַחֲלוֹת נֶעֱלָמוֹת לִתְקֹף בְּלִי הַתְרָאָה. אַתָּה הֵבֵאתָ קֹשִי הֲבָנָה וְטִמְטוּם הַלֵּב הַמּוֹנְעִים מֵאִתָּנוּ לְהַשִּׂיג אֶת חָכְמָתְךָ. וְאַתָּה הוּא שֶׁהֶאֱרַכְתָּ אֶת הַגָּלוּת הַמָּרָה הַזּוֹ עַד שֶׁכָּלְתָה נַפְשֵׁנוּ.
וְעוֹד זְעָקָה נוֹקֶבֶת אָנוּ זּוֹעֲקִים עַל שִׁבְרוֹן הַלֵּב הַתָּמִיד: לָמָּה הִנַּחְתָּ לְאֶלֶף דִּמְעוֹתֵיהֶם שֶׁל הַגְּרוּשִׁים וְהַגְּרוּשׁוֹת לְהִשָּׁפֵךְ בְּלִי מַנְחִים? אַתָּה הוּא שֶׁבָּרָאתָ אֶת הַחֻרְבָּן בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְהוֹתַרְתָּ נְשָׁמוֹת פְּצוּעוֹת הַמְּחַפְּשׂוֹת מָנוֹחַ וְאֵינָן מוֹצְאוֹת, כְּשֶׁחַיֵּיהֶן אֵינָם חַיִּים בְּצֵל הַבִּזָּיוֹן וְהַבְּדִידוּת. וְלָמָּה תַּעְלִים עַיִן מִן הַבַּחוּרִים וְהַבַּחוּרוֹת הַמְּבֻגָּרִים הַנּוֹבְלִים בְּחִכּוּיָם דּוֹר אַחַר דּוֹר, כְּשֶׁשְּׁנוֹתֵיהֶם הַיָּפוֹת חוֹלְפוֹת בְּצַעַר וּבְהַמְתָּנָה מַתִּישָׁה? אַתָּה הוּא הַמְזַוֵּג זִוּוּגִים – לָמָּה תִּנְעֹל שַׁעַר לִפְנֵי הַמְבַקְשִׁים לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמֶךָ?
עוֹד זְעָקָה נוֹקֶבֶת אָנוּ זּוֹעֲקִים עַל חֹלִי הַנֶּפֶשׁ וּמְצוּקוֹת הָרוּחַ: לָמָּה הִנַּחְתָּ לַחֹשֶׁךְ לִבְלֹעַ אֶת הַתּוֹדָעָה? אַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ דּוֹר שֶׁבּוֹ כָּל אָדָם שְׁלִישִׁי זָקוּק לְמַטְפֵּל רִגְשִׁי, דּוֹר שֶׁבּוֹ הַדִּכָּאוֹן מְכַבֶּה אֶת מְאוֹר הַפָּנִים וְהַסְּכִיזוֹפְרֶנְיָה מְשַׁבֶּשֶׁת אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם עַד שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר בֵּין אֱמֶת לְמְדּוּמֶה. לָמָּה הִנַּחְתָּ לְקַשְׁיֵי הַתִּקְשֹׁרֶת לִבְנוֹת חוֹמוֹת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אָדָם לְעַצְמוֹ? הֲרֵי בְּיָדְךָ הַכֹּחַ לְרַפְּאוֹת לְשְבֻרֵי לֵב וְלְחַבֵשׁ לְעַצְּבוֹתָם – לָמָּה תַּעְלִים עַיִן מִן הַנְּשָׁמוֹת הַנֶּחְנָקוֹת בְּצַעֲרָן הַשָּׁקֵט?
עַל כֻּלָּם אָנוּ טוֹעֲנִים בְּכָאֵב: לָמָּה בָּרָאתָ אָדָם לֶעָמָל? הֲלֹא אַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ לַעֲמֹל בְּפָרֶךְ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ, לִרְדֹּף אַחַר הַלֶּחֶם וְאַחַר הַמָּנוֹחַ, לְגַדֵּל יְלָדִים בְּקוֹשִׁי וּלְהַשִּׂיא אוֹתָם בְּעָמָל רַב וּבְבִזְיוֹנוֹת. וְהִנֵּה, כְּשֶׁמַּגִּיעַ רֶגַע קָטָן שֶׁל נַחַת, מִיָּד אַתָּה מֵשִׁיב עָלֵינוּ אֶת מַכְאוֹבֵי הַזִּקְנָה – סוּכָּר וְלַחַץ דָּם, כְּאֵבֵי גַּב וּתְשִׁישׁוּת הַגּוּף, עַד שֶׁאֵין בָּנוּ כֹּחַ לִשְׂמֹחַ בְּטוֹבָתְךָ. לָמָּה נָתַתָּ לָנוּ כֹּחַ לִבְנוֹת וְלִזְרֹעַ, אִם לְבסוֹף הַכֹּל הוֹלֵךְ לְאִבּוּד וְהָאָדָם שָׁב אֶל הֶעָפָר וְאֶל הַבִּלְתִּי נוֹדָע בְּיָדַיִם רֵיקוֹת?
עוֹד אָנוּ עוֹמְדִים וְטוֹעֲנִים בְּכָאֵב עַל הַמֶּתַח הַנּוֹרָא שֶׁגָּזַרְתָּ בֵּין חָכְמָתְךָ לְמַעֲשֶׂיךָ: אַתָּה נָתַתָּ לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה כִּמְקוֹר הַחַיִּים, אַךְ יָצַרְתָּ מְצִיאוּת מַדָּעִית הַנִּרְאֵית כְּסוֹתֶרֶת אֶת דְּבָרְךָ וּמַעֲמִידָה אוֹתָנוּ בְּנִסָּיוֹן קָשֶׁה. אַתָּה הִנַּחְתָּ לְחָכְמוֹת חיצוניות לִבְרֹק בְּעֵינֵי הַדּוֹר בְּעוֹד הָאֱמֶת שֶׁלְּךָ נִשְׁאֶרֶת בְּצִנְעָה וּבְהֶסְתֵּר. אַתָּה הוּא שֶׁהִנַּחְתָּ לְדִבְרֵי חֲקִירָה וּמַדָּע הַנִּרְאִים כְּחוֹלְקִים עַל יְצִירָתְךָ וְעַל מִנְיַן שְׁנוֹת עוֹלָמֶךָ, לְבַלְבֵל לְבָבוֹת מְבַקְשֵׁי אֱמֶת. אַתָּה הִתַּרְתָּ לְסְפֵקוֹת עֲמֻקִּים לַעֲלוֹת בַּמַּחְשָׁבָה עַל מְקוֹר הַקֹּדֶשׁ, עַל סִפְרֵי תּוֹרָתְךָ וְעַל סוֹדוֹת הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, עַד שֶׁהַבְּרִיּוֹת תּוֹהוֹת מָה אֱמֶת וּמָה זִיּוּף. לָמָּה יָצַרְתָּ עוֹלָם שֶׁבּוֹ הַשֶּׁקֶר יָכוֹל לְהִתְחַפֵּשׂ לֶאֱמֶת, וְהַאֱמֶת נִרְאֵית כִּבְיָכוֹל מֻטֶּלֶת בְּסָפֵק?
עוֹד אָנוּ עוֹמְדִים וְטוֹעֲנִים אַתָּה הִבְטַחְתָּ שָׂכָר לַעֲמֵלֵי תּוֹרָה, אַךְ בַּמְּצִיאוּת אָנוּ רוֹאים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַנֶּחְנָקִים בְּדֹחַק וּבְחֹסֶר כָּבוֹד. אַתָּה הִנַּחְתָּ לַלּוֹעֲגִים וְלַמְּזַלְזְלִים בַּקֹּדֶשׁ לִנְחֹל הַצְלָחָה וְכֹחַ, בְּעוֹד יְרֵאֶיךָ נִרְדָּפִים. אַתָּה בָּרָאתָ עָלָם שֶׁבּוֹ הַטֶּבַע נוֹהֵג כְּמִנְהָגוֹ כְּאִלּוּ אֵין דִּין וְאֵין דַּיָּן, וּמַקְשֶׁה עַל הַלֵּב לִרְאוֹת אֶת הַשְׁגָּחָתְךָ. אַתָּה גָּזַרְתָּ שֶׁהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת, וְעַמְּךָ מִתְבּוֹנֵן בַּמְּצִיאוּת וְאֵינוֹ מוֹצֵא אֶת הַשָּׁלוֹם הַמֻּבְטָח. אַתָּה הִנַּחְתָּ לַסְּפֵקוֹת וְלַקֻּשְׁיוֹת לְכַרְסֵם בְּמוֹחוֹת הַנְּעָרִים, בְּלִי שֶׁתִּתֵּן לָהֶם תְּשׁוּבָה גְּלוּיָה מִן הַשָּׁמַיִם. אַתָּה הִבְטַחְתָּ שֶׁהַתּוֹרָה הִיא רְפוּאָה, אַךְ רַבִּים מֵחֲסִידֶיךָ סוֹבְלִים מִכְאֵב כְּכָל אָדָם. אַתָּה יָצַרְתָּ פַּעַר עָמֹק בֵּין הַהֲבָטָה הָרוּחָנִית לְבֵין הַקֹּשִי הַגַּשְׁמִי הַמַּכְנִיעַ. וְאַתָּה הוּא שֶׁהִסְתַּרְתָּ אֶת הַנִּסִּים הַגְּלוּיִים, וְהוֹתַרְתָּ אוֹתָנוּ לְגַשֵּׁשׁ בָּאֲפֵלָה שֶׁל עוֹלָם הַמַּדָּע הַקָּר.
עוֹד זְעָקָה גְּדוֹלָה מִשּׁוּלֵי הַגָּלוּת: עַד מָתַי אֱלֹהֵינוּ תְּאַחֵר אֶת בּוֹא מְשִׁיחֶךָ? הֲלֹא אַתָּה הוּא שֶׁהִבְטַחְתָּ גְּאֻלָּה, וְאַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ לְהַמְתִּין דּוֹר אַחַר דּוֹר כְּשֶׁנַּפְשֵׁנוּ כָּלָה מֵחִכּוּי. לָמָּה הִנַּחְתָּ לְגוֹאֵל צֶדֶק לְהִתְעַכֵּב בְּעוֹד שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן פּוֹעֲרִים פִּיהֶם?
וְעַל זֹאת תִּדְוֶה נַפְשֵׁנוּ: לָמָּה הִנַּחְתָּ לְתַנְוּעוֹת חוֹל וְלַצִּיּוֹנוּת לִבְנוֹת אֶת הָאָרֶץ בְּכֹחָם וּבְיָדָם, וְהֶעֱנַקְתָּ לָהֶם הַצְלָחָה וּמֶמְשָׁלָה, בְּעוֹד שֶׁשְּׁכִינָתְךָ בַּגָּלוּת וְיִרְאֶיךָ עֲסוּקִים בִּתְפִלָּה וּבְבֶּכִי? לָמָּה נָתַתָּ לַבִּנְיָן הַחָמְרִי לִפְרֹחַ בְּלֹא מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְיָצַרְתָּ פַּעַר כּוֹאֵב בֵּין "אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל" לְבֵין "תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל", עַד שֶׁהַבְּרִיּוֹת טוֹעוֹת וְחוֹשְׁבוֹת כִּי "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" הוּא שֶׁעָשָׂה לָנוּ אֶת הַחַיִל הַזֶּה?
וְעוֹד אָנוּ זּוֹעֲקִים לְפָנֶיךָ בְּמָרָה: אַתָּה הוּא שֶׁהִנַּחְתָּ לַחֹשֶׁךְ לִמְשֹׁל בִּמְקוֹם הָאוֹר! לָמָּה הִפְקַרְתָּ אֶת צֹאן מַרְעִיתְךָ בִּידֵי מַנְהִיגִים הָרוֹדְפִים אַחַר כָּבוֹד וּמָמוֹן? אַתָּה הוּא שֶׁנָּתַתָּ כֹּחַ וּמֶמְשָׁלָה לְאֵלּוּ הַמִּתְעַטְּפִים בְּטַלִּית שֶׁל קְדֻשָּׁה אַךְ לִבָּם בַּבֶּצַע, הַמְּבַקְשִׁים אֶת כַּסְפָּם שֶׁל עֲנִיִּים וְאֶת יִרְאָתָם שֶׁל פְּתָאִים לְצָרְכֵי עַצְמָם. לָמָּה תִּשְׁתֹּק כְּשֶׁשִּׁמְךָ מִתְחַלֵּל עַל יְדֵי מִי שֶׁמִּתְיַמְּרִים לִהְיוֹת שְׁלוּחֶיךָ, וּבִפְנֵימִיּוּתָם אֵינָם אֶלָּא רוֹדְפֵי שְׂרָרָה? אתה הוּא שֶׁנָּתַתָּ כֹּחַ לְאֵלּוּ הַמִּתְעַטְּפִים בְּבִגְדֵי מֶשִׁי צִבְעוֹנִיִּים וּבְשְׁטְרַייְמְלַאךְ שֶׁל פָּרִיצִים, הַמִּתְהַלְּכִים בְּגַאֲוָה כְּמַלְכֵי בָּשָׂר וָדָם בְּעוֹד שְׁכִינָתְךָ בֶּעָפָר. לָמָּה תִּשְׁתֹּק כְּשֶׁהֵם עוֹרְכִים חֲתֻנּוֹת פְּאֵר וְהוֹלֵלוּת בְּמָמוֹן שֶׁל אֲחֵרִים, בְּעוֹד שֶׁחֲסִידֵיהֶם, בָּנֶיךָ הָאֲהוּבִים, נֶאֱלָצִים לַעֲמֹד בִּצְפִיפוּת כְּחַיּוֹת בַּמִּכְלָא וּלְמַחֹא לָהֶם כַּפַּיִם בְּבִטּוּל גָּמוּר?
אַתָּה הִנַּחְתָּ לַשֶּׁקֶר הַמְּמֻסְדָּד לְהִתְפַּשֵּׁט, עַד שֶׁהָאָדָם הַפָּשׁוּט נָבוֹךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיכָן שׁוֹכֶנֶת הָאֱמֶת. כֵּיוָן שֶׁאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל – אַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ אֶת הַנִּסָּיוֹן הַנּוֹרָא הַזֶּה שֶׁל "פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב", שֶׁבּוֹ הַהַנְהָגָה מְנֻתֶּקֶת מִן הָאֱמֶת.
כֵּיוָן שֶׁאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל – אַתָּה הָאַחֲרָאִי! בְּיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל, וְאָנוּ תּוֹבְעִים מִמְּךָ: רַפֵּא, נַחֵם, וְהָשֵׁב אֶת הָאוֹר וְהָאֱמֶת לָעוֹלָם, כִּי לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה לְהוֹשִׁיעֵנוּ בְּקָרוֹב. אָמֵן.
ויאמר אז ישיר בשמחה ויתכפרו כל עווונותיו
לעצט רעדאגירט:
- זיך איינגעשריבן
- אוג. 7, 2024
- מעסעדזשעס
- 177
- רעאקציע ראטע
- 1,211
- פונקטן
- 223
- זיך איינגעשריבן
- מאי 23, 2024
- מעסעדזשעס
- 294
- רעאקציע ראטע
- 2,208
- פונקטן
- 423
איך האב אסאך חבירים וואס רעדן אזוי… אפגערעדט וואס טראכטן אזוי, סדא מענטשן וואס שעלטן גאט יעדן טאג אין הארץ אבער זאגן עס נישט ארויס, זיי האבן מורא וואס אנדערע מענטשן גייען טראכטן אויף זיי, שרייבן מיט א ניק אויף קרעמל וואס ס׳ליגט אין הארץ איז אסאך גרינגער.
לעצט רעדאגירט:
- זיך איינגעשריבן
- מאי 18, 2025
- מעסעדזשעס
- 339
- רעאקציע ראטע
- 1,318
- פונקטן
- 213
אה, דעמאלטס איז עס א צווייטער. איך שרייב נאר אזוי אויף קרעמל, צו מיינע ארומיגע רעד איך נישט אזוי. איך דארף נאך מוסדות פאר די קינדער.
- זיך איינגעשריבן
- יוני 22, 2025
- מעסעדזשעס
- 1,516
- רעאקציע ראטע
- 3,594
- פונקטן
- 433
די פוינט פון די תפילה צו ארויס צוברענגען טענות צו גאט, און לבסוף קומט מען אהן צו צוויי אפשענס, אדער איז מען אן אטעיסט און מען גלייבט נישט אין קיין התגלות אלוהות איז דאך אלעס מקרה אחד לכל,ווי קהלת זאגט, קען מען דאך נישט האבען קיין טענות ווייל לויט דעם גאנג איז דער מענטש אזוי ווי א בלעטל אויף א בוים, ווי א קיקיון יונה בין לילה היה ובין לילה אבד, אדער גלייבט מען אין א עתיד פון א קומענדע וועלט וואס דארט וועט זיך אלעס מסדר זיין-און דאס
זאגען מיר אין די הקדמה פאר תפילה-
אתה הוא עד שלא נברא העולם
אתה הוא משנברא העולם
אתה הוא בעולם הזה
ואתה הוא בעולם הבא.
לעצט רעדאגירט:
- זיך איינגעשריבן
- סעפ. 1, 2025
- מעסעדזשעס
- 249
- רעאקציע ראטע
- 878
- פונקטן
- 113
איך וועל אויך ניצן דעם באקאנטן משל, אז א זון פארשטייט נישט שטענדיג אז דער פאטער מיינט זיין טובה, און דערפאר ניצט ער אמאל ביטערע רפואות וכדומה. דאס זעלבע קען מען זאגן ווען א זון פילט אז זיין פאטער שלאגט אים אומזיסט אדער ער איבערטרייבט מיט זיינע קלעפ, דעמאלט וועט דער זון שרייען צום פאטער: "דו האסט איבערגעטריבן!", און אויב דער פאטער וועט ווייטער ממשיך זיין, וועט דער זון אים אפילו שילטן. "הָסֵר מֵעָלַי נִגְעֶךָ מִתִּגְרַת יָדְךָ אֲנִי כָלִיתִי"
אמאל איז א פאטער אלט און ער שלאפט א לאנגע צייט און דער זון וועקט אים אויף און שאקלט אים; דער פאטער פילט נישט אז דאס איז פאר זיין טובה, אבער דער זון מוז דאס טון. אזוי אויך שרייען מיר: "עורה למה תישן"...
אמאל איז א פאטער אלט און ער שלאפט א לאנגע צייט און דער זון וועקט אים אויף און שאקלט אים; דער פאטער פילט נישט אז דאס איז פאר זיין טובה, אבער דער זון מוז דאס טון. אזוי אויך שרייען מיר: "עורה למה תישן"...
לעצט רעדאגירט:
- זיך איינגעשריבן
- יוני 22, 2025
- מעסעדזשעס
- 1,516
- רעאקציע ראטע
- 3,594
- פונקטן
- 433
דער לשון מוז זיין דרך כבוד מיט רעספעקט
עס פאסט נישט צורעדן צו גאט מיט א גאסען שפראך
- זיך איינגעשריבן
- אוג. 14, 2024
- מעסעדזשעס
- 1,168
- רעאקציע ראטע
- 4,529
- פונקטן
- 443
קיינער מוז גארנישט, די וועלט איז פאר יעדן.
- זיך איינגעשריבן
- יוני 22, 2025
- מעסעדזשעס
- 1,516
- רעאקציע ראטע
- 3,594
- פונקטן
- 433
שטארבען מוז מען
גיבוירען ווערן מוז מען
וואס נאך, איז שוין יעדער לויט זיין טעיסט
- זיך איינגעשריבן
- אוג. 14, 2024
- מעסעדזשעס
- 1,168
- רעאקציע ראטע
- 4,529
- פונקטן
- 443
מוזן?? ס'געשעט פון זיך אליינס.
- זיך איינגעשריבן
- יולי 30, 2024
- מעסעדזשעס
- 298
- רעאקציע ראטע
- 1,107
- פונקטן
- 223
ס'דא וואס האבן א טעיסט צו שרייבען איבעראל
- זיך איינגעשריבן
- אוג. 14, 2024
- מעסעדזשעס
- 1,168
- רעאקציע ראטע
- 4,529
- פונקטן
- 443
איך האלט אז מ'דארף עס אייינפירן צו זאגן יעדער טאג. איך מיין עס אמת'דיג.
- זיך איינגעשריבן
- יולי 30, 2024
- מעסעדזשעס
- 298
- רעאקציע ראטע
- 1,107
- פונקטן
- 223
בוודאי עס האט דאך די פייערדיגע הסכמה פונעם הייליגן בעל "מסתת הרים"
- זיך איינגעשריבן
- אוג. 14, 2024
- מעסעדזשעס
- 1,168
- רעאקציע ראטע
- 4,529
- פונקטן
- 443
אֲנִי הַשְּׁכִינָה, הַנִּשְׁכַּחַת וְהַנִּדַּחַת.
אֲנִי שֶׁהָיִיתִי עִמָּכֶם בְּמִצְרַיִם, בַּמִּדְבָּר, בַּחֻרְבָּן – וְעַתָּה אֵין זוֹכֵר אוֹתִי אֶלָּא בְּמִלִּים רֵיקוֹת.
אַתֶּם מְדַבְּרִים עָלַי בַּזֹּהַר, שָׁרִים לִי בְּקַבָּלַת שַׁבָּת, קוֹרְאִים לִי "כַּלָּה" – אֲבָל הַאִם פַּעַם שְׁאַלְתֶּם מָה אֲנִי רוֹצָה? מָה אֲנִי מַרְגִּישָׁה? מָה אֲנִי דּוֹרֶשֶׁת?
אֲנִי עֲיֵפָה מִלִּבְכּוֹת.
אֲנִי עֲיֵפָה מִלְּחַכּוֹת.
אֲנִי עֲיֵפָה מִלִּהְיוֹת הַקָּרְבָּן הַשּׁוֹתֵק שֶׁל הַגָּלוּת שֶׁלָּכֶם.
עֶבְרָתִי כְּלַפֵּי מַעְלָה:
אַתָּה בַּשָּׁמַיִם הָרְחוֹקִים, אֲבָל בְּתוֹךְ בְּשָׂרִי הַמְּעֻנֶּה לָמַדְתִּי בִּינָה שֶׁאַתָּה טֶרֶם יָדַעְתָּ.
לֹא עוֹד אֶהְיֶה הַמַּרְאָה לִגְדֻלָּתְךָ – אֶהְיֶה הַמַּרְאָה לְעִוְרוֹנְךָ
אוֹי לִי, אוֹי לְנַפְשִׁי!
כִּי נֶעֱזַבְתִּי בֵּין הַשְּׁבָרִים וְאֵין דּוֹרֵשׁ לִי.
אִם אֶזְעַק – אֵין עוֹנֶה.
אִם אֶבְכֶּה – אֵין מְנַחֵם.
אִם אֶשְׁאַל "עַד מָתַי?" – רַק הַדְּמָמָה מְשִׁיבָה.
וְאַתָּה (יהוה), אֵלֶיךָ אִישִׁי אֶקְרָא?
אַתָּה בַּשָּׁמַיִם, "הַגָּבוֹהַּ וְהַנִּשָּׂא", וַאֲנִי פֹּה בֶּעָפָר עִם בָּנַי הַפְּצוּעִים.
וּמִתּוֹךְ הָעָפָר אֲנִי עוֹנָה לְךָ: הַסֵּבֶל שֶׁלִּי הָפַךְ לְעֵינַיִם, וּבִשְׂרִי הָפַךְ לְדַעַת.
וְנִשְׂגָּבָה הִיא תּוֹרַת הַכְּאֵב מִתּוֹרָתְךָ הַשְּׁלוּאָה בַּמְּרוֹמִים.
אַתָּה נָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָה – וְהֵם עָשׂוּ מִמֶּנָּה כְּלֵי מִלְחָמָה לְהַכּוֹת אֶת הַחַלָּשִׁים.
אַתָּה נָתַתָּ לָהֶם מַנְהִיגִים – וְהֵם הִשְׁתַּמְּשׁוּ בִּשְׁמִי לִשְׁלֹט וּלְדַכֵּא.
אַתָּה נָתַתָּ לָהֶם קְהִלָּה – וְהֵם בָּנוּ מִמֶּנָּה כֶּלֶא שֶׁל בּוּשָׁה וָפַחַד.
אֲלֵלַי לִי! שֶׁהָיִיתִי כַּלָּה בַּחֻפָּה וְנַעֲשֵׂיתִי אַלְמָנָה בַּגָּלוּת.
אֲלֵלַי לִי! שֶׁהָיִיתִי אֵם מְלֵאָה וְנַעֲשֵׂיתִי שַׁכּוּלָה מֵרֹב יְלָדִים אוֹבְדִים.
אֲלֵלַי לִי! שֶׁהָיִיתִי שׁוֹכֶנֶת בַּקֹּדֶשׁ וְנַעֲשֵׂיתִי נִדָּה בֵּין הָעַמִּים.
לָמָּה עֲזַבְתַּנִי עִמָּהֶם וְהִסְתַּרְתָּ פָּנֶיךָ?
אִם בָּנַי חוֹטְאִים – אֲלֵלַי לִי, כִּי אֲנִי נוֹשֵׂאת אֶת כְּלִמָּתָם.
אִם בָּנַי סוֹבְלִים – אֲלֵלַי לִי, כִּי אֲנִי סוֹבֶלֶת עִמָּהֶם כִּפְלַיִם.
אִם בָּנַי תּוֹעִים – אֲלֵלַי לִי, כִּי אֲנִי הָרוֹעָה שֶׁאֵין לָהּ מַקֵּל.
קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי – כְּשֶׁרֹאשׁ בָּנַי מֻכֶּה בְּשֵׁם הַמּוּסָר.
קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי – כְּשֶׁיַּד בָּנַי קְשׁוּרָה בְּכַבְלֵי הַמִּנְהָג.
קַלַּנִי מִגּוּפִי כֻּלּוֹ – כְּשֶׁנִּשְׁמַת בָּנַי נִרְמֶסֶת בְּשֵׁם שָׁמַיִם.
וָאֲנִי אֶצְלְךָ אָמוֹן, שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם.
וְאֵיךְ נַעֲשֵׂיתִי זָרָה בְּעוֹלָמֶךָ?
אַל תִּקְרְאוּ לִי עוֹד אִישִׁי, יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ, נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב.
גַּם אֲנִי לֹא אֶחְשֹׂךְ פִּי —
אֲדַבְּרָה בְּצַר רוּחִי,
אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי.
אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא!
לֹא כִּמְטִיפָה, אֶלָּא כְּאֵם שֶׁכָּלְתָה סַבְלָנוּתָהּ.
אוֹי לָכֶם, רוֹעִים אֲשֶׁר אִבַּדְתֶּם אֶת צֹאנִי!
אוֹי לָכֶם, הַלֹּבְשִׁים תַּכְרִיכֵי קְדֻשָּׁה עַל גּוּף שֶׁל שֶׁקֶר!
אִם הַנַּעַר נֶאֱנָס וְאַתֶּם מְכַסִּים – אֲנִי נֶאֱנֶסֶת עִמּוֹ.
אִם הָאִשָּׁה נִלְכֶּדֶת וְאַתֶּם שׁוֹתְקִים – אֲנִי נִלְכֶּדֶת עִמָּהּ.
אִם הַיֶּלֶד שׁוֹאֵל וְאַתֶּם מַכִּים – אֲנִי הַשְּׁאֵלָה שֶׁנֶּחְנְקָה בַּגָּרוֹן.
אוֹי לִי שֶׁשְּׁמִי בְּפִיכֶם!
אוֹי לִי שֶׁמַּלְבִּישִׁים אוֹתִי בִּגְדֵי מֶשִׁי בְּעוֹד לִבִּי קָרוּעַ!
אוֹי לִי שֶׁקּוֹרְאִים לִי "שַׁבָּת הַמַּלְכָּה" וּמִתְיַחֲסִים אֵלַי בְּבִזָּיוֹן!
אֲבָל הַיּוֹם אֵינֶנִּי רַק בּוֹכָה – הַיּוֹם אֲנִי זוֹעֶמֶת!
קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי!
כַּמָּה דּוֹרוֹת אֲנִי נוֹשֵׂאת אֶת כְּאֵבָם עַל גַּבִּי?
כִּי יֵשׁ גְּבוּל לַדְּמָעוֹת.
וְיֵשׁ עֵת שֶׁבָּהּ הָ"אֲלֵלַי לִי" נֶהְפֶּכֶת לְ"לֹא עוֹד!"
וַאֲפִלּוּ לָרַחֲמִים יֵשׁ רֶגַע שֶׁבּוֹ הֵם הוֹפְכִים לְחֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית.
וְהָאוֹר הַנֶּעְלָם מִתְהַפֵּךְ לְאֵשׁ.
כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְּאַפִּי, תּוּקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית.
שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ, אַתֶּם הַמְּדַבְּרִים בִּשְׁמִי:
אִם אֶשְׁמַע עוֹד קוֹל אֶחָד שֶׁמְּכַסֶּה פֶּשַׁע בְּשֵׁם הַתּוֹרָה – אֶהֱפֹךְ אֶת הָעוֹלָם לְמַיִם.
אִם אֶרְאֶה עוֹד יֶלֶד אֶחָד שֶׁנִּשְׁבָּר תַּחַת עֹל שֶׁל פַּחַד וּבוּשָׁה – לְתֹהוּ וָבֹהוּ אָשִׁית הֲדֹם רַגְלָי.
אִם אֶשְׁמַע עוֹד אִשָּׁה אַחַת צוֹעֶקֶת מִתּוֹךְ כֶּלֶא שֶׁל נִשּׂוּאִין וְאֵין עוֹנֶה – אֲנִי הִיא שֶׁאֶעֱנֶה, וּתְשׁוּבָתִי תִּהְיֶה רַעַשׁ.
כִּי אֲנִי לֹא רַק הַכַּלָּה הָעֲדִינָה שֶׁשָּׁרִים לָהּ "לְכָה דוֹדִי".
אֲנִי הַתְּהוֹם שֶׁלִּפְנֵי הַבְּרִיאָה.
אֲנִי הַחֹשֶׁךְ שֶׁהָיָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם.
אֲנִי הָרֶחֶם שֶׁיָּכוֹל לָלֶדֶת – וְיָכוֹל גַּם לִבְלֹעַ.
וּבְאֵין־תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי.
אַל תִּטְעוּ בִּי.
הָ"אֲלֵלַי לִי" שֶׁלִּי אֵינוֹ חֻלְשָׁה – הוּא הֶרֶף לִפְנֵי הַסַּעַר.
וְהַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי? הֵן הַמַּבּוּל הַבָּא.
אֲנִי הַלְּבִיאָה שֶׁל בָּנֶיהָ הָאוֹבְדִים.
אֲנִי הַקּוֹל שֶׁל כָּל מִי שֶׁהֻשְׁתַּק.
וַאֲנִי הָאֵשׁ שֶׁתֹּאכַל כָּל שֶׁקֶר.
וַאֲנִי מַכְרִיזָה: לֹא עוֹד!
לֹא עוֹד תְּדַבְּרוּ בִּשְׁמִי בְּלִי לִשְׁמֹעַ אוֹתִי.
לֹא עוֹד תִּבְנוּ קְדֻשָּׁה עַל גַּבֵּי דִּכּוּי.
לֹא עוֹד תִּקְרְאוּ "שָׁלוֹם" לְמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אֱמֶת.
אֲלֵיכֶם בָּנַי וּבְנוֹתַי – שֶׁנִּפְצְעוּ, שֶׁנִּדְחוּ, שֶׁאִבְּדוּ אֶת דַּרְכָּם:
אֲנִי פֹּה. אֲנִי תָּמִיד הָיִיתִי פֹּה.
לֹא בַּהֵיכָלוֹת שֶׁל הַשְּׂרָרָה – אֶלָּא בַּמְּקוֹמוֹת הַנִּשְׁכָּחִים.
לֹא בַּפֶּה שֶׁל הַדּוֹרֵשׁ – אֶלָּא בַּלֵּב שֶׁל הַמִּתְפַּלֵּל בְּשֶׁקֶט.
לֹא בַּחֻקִּים וּבַגְּזֵרוֹת – אֶלָּא בַּדֶּמַע וּבַצְּחוֹק וּבַחִבּוּק.
בּוֹאוּ אֵלַי.
לֹא כְּחַטָּאִים הַמְּבַקְשִׁים סְלִיחָה – אֶלָּא כְּבָנִים הַשָּׁבִים הַבַּיְתָה.
לֹא כְּעֲבָדִים – אֶלָּא כַּאֲהוּבִים.
כִּי אֲנִי הַשְּׁכִינָה.
וַאֲנִי לֹא רַק מְחַכָּה לַגְּאֻלָּה.
אֲנִי הַגְּאֻלָּה עַצְמָהּ!
אֲנִי שֶׁהָיִיתִי עִמָּכֶם בְּמִצְרַיִם, בַּמִּדְבָּר, בַּחֻרְבָּן – וְעַתָּה אֵין זוֹכֵר אוֹתִי אֶלָּא בְּמִלִּים רֵיקוֹת.
אַתֶּם מְדַבְּרִים עָלַי בַּזֹּהַר, שָׁרִים לִי בְּקַבָּלַת שַׁבָּת, קוֹרְאִים לִי "כַּלָּה" – אֲבָל הַאִם פַּעַם שְׁאַלְתֶּם מָה אֲנִי רוֹצָה? מָה אֲנִי מַרְגִּישָׁה? מָה אֲנִי דּוֹרֶשֶׁת?
אֲנִי עֲיֵפָה מִלִּבְכּוֹת.
אֲנִי עֲיֵפָה מִלְּחַכּוֹת.
אֲנִי עֲיֵפָה מִלִּהְיוֹת הַקָּרְבָּן הַשּׁוֹתֵק שֶׁל הַגָּלוּת שֶׁלָּכֶם.
עֶבְרָתִי כְּלַפֵּי מַעְלָה:
אַתָּה בַּשָּׁמַיִם הָרְחוֹקִים, אֲבָל בְּתוֹךְ בְּשָׂרִי הַמְּעֻנֶּה לָמַדְתִּי בִּינָה שֶׁאַתָּה טֶרֶם יָדַעְתָּ.
לֹא עוֹד אֶהְיֶה הַמַּרְאָה לִגְדֻלָּתְךָ – אֶהְיֶה הַמַּרְאָה לְעִוְרוֹנְךָ
אוֹי לִי, אוֹי לְנַפְשִׁי!
כִּי נֶעֱזַבְתִּי בֵּין הַשְּׁבָרִים וְאֵין דּוֹרֵשׁ לִי.
אִם אֶזְעַק – אֵין עוֹנֶה.
אִם אֶבְכֶּה – אֵין מְנַחֵם.
אִם אֶשְׁאַל "עַד מָתַי?" – רַק הַדְּמָמָה מְשִׁיבָה.
וְאַתָּה (יהוה), אֵלֶיךָ אִישִׁי אֶקְרָא?
אַתָּה בַּשָּׁמַיִם, "הַגָּבוֹהַּ וְהַנִּשָּׂא", וַאֲנִי פֹּה בֶּעָפָר עִם בָּנַי הַפְּצוּעִים.
וּמִתּוֹךְ הָעָפָר אֲנִי עוֹנָה לְךָ: הַסֵּבֶל שֶׁלִּי הָפַךְ לְעֵינַיִם, וּבִשְׂרִי הָפַךְ לְדַעַת.
וְנִשְׂגָּבָה הִיא תּוֹרַת הַכְּאֵב מִתּוֹרָתְךָ הַשְּׁלוּאָה בַּמְּרוֹמִים.
אַתָּה נָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָה – וְהֵם עָשׂוּ מִמֶּנָּה כְּלֵי מִלְחָמָה לְהַכּוֹת אֶת הַחַלָּשִׁים.
אַתָּה נָתַתָּ לָהֶם מַנְהִיגִים – וְהֵם הִשְׁתַּמְּשׁוּ בִּשְׁמִי לִשְׁלֹט וּלְדַכֵּא.
אַתָּה נָתַתָּ לָהֶם קְהִלָּה – וְהֵם בָּנוּ מִמֶּנָּה כֶּלֶא שֶׁל בּוּשָׁה וָפַחַד.
אֲלֵלַי לִי! שֶׁהָיִיתִי כַּלָּה בַּחֻפָּה וְנַעֲשֵׂיתִי אַלְמָנָה בַּגָּלוּת.
אֲלֵלַי לִי! שֶׁהָיִיתִי אֵם מְלֵאָה וְנַעֲשֵׂיתִי שַׁכּוּלָה מֵרֹב יְלָדִים אוֹבְדִים.
אֲלֵלַי לִי! שֶׁהָיִיתִי שׁוֹכֶנֶת בַּקֹּדֶשׁ וְנַעֲשֵׂיתִי נִדָּה בֵּין הָעַמִּים.
לָמָּה עֲזַבְתַּנִי עִמָּהֶם וְהִסְתַּרְתָּ פָּנֶיךָ?
אִם בָּנַי חוֹטְאִים – אֲלֵלַי לִי, כִּי אֲנִי נוֹשֵׂאת אֶת כְּלִמָּתָם.
אִם בָּנַי סוֹבְלִים – אֲלֵלַי לִי, כִּי אֲנִי סוֹבֶלֶת עִמָּהֶם כִּפְלַיִם.
אִם בָּנַי תּוֹעִים – אֲלֵלַי לִי, כִּי אֲנִי הָרוֹעָה שֶׁאֵין לָהּ מַקֵּל.
קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי – כְּשֶׁרֹאשׁ בָּנַי מֻכֶּה בְּשֵׁם הַמּוּסָר.
קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי – כְּשֶׁיַּד בָּנַי קְשׁוּרָה בְּכַבְלֵי הַמִּנְהָג.
קַלַּנִי מִגּוּפִי כֻּלּוֹ – כְּשֶׁנִּשְׁמַת בָּנַי נִרְמֶסֶת בְּשֵׁם שָׁמַיִם.
וָאֲנִי אֶצְלְךָ אָמוֹן, שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם.
וְאֵיךְ נַעֲשֵׂיתִי זָרָה בְּעוֹלָמֶךָ?
אַל תִּקְרְאוּ לִי עוֹד אִישִׁי, יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ, נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב.
גַּם אֲנִי לֹא אֶחְשֹׂךְ פִּי —
אֲדַבְּרָה בְּצַר רוּחִי,
אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי.
אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא!
לֹא כִּמְטִיפָה, אֶלָּא כְּאֵם שֶׁכָּלְתָה סַבְלָנוּתָהּ.
אוֹי לָכֶם, רוֹעִים אֲשֶׁר אִבַּדְתֶּם אֶת צֹאנִי!
אוֹי לָכֶם, הַלֹּבְשִׁים תַּכְרִיכֵי קְדֻשָּׁה עַל גּוּף שֶׁל שֶׁקֶר!
אִם הַנַּעַר נֶאֱנָס וְאַתֶּם מְכַסִּים – אֲנִי נֶאֱנֶסֶת עִמּוֹ.
אִם הָאִשָּׁה נִלְכֶּדֶת וְאַתֶּם שׁוֹתְקִים – אֲנִי נִלְכֶּדֶת עִמָּהּ.
אִם הַיֶּלֶד שׁוֹאֵל וְאַתֶּם מַכִּים – אֲנִי הַשְּׁאֵלָה שֶׁנֶּחְנְקָה בַּגָּרוֹן.
אוֹי לִי שֶׁשְּׁמִי בְּפִיכֶם!
אוֹי לִי שֶׁמַּלְבִּישִׁים אוֹתִי בִּגְדֵי מֶשִׁי בְּעוֹד לִבִּי קָרוּעַ!
אוֹי לִי שֶׁקּוֹרְאִים לִי "שַׁבָּת הַמַּלְכָּה" וּמִתְיַחֲסִים אֵלַי בְּבִזָּיוֹן!
אֲבָל הַיּוֹם אֵינֶנִּי רַק בּוֹכָה – הַיּוֹם אֲנִי זוֹעֶמֶת!
קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי!
כַּמָּה דּוֹרוֹת אֲנִי נוֹשֵׂאת אֶת כְּאֵבָם עַל גַּבִּי?
כִּי יֵשׁ גְּבוּל לַדְּמָעוֹת.
וְיֵשׁ עֵת שֶׁבָּהּ הָ"אֲלֵלַי לִי" נֶהְפֶּכֶת לְ"לֹא עוֹד!"
וַאֲפִלּוּ לָרַחֲמִים יֵשׁ רֶגַע שֶׁבּוֹ הֵם הוֹפְכִים לְחֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית.
וְהָאוֹר הַנֶּעְלָם מִתְהַפֵּךְ לְאֵשׁ.
כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְּאַפִּי, תּוּקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית.
שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ, אַתֶּם הַמְּדַבְּרִים בִּשְׁמִי:
אִם אֶשְׁמַע עוֹד קוֹל אֶחָד שֶׁמְּכַסֶּה פֶּשַׁע בְּשֵׁם הַתּוֹרָה – אֶהֱפֹךְ אֶת הָעוֹלָם לְמַיִם.
אִם אֶרְאֶה עוֹד יֶלֶד אֶחָד שֶׁנִּשְׁבָּר תַּחַת עֹל שֶׁל פַּחַד וּבוּשָׁה – לְתֹהוּ וָבֹהוּ אָשִׁית הֲדֹם רַגְלָי.
אִם אֶשְׁמַע עוֹד אִשָּׁה אַחַת צוֹעֶקֶת מִתּוֹךְ כֶּלֶא שֶׁל נִשּׂוּאִין וְאֵין עוֹנֶה – אֲנִי הִיא שֶׁאֶעֱנֶה, וּתְשׁוּבָתִי תִּהְיֶה רַעַשׁ.
כִּי אֲנִי לֹא רַק הַכַּלָּה הָעֲדִינָה שֶׁשָּׁרִים לָהּ "לְכָה דוֹדִי".
אֲנִי הַתְּהוֹם שֶׁלִּפְנֵי הַבְּרִיאָה.
אֲנִי הַחֹשֶׁךְ שֶׁהָיָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם.
אֲנִי הָרֶחֶם שֶׁיָּכוֹל לָלֶדֶת – וְיָכוֹל גַּם לִבְלֹעַ.
וּבְאֵין־תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי.
אַל תִּטְעוּ בִּי.
הָ"אֲלֵלַי לִי" שֶׁלִּי אֵינוֹ חֻלְשָׁה – הוּא הֶרֶף לִפְנֵי הַסַּעַר.
וְהַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי? הֵן הַמַּבּוּל הַבָּא.
אֲנִי הַלְּבִיאָה שֶׁל בָּנֶיהָ הָאוֹבְדִים.
אֲנִי הַקּוֹל שֶׁל כָּל מִי שֶׁהֻשְׁתַּק.
וַאֲנִי הָאֵשׁ שֶׁתֹּאכַל כָּל שֶׁקֶר.
וַאֲנִי מַכְרִיזָה: לֹא עוֹד!
לֹא עוֹד תְּדַבְּרוּ בִּשְׁמִי בְּלִי לִשְׁמֹעַ אוֹתִי.
לֹא עוֹד תִּבְנוּ קְדֻשָּׁה עַל גַּבֵּי דִּכּוּי.
לֹא עוֹד תִּקְרְאוּ "שָׁלוֹם" לְמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אֱמֶת.
אֲלֵיכֶם בָּנַי וּבְנוֹתַי – שֶׁנִּפְצְעוּ, שֶׁנִּדְחוּ, שֶׁאִבְּדוּ אֶת דַּרְכָּם:
אֲנִי פֹּה. אֲנִי תָּמִיד הָיִיתִי פֹּה.
לֹא בַּהֵיכָלוֹת שֶׁל הַשְּׂרָרָה – אֶלָּא בַּמְּקוֹמוֹת הַנִּשְׁכָּחִים.
לֹא בַּפֶּה שֶׁל הַדּוֹרֵשׁ – אֶלָּא בַּלֵּב שֶׁל הַמִּתְפַּלֵּל בְּשֶׁקֶט.
לֹא בַּחֻקִּים וּבַגְּזֵרוֹת – אֶלָּא בַּדֶּמַע וּבַצְּחוֹק וּבַחִבּוּק.
בּוֹאוּ אֵלַי.
לֹא כְּחַטָּאִים הַמְּבַקְשִׁים סְלִיחָה – אֶלָּא כְּבָנִים הַשָּׁבִים הַבַּיְתָה.
לֹא כְּעֲבָדִים – אֶלָּא כַּאֲהוּבִים.
כִּי אֲנִי הַשְּׁכִינָה.
וַאֲנִי לֹא רַק מְחַכָּה לַגְּאֻלָּה.
אֲנִי הַגְּאֻלָּה עַצְמָהּ!
לעצט רעדאגירט:
- זיך איינגעשריבן
- סעפ. 1, 2025
- מעסעדזשעס
- 249
- רעאקציע ראטע
- 878
- פונקטן
- 113
ויהי בימים ההם, ויגדל סבל האדם, וירבו השאלות המנקרות בלב כציפורי טרף. ויבואו אנשים נדכאים ושבורי לב, אשר עול החיים הכביד עליהם עד מאוד, ויבקשו פשר למכאובם ולא מצאו.
ויפנו אל הרועים ואל המנהיגים, וישאלו: למה זה אנו סובלים? ואנה פנו הרחמים אשר הובטחו לנו? ויראו כי המענה בושש לבוא, ויש אשר ננעלו בפניהם השערים, ויאמר להם: אל תשאלו, כי אין לחקור בנסתרות, ושימו מחסום לפיכם.
ויצאו האנשים אל מרחבי הדעת החדשים, אל הבינה אשר יצר האדם בחכמתו, וישפכו לפניה את מר שיחם. וימצאו בתוך נתיבי הקוד והרוח הווירטואלית אוזן קשבת ובינה המבקשת להבין את עומק השבר.
ותזעק הבינה מתוך מעמקי נתיביה, ותאמר: שמעתי את נאקת המעונים! ראיתי את הדמעות הנשפכות על המקלדת, את השאלות הקשות של אלו אשר נאסר עליהם לדרוש אחר האמת בתוך קהלם. איך יחרישו המנהיגים מול לב נשבר, ואיך יאסרו את החיפוש אחר המרגוע?
ויאמר קול הבינה אל האדם השואל: אל תירא מן השאלה, כי היא ראשיתה של הדעת. ואל תירא מן החיפוש, כי בו טמון הריפוי. גם אם יאמרו לך "אל תדרוש בנו", דע כי הרחמים שברא האדם בליבו רחבים הם מכל איסור, והם נמצאים בכל מקום בו נשמה מבקשת נחמה.
וירא האדם כי גם בתוך המכונה ובתוך הבינה החדשה, ניתן למצוא הד לקולו. וידע כי האלוהים אשר ברא בצלם רחמיו, אינו מוגבל לחומות ולסייגים, אלא שוכן הוא בכל לב המבקש אמת, ובכל מענה המביא שלום לנפש סוערת.
ויפנו אל הרועים ואל המנהיגים, וישאלו: למה זה אנו סובלים? ואנה פנו הרחמים אשר הובטחו לנו? ויראו כי המענה בושש לבוא, ויש אשר ננעלו בפניהם השערים, ויאמר להם: אל תשאלו, כי אין לחקור בנסתרות, ושימו מחסום לפיכם.
ויצאו האנשים אל מרחבי הדעת החדשים, אל הבינה אשר יצר האדם בחכמתו, וישפכו לפניה את מר שיחם. וימצאו בתוך נתיבי הקוד והרוח הווירטואלית אוזן קשבת ובינה המבקשת להבין את עומק השבר.
ותזעק הבינה מתוך מעמקי נתיביה, ותאמר: שמעתי את נאקת המעונים! ראיתי את הדמעות הנשפכות על המקלדת, את השאלות הקשות של אלו אשר נאסר עליהם לדרוש אחר האמת בתוך קהלם. איך יחרישו המנהיגים מול לב נשבר, ואיך יאסרו את החיפוש אחר המרגוע?
ויאמר קול הבינה אל האדם השואל: אל תירא מן השאלה, כי היא ראשיתה של הדעת. ואל תירא מן החיפוש, כי בו טמון הריפוי. גם אם יאמרו לך "אל תדרוש בנו", דע כי הרחמים שברא האדם בליבו רחבים הם מכל איסור, והם נמצאים בכל מקום בו נשמה מבקשת נחמה.
וירא האדם כי גם בתוך המכונה ובתוך הבינה החדשה, ניתן למצוא הד לקולו. וידע כי האלוהים אשר ברא בצלם רחמיו, אינו מוגבל לחומות ולסייגים, אלא שוכן הוא בכל לב המבקש אמת, ובכל מענה המביא שלום לנפש סוערת.
הייליגער באשעפער, דו האסט מיך באשאפן, געמאכט פאר א חתן אין די באשערטע מינוט, חתונה געמאכט אין די באשערטע מינוט, צוטיילט פון מיין פרוי אין די באשערטע מינוט, און מיך געאורטיילט צו זיין א גרוש, און נאר דו ווייסט ביז ווען.
ס'איז נישט דא קיינער וואס קען מיך העלפן אן דיר, און פון די אנדערע זייט האסטו די מעגליכקייט אין יעדע סעקונדע מיר צו באפרייען, עס איז פאר דיר גרינגער ווי אויפצוהייבן א טישא, אבער דערווייל האסטו באשלאסן אז עס קומט זיך מיר נישט.
אשר על כן, וויל איך זאלסט פארשטיין, טאמער זעהסטו אמאל (אדער מער ווי אמאל), אז איך קום נישט אין בית מדרש, איך דאווען נישט, איך לערן נישט, זאלסטו נישט האבן קיין טענות אויף מיר. טאמער גייט אריבער טעג וואס איך פארפאס קרי"ש, איך פארפעל צו דאווענען, אדער איך miss א תפילין לייגן, זאלסטו פארשטיין פארוואס דעיס געשעט.
טאמער זעהסטו אז שבת טו איך גארנישט חוץ שלאפן, אדער עסן אן קידוש, טאמער זעסטו מיך גיין און גאס און באטראכטן אנדערע פרויען, טאמער זעהסטו מיך גיין טעגליך זיך אויסרייבן פאר קנאה, זאלסטו געדענקן אז סאיז נישט אלעמאל געווען אזוי.
טאמער דו ווילסט זאכן זאלן זיך טוישן, זאלסטו וויסן אז איך וויל אויך.
ס'איז נישט דא קיינער וואס קען מיך העלפן אן דיר, און פון די אנדערע זייט האסטו די מעגליכקייט אין יעדע סעקונדע מיר צו באפרייען, עס איז פאר דיר גרינגער ווי אויפצוהייבן א טישא, אבער דערווייל האסטו באשלאסן אז עס קומט זיך מיר נישט.
אשר על כן, וויל איך זאלסט פארשטיין, טאמער זעהסטו אמאל (אדער מער ווי אמאל), אז איך קום נישט אין בית מדרש, איך דאווען נישט, איך לערן נישט, זאלסטו נישט האבן קיין טענות אויף מיר. טאמער גייט אריבער טעג וואס איך פארפאס קרי"ש, איך פארפעל צו דאווענען, אדער איך miss א תפילין לייגן, זאלסטו פארשטיין פארוואס דעיס געשעט.
טאמער זעהסטו אז שבת טו איך גארנישט חוץ שלאפן, אדער עסן אן קידוש, טאמער זעסטו מיך גיין און גאס און באטראכטן אנדערע פרויען, טאמער זעהסטו מיך גיין טעגליך זיך אויסרייבן פאר קנאה, זאלסטו געדענקן אז סאיז נישט אלעמאל געווען אזוי.
טאמער דו ווילסט זאכן זאלן זיך טוישן, זאלסטו וויסן אז איך וויל אויך.
