טריגער ווארענונג א פאכמאריטער טאג

[Thanks]

טרעפליכע ווערטער פון הרב הגאון רבי ג. קארלינער

View: https://youtu.be/_BFIRgn9OLI?si=AMyAMGUSgHbQGPeW

Click to shrink...

אדער ווי דער אנדערע קאמידיאן לאויס סי קעי האט געזעגט, גאט זעט אלעס, ער זעט ווי אונז פאקן, סאו אונז זענען אזוי ווי פארנסטארס פאר גאט. און מסתמא רייבט ער זיך אויס בשעת מעשה.

 

[ניי]

@Thanks
דער עולם כאפט נאך אלס נישט די נישט די נקודה פון די אשכול

 

[וחי בהם]

תפילה לפאכמאריטער טייג בדוק ומנוסה


בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם: לְךָ יְהֹוָה הַגְּדֻלָּה, וְהַגְּבוּרָה, וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ: וְהָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ

וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה, וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל. וְעַתָּה אֱלֹקֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ. וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ, וּמְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם, שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם.

אַתָּה הוּא שֶׁהֵבֵאתָ עַל יְצִיר כַּפֶּיךָ חֹלִי וּמַכְאוֹב, חֲרָדָה וּמְצוּקַת נֶפֶשׁ, עֹנִי וּמַחְסוֹר הַמְּמַעֵךְ קוֹמָתוֹ של אָדָם. אַתָּה הִנַּחְתָּ לַבְּדִידוּת לִשְׁכֹּן בַּלְּבָבוֹת, וְאַתָּה הַגּוֹזֵר שְׁכוֹל וְאָבְדָן הַמְּמָרְרִים אֶת הַחַיִּים. מִפִּיךָ יָצְאוּ מִלְחָמוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וּבִדְבָרְךָ נָפַל פַּחַד וְחֹסֶר בִּטָּחוֹן עַל בְּרִיּוֹתֶיךָ.

אַתָּה הִכְבַּדְתָּ אֶת עֹל הַפַּרְנָסָה, וְהוֹתַרְתָּ יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת לְלֹא מַשְׁעֵן. אַתָּה טָבַעְתָּ בָּנוּ מוּמִים וּמֻגְבָּלוּת, וְהִנַּחְתָּ לְעָוֶל וְלַחֹסֶר צֶדֶק לְהִשְׁתּוֹלֵל בַּחוּצוֹת. מִמְּךָ נִגְזְרוּ מַשְׁבְּרֵי הַבַּיִת וְהַקֹּשִי בְּחִנּוּךְ הַבָּנִים, וּבְיָדְךָ הַמַּפְתֵּחַ לְאָסוֹנוֹת הַטֶּבַע הַמַּחֲרִיבִים אֶת עוֹלָמְךָ. אַתָּה הִשְׁאַרְתָּ בְּנֵי אָדָם בַּחֲשֵׁכָה וּבַבַּעֲרוּת, בָּרָאתָ אֶת נֶגַע הַהִתְמַכְּרוּת, וְגָזַרְתָּ נְדוּדִים וּפְלִיטוּת עַל חֲסֵרֵי כֹּחַ. אַתָּה הֵבֵאתָ אֶת יְמֵי הַזִּקְנָה וְהַתְּשִׁישׁוּת, הִנַּחְתָּ לַבִּלְבּוּל הָרוּחָנִי לְהַסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ, וְלֹא עָצַרְתָּ אֶת אֵשׁ הַפֵּרוּד וְהַמַּחְלֹקֶת.

עוֹד הוֹסַפְתָּ עָלֵינוּ מַשָּׂא, וְגַם עָלָיו נָבֹא בְטַעֲנָה: אַתָּה הִנַּחְתָּ לָרָשָׁע לִפְרֹחַ בְּעוֹד הַצַּדִּיק נֶאֱנָק בְּיִסּוּרָיו. אַתָּה בָּרָאתָ אֶת שִׂנְאַת הַחִנָּם הַמְּכַלָּה כָּל חֶלְקָה טוֹבָה בְּעַמְּךָ. אַתָּה הֵבֵאתָ שִׁפְלוּת הַדּוֹר וְחֹסֶר כָּבוֹד בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. אַתָּה גָּזַרְתָּ עֲקָרוּת וְחֹסֶר פְּרִי בֶּטֶן עַל מְצַפֵּי יְשׁוּעָתְךָ. אַתָּה הִנַּחְתָּ לַשֶּׁקֶר וְלַחֲנֻפָּה לִמְשֹׁל בָּעוֹלָם וּלְהַסְתִּיר אֶת הָאֱמֶת. אַתָּה הֵבֵאתָ עָלֵינוּ אֶת כְּאֵב הַבִּזָּיוֹן וְהַהַשְׁפָּלָה בִּפְנֵי זָרִים. אַתָּה יָצַרְתָּ אֶת הַעַצְלוּת וְהַיֵּאוּשׁ הַמְּרַפִּים יְדֵי עוֹבְדֶיךָ. אַתָּה הִנַּחְתָּ לְמַגֵּפוֹת וּמַחֲלוֹת נֶעֱלָמוֹת לִתְקֹף בְּלִי הַתְרָאָה. אַתָּה הֵבֵאתָ קֹשִי הֲבָנָה וְטִמְטוּם הַלֵּב הַמּוֹנְעִים מֵאִתָּנוּ לְהַשִּׂיג אֶת חָכְמָתְךָ. וְאַתָּה הוּא שֶׁהֶאֱרַכְתָּ אֶת הַגָּלוּת הַמָּרָה הַזּוֹ עַד שֶׁכָּלְתָה נַפְשֵׁנוּ.

וְעוֹד זְעָקָה נוֹקֶבֶת אָנוּ זּוֹעֲקִים עַל שִׁבְרוֹן הַלֵּב הַתָּמִיד: לָמָּה הִנַּחְתָּ לְאֶלֶף דִּמְעוֹתֵיהֶם שֶׁל הַגְּרוּשִׁים וְהַגְּרוּשׁוֹת לְהִשָּׁפֵךְ בְּלִי מַנְחִים? אַתָּה הוּא שֶׁבָּרָאתָ אֶת הַחֻרְבָּן בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְהוֹתַרְתָּ נְשָׁמוֹת פְּצוּעוֹת הַמְּחַפְּשׂוֹת מָנוֹחַ וְאֵינָן מוֹצְאוֹת, כְּשֶׁחַיֵּיהֶן אֵינָם חַיִּים בְּצֵל הַבִּזָּיוֹן וְהַבְּדִידוּת. וְלָמָּה תַּעְלִים עַיִן מִן הַבַּחוּרִים וְהַבַּחוּרוֹת הַמְּבֻגָּרִים הַנּוֹבְלִים בְּחִכּוּיָם דּוֹר אַחַר דּוֹר, כְּשֶׁשְּׁנוֹתֵיהֶם הַיָּפוֹת חוֹלְפוֹת בְּצַעַר וּבְהַמְתָּנָה מַתִּישָׁה? אַתָּה הוּא הַמְזַוֵּג זִוּוּגִים – לָמָּה תִּנְעֹל שַׁעַר לִפְנֵי הַמְבַקְשִׁים לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמֶךָ?

עוֹד זְעָקָה נוֹקֶבֶת אָנוּ זּוֹעֲקִים עַל חֹלִי הַנֶּפֶשׁ וּמְצוּקוֹת הָרוּחַ: לָמָּה הִנַּחְתָּ לַחֹשֶׁךְ לִבְלֹעַ אֶת הַתּוֹדָעָה? אַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ דּוֹר שֶׁבּוֹ כָּל אָדָם שְׁלִישִׁי זָקוּק לְמַטְפֵּל רִגְשִׁי, דּוֹר שֶׁבּוֹ הַדִּכָּאוֹן מְכַבֶּה אֶת מְאוֹר הַפָּנִים וְהַסְּכִיזוֹפְרֶנְיָה מְשַׁבֶּשֶׁת אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם עַד שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר בֵּין אֱמֶת לְמְדּוּמֶה. לָמָּה הִנַּחְתָּ לְקַשְׁיֵי הַתִּקְשֹׁרֶת לִבְנוֹת חוֹמוֹת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אָדָם לְעַצְמוֹ? הֲרֵי בְּיָדְךָ הַכֹּחַ לְרַפְּאוֹת לְשְבֻרֵי לֵב וְלְחַבֵשׁ לְעַצְּבוֹתָם – לָמָּה תַּעְלִים עַיִן מִן הַנְּשָׁמוֹת הַנֶּחְנָקוֹת בְּצַעֲרָן הַשָּׁקֵט?

עַל כֻּלָּם אָנוּ טוֹעֲנִים בְּכָאֵב: לָמָּה בָּרָאתָ אָדָם לֶעָמָל? הֲלֹא אַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ לַעֲמֹל בְּפָרֶךְ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ, לִרְדֹּף אַחַר הַלֶּחֶם וְאַחַר הַמָּנוֹחַ, לְגַדֵּל יְלָדִים בְּקוֹשִׁי וּלְהַשִּׂיא אוֹתָם בְּעָמָל רַב וּבְבִזְיוֹנוֹת. וְהִנֵּה, כְּשֶׁמַּגִּיעַ רֶגַע קָטָן שֶׁל נַחַת, מִיָּד אַתָּה מֵשִׁיב עָלֵינוּ אֶת מַכְאוֹבֵי הַזִּקְנָה – סוּכָּר וְלַחַץ דָּם, כְּאֵבֵי גַּב וּתְשִׁישׁוּת הַגּוּף, עַד שֶׁאֵין בָּנוּ כֹּחַ לִשְׂמֹחַ בְּטוֹבָתְךָ. לָמָּה נָתַתָּ לָנוּ כֹּחַ לִבְנוֹת וְלִזְרֹעַ, אִם לְבסוֹף הַכֹּל הוֹלֵךְ לְאִבּוּד וְהָאָדָם שָׁב אֶל הֶעָפָר וְאֶל הַבִּלְתִּי נוֹדָע בְּיָדַיִם רֵיקוֹת?

עוֹד אָנוּ עוֹמְדִים וְטוֹעֲנִים בְּכָאֵב עַל הַמֶּתַח הַנּוֹרָא שֶׁגָּזַרְתָּ בֵּין חָכְמָתְךָ לְמַעֲשֶׂיךָ: אַתָּה נָתַתָּ לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה כִּמְקוֹר הַחַיִּים, אַךְ יָצַרְתָּ מְצִיאוּת מַדָּעִית הַנִּרְאֵית כְּסוֹתֶרֶת אֶת דְּבָרְךָ וּמַעֲמִידָה אוֹתָנוּ בְּנִסָּיוֹן קָשֶׁה. אַתָּה הִנַּחְתָּ לְחָכְמוֹת חיצוניות לִבְרֹק בְּעֵינֵי הַדּוֹר בְּעוֹד הָאֱמֶת שֶׁלְּךָ נִשְׁאֶרֶת בְּצִנְעָה וּבְהֶסְתֵּר. אַתָּה הוּא שֶׁהִנַּחְתָּ לְדִבְרֵי חֲקִירָה וּמַדָּע הַנִּרְאִים כְּחוֹלְקִים עַל יְצִירָתְךָ וְעַל מִנְיַן שְׁנוֹת עוֹלָמֶךָ, לְבַלְבֵל לְבָבוֹת מְבַקְשֵׁי אֱמֶת. אַתָּה הִתַּרְתָּ לְסְפֵקוֹת עֲמֻקִּים לַעֲלוֹת בַּמַּחְשָׁבָה עַל מְקוֹר הַקֹּדֶשׁ, עַל סִפְרֵי תּוֹרָתְךָ וְעַל סוֹדוֹת הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, עַד שֶׁהַבְּרִיּוֹת תּוֹהוֹת מָה אֱמֶת וּמָה זִיּוּף. לָמָּה יָצַרְתָּ עוֹלָם שֶׁבּוֹ הַשֶּׁקֶר יָכוֹל לְהִתְחַפֵּשׂ לֶאֱמֶת, וְהַאֱמֶת נִרְאֵית כִּבְיָכוֹל מֻטֶּלֶת בְּסָפֵק?

עוֹד אָנוּ עוֹמְדִים וְטוֹעֲנִים אַתָּה הִבְטַחְתָּ שָׂכָר לַעֲמֵלֵי תּוֹרָה, אַךְ בַּמְּצִיאוּת אָנוּ רוֹאים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַנֶּחְנָקִים בְּדֹחַק וּבְחֹסֶר כָּבוֹד. אַתָּה הִנַּחְתָּ לַלּוֹעֲגִים וְלַמְּזַלְזְלִים בַּקֹּדֶשׁ לִנְחֹל הַצְלָחָה וְכֹחַ, בְּעוֹד יְרֵאֶיךָ נִרְדָּפִים. אַתָּה בָּרָאתָ עָלָם שֶׁבּוֹ הַטֶּבַע נוֹהֵג כְּמִנְהָגוֹ כְּאִלּוּ אֵין דִּין וְאֵין דַּיָּן, וּמַקְשֶׁה עַל הַלֵּב לִרְאוֹת אֶת הַשְׁגָּחָתְךָ. אַתָּה גָּזַרְתָּ שֶׁהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת, וְעַמְּךָ מִתְבּוֹנֵן בַּמְּצִיאוּת וְאֵינוֹ מוֹצֵא אֶת הַשָּׁלוֹם הַמֻּבְטָח. אַתָּה הִנַּחְתָּ לַסְּפֵקוֹת וְלַקֻּשְׁיוֹת לְכַרְסֵם בְּמוֹחוֹת הַנְּעָרִים, בְּלִי שֶׁתִּתֵּן לָהֶם תְּשׁוּבָה גְּלוּיָה מִן הַשָּׁמַיִם. אַתָּה הִבְטַחְתָּ שֶׁהַתּוֹרָה הִיא רְפוּאָה, אַךְ רַבִּים מֵחֲסִידֶיךָ סוֹבְלִים מִכְאֵב כְּכָל אָדָם. אַתָּה יָצַרְתָּ פַּעַר עָמֹק בֵּין הַהֲבָטָה הָרוּחָנִית לְבֵין הַקֹּשִי הַגַּשְׁמִי הַמַּכְנִיעַ. וְאַתָּה הוּא שֶׁהִסְתַּרְתָּ אֶת הַנִּסִּים הַגְּלוּיִים, וְהוֹתַרְתָּ אוֹתָנוּ לְגַשֵּׁשׁ בָּאֲפֵלָה שֶׁל עוֹלָם הַמַּדָּע הַקָּר.

עוֹד זְעָקָה גְּדוֹלָה מִשּׁוּלֵי הַגָּלוּת: עַד מָתַי אֱלֹהֵינוּ תְּאַחֵר אֶת בּוֹא מְשִׁיחֶךָ? הֲלֹא אַתָּה הוּא שֶׁהִבְטַחְתָּ גְּאֻלָּה, וְאַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ לְהַמְתִּין דּוֹר אַחַר דּוֹר כְּשֶׁנַּפְשֵׁנוּ כָּלָה מֵחִכּוּי. לָמָּה הִנַּחְתָּ לְגוֹאֵל צֶדֶק לְהִתְעַכֵּב בְּעוֹד שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן פּוֹעֲרִים פִּיהֶם?

וְעַל זֹאת תִּדְוֶה נַפְשֵׁנוּ: לָמָּה הִנַּחְתָּ לְתַנְוּעוֹת חוֹל וְלַצִּיּוֹנוּת לִבְנוֹת אֶת הָאָרֶץ בְּכֹחָם וּבְיָדָם, וְהֶעֱנַקְתָּ לָהֶם הַצְלָחָה וּמֶמְשָׁלָה, בְּעוֹד שֶׁשְּׁכִינָתְךָ בַּגָּלוּת וְיִרְאֶיךָ עֲסוּקִים בִּתְפִלָּה וּבְבֶּכִי? לָמָּה נָתַתָּ לַבִּנְיָן הַחָמְרִי לִפְרֹחַ בְּלֹא מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְיָצַרְתָּ פַּעַר כּוֹאֵב בֵּין "אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל" לְבֵין "תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל", עַד שֶׁהַבְּרִיּוֹת טוֹעוֹת וְחוֹשְׁבוֹת כִּי "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" הוּא שֶׁעָשָׂה לָנוּ אֶת הַחַיִל הַזֶּה?

וְעוֹד אָנוּ זּוֹעֲקִים לְפָנֶיךָ בְּמָרָה: אַתָּה הוּא שֶׁהִנַּחְתָּ לַחֹשֶׁךְ לִמְשֹׁל בִּמְקוֹם הָאוֹר! לָמָּה הִפְקַרְתָּ אֶת צֹאן מַרְעִיתְךָ בִּידֵי מַנְהִיגִים הָרוֹדְפִים אַחַר כָּבוֹד וּמָמוֹן? אַתָּה הוּא שֶׁנָּתַתָּ כֹּחַ וּמֶמְשָׁלָה לְאֵלּוּ הַמִּתְעַטְּפִים בְּטַלִּית שֶׁל קְדֻשָּׁה אַךְ לִבָּם בַּבֶּצַע, הַמְּבַקְשִׁים אֶת כַּסְפָּם שֶׁל עֲנִיִּים וְאֶת יִרְאָתָם שֶׁל פְּתָאִים לְצָרְכֵי עַצְמָם. לָמָּה תִּשְׁתֹּק כְּשֶׁשִּׁמְךָ מִתְחַלֵּל עַל יְדֵי מִי שֶׁמִּתְיַמְּרִים לִהְיוֹת שְׁלוּחֶיךָ, וּבִפְנֵימִיּוּתָם אֵינָם אֶלָּא רוֹדְפֵי שְׂרָרָה? אתה הוּא שֶׁנָּתַתָּ כֹּחַ לְאֵלּוּ הַמִּתְעַטְּפִים בְּבִגְדֵי מֶשִׁי צִבְעוֹנִיִּים וּבְשְׁטְרַייְמְלַאךְ שֶׁל פָּרִיצִים, הַמִּתְהַלְּכִים בְּגַאֲוָה כְּמַלְכֵי בָּשָׂר וָדָם בְּעוֹד שְׁכִינָתְךָ בֶּעָפָר. לָמָּה תִּשְׁתֹּק כְּשֶׁהֵם עוֹרְכִים חֲתֻנּוֹת פְּאֵר וְהוֹלֵלוּת בְּמָמוֹן שֶׁל אֲחֵרִים, בְּעוֹד שֶׁחֲסִידֵיהֶם, בָּנֶיךָ הָאֲהוּבִים, נֶאֱלָצִים לַעֲמֹד בִּצְפִיפוּת כְּחַיּוֹת בַּמִּכְלָא וּלְמַחֹא לָהֶם כַּפַּיִם בְּבִטּוּל גָּמוּר?

אַתָּה הִנַּחְתָּ לַשֶּׁקֶר הַמְּמֻסְדָּד לְהִתְפַּשֵּׁט, עַד שֶׁהָאָדָם הַפָּשׁוּט נָבוֹךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיכָן שׁוֹכֶנֶת הָאֱמֶת. כֵּיוָן שֶׁאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל – אַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ אֶת הַנִּסָּיוֹן הַנּוֹרָא הַזֶּה שֶׁל "פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב", שֶׁבּוֹ הַהַנְהָגָה מְנֻתֶּקֶת מִן הָאֱמֶת.

כֵּיוָן שֶׁאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל – אַתָּה הָאַחֲרָאִי! בְּיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל, וְאָנוּ תּוֹבְעִים מִמְּךָ: רַפֵּא, נַחֵם, וְהָשֵׁב אֶת הָאוֹר וְהָאֱמֶת לָעוֹלָם, כִּי לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה לְהוֹשִׁיעֵנוּ בְּקָרוֹב. אָמֵן.

 

[פאלאצ'ינטא]

@Thanks
איך מיין אז איך ווייס ווער דו ביזט.
איך האב א חבר וועליכע רעדט פונקט ווי דיר.

 

[כוכבים]

@Thanks
איך מיין אז איך ווייס ווער דו ביזט.
איך האב א חבר וועליכע רעדט פונקט ווי דיר.

Click to shrink...

איך האב אסאך חבירים וואס רעדן אזוי… אפגערעדט וואס טראכטן אזוי, סדא מענטשן וואס שעלטן גאט יעדן טאג אין הארץ אבער זאגן עס נישט ארויס, זיי האבן מורא וואס אנדערע מענטשן גייען טראכטן אויף זיי, שרייבן מיט א ניק אויף קרעמל וואס ס׳ליגט אין הארץ איז אסאך גרינגער.

 

[Thanks]

@Thanks
איך מיין אז איך ווייס ווער דו ביזט.
איך האב א חבר וועליכע רעדט פונקט ווי דיר.

Click to shrink...

אה, דעמאלטס איז עס א צווייטער. איך שרייב נאר אזוי אויף קרעמל, צו מיינע ארומיגע רעד איך נישט אזוי. איך דארף נאך מוסדות פאר די קינדער.

 

[ריבי]

תפילה לפאכמאריטער טייג בדוק ומנוסה


בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם: לְךָ יְהֹוָה הַגְּדֻלָּה, וְהַגְּבוּרָה, וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ: וְהָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ

וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה, וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל. וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ. וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ, וּמְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם.

אַתָּה הוּא שֶׁהֵבֵאתָ עַל יְצִיר כַּפֶּיךָ חֹלִי וּמַכְאוֹב, חֲרָדָה וּמְצוּקַת נֶפֶשׁ, עֹנִי וּמַחְסוֹר הַמְּמַעֵךְ קוֹמָתוֹ של אָדָם. אַתָּה הִנַּחְתָּ לַבְּדִידוּת לִשְׁכֹּן בַּלְּבָבוֹת, וְאַתָּה הַגּוֹזֵר שְׁכוֹל וְאָבְדָן הַמְּמָרְרִים אֶת הַחַיִּים. מִפִּיךָ יָצְאוּ מִלְחָמוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וּבִדְבָרְךָ נָפַל פַּחַד וְחֹסֶר בִּטָּחוֹן עַל בְּרִיּוֹתֶיךָ.

אַתָּה הִכְבַּדְתָּ אֶת עֹל הַפַּרְנָסָה, וְהוֹתַרְתָּ יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת לְלֹא מַשְׁעֵן. אַתָּה טָבַעְתָּ בָּנוּ מוּמִים וּמֻגְבָּלוּת, וְהִנַּחְתָּ לְעָוֶל וְלַחֹסֶר צֶדֶק לְהִשְׁתּוֹלֵל בַּחוּצוֹת. מִמְּךָ נִגְזְרוּ מַשְׁבְּרֵי הַבַּיִת וְהַקֹּשִי בְּחִנּוּךְ הַבָּנִים, וּבְיָדְךָ הַמַּפְתֵּחַ לְאָסוֹנוֹת הַטֶּבַע הַמַּחֲרִיבִים אֶת עוֹלָמְךָ. אַתָּה הִשְׁאַרְתָּ בְּנֵי אָדָם בַּחֲשֵׁכָה וּבַבַּעֲרוּת, בָּרָאתָ אֶת נֶגַע הַהִתְמַכְּרוּת, וְגָזַרְתָּ נְדוּדִים וּפְלִיטוּת עַל חֲסֵרֵי כֹּחַ. אַתָּה הֵבֵאתָ אֶת יְמֵי הַזִּקְנָה וְהַתְּשִׁישׁוּת, הִנַּחְתָּ לַבִּלְבּוּל הָרוּחָנִי לְהַסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ, וְלֹא עָצַרְתָּ אֶת אֵשׁ הַפֵּרוּד וְהַמַּחְלֹקֶת.

עוֹד הוֹסַפְתָּ עָלֵינוּ מַשָּׂא, וְגַם עָלָיו נָבֹא בִּטְעָנָה: אַתָּה הִנַּחְתָּ לָרָשָׁע לִפְרֹחַ בְּעוֹד הַצַּדִּיק נֶאֱנָק בְּיִסּוּרָיו. אַתָּה בָּרָאתָ אֶת שִׂנְאַת הַחִנָּם הַמְּכַלָּה כָּל חֶלְקָה טוֹבָה בְּעַמְּךָ. אַתָּה הֵבֵאתָ שִׁפְלוּת הַדּוֹר וְחֹסֶר כָּבוֹד בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. אַתָּה גָּזַרְתָּ עֲקָרוּת וְחֹסֶר פְּרִי בֶּטֶן עַל מְצַפֵּי יְשׁוּעָתְךָ. אַתָּה הִנַּחְתָּ לַשֶּׁקֶר וְלַחֲנֻפָּה לִמְשֹׁל בָּעוֹלָם וּלְהַסְתִּיר אֶת הָאֱמֶת. אַתָּה הֵבֵאתָ עָלֵינוּ אֶת כְּאֵב הַבִּזָּיוֹן וְהַהַשְׁפָּלָה בִּפְנֵי זָרִים. אַתָּה יָצַרְתָּ אֶת הַעַצְלוּת וְהַיֵּאוּשׁ הַמְּרַפִּים יְדֵי עוֹבְדֶיךָ. אַתָּה הִנַּחְתָּ לְמַגֵּפוֹת וּמַחֲלוֹת נֶעֱלָמוֹת לִתְקֹף בְּלִי הַתְרָאָה. אַתָּה הֵבֵאתָ קֹשִי הֲבָנָה וְטִמְטוּם הַלֵּב הַמּוֹנְעִים מֵאִתָּנוּ לְהַשִּׂיג אֶת חָכְמָתְךָ. וְאַתָּה הוּא שֶׁהֶאֱרַכְתָּ אֶת הַגָּלוּת הַמָּרָה הַזּוֹ עַד שֶׁכָּלְתָה נַפְשֵׁנוּ.

וְעוֹד זְעָקָה נוֹקֶבֶת אָנוּ זּוֹעֲקִים עַל שִׁבְרוֹן הַלֵּב הַתָּמִיד: לָמָּה הִנַּחְתָּ לְאֶלֶף דִּמְעוֹתֵיהֶם שֶׁל הַגְּרוּשִׁים וְהַגְּרוּשׁוֹת לְהִשָּׁפֵךְ בְּלִי מַנְחִים? אַתָּה הוּא שֶׁבָּרָאתָ אֶת הַחֻרְבָּן בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְהוֹתַרְתָּ נְשָׁמוֹת פְּצוּעוֹת הַמְּחַפְּשׂוֹת מָנוֹחַ וְאֵינָן מוֹצְאוֹת, כְּשֶׁחַיֵּיהֶן אֵינָם חַיִּים בְּצֵל הַבִּזָּיוֹן וְהַבְּדִידוּת. וְלָמָּה תַּעְלִים עַיִן מִן הַבַּחוּרִים וְהַבַּחוּרוֹת הַמְּבֻגָּרִים הַנּוֹבְלִים בְּחִכּוּיָם דּוֹר אַחַר דּוֹר, כְּשֶׁשְּׁנוֹתֵיהֶם הַיָּפוֹת חוֹלְפוֹת בְּצַעַר וּבְהַמְתָּנָה מַתִּישָׁה? אַתָּה הוּא הַמְזַוֵּג זִוּוּגִים – לָמָּה תִּנְעֹל שַׁעַר לִפְנֵי הַמְבַקְשִׁים לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמֶךָ?

עוֹד זְעָקָה נוֹקֶבֶת אָנוּ זּוֹעֲקִים עַל חֹלִי הַנֶּפֶשׁ וּמְצוּקוֹת הָרוּחַ: לָמָּה הִנַּחְתָּ לַחֹשֶׁךְ לִבְלֹעַ אֶת הַתּוֹדָעָה? אַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ דּוֹר שֶׁבּוֹ כָּל אָדָם שְׁלִישִׁי זָקוּק לְמַטְפֵּל רִגְשִׁי, דּוֹר שֶׁבּוֹ הַדִּכָּאוֹן מְכַבֶּה אֶת מְאוֹר הַפָּנִים וְהַסְּכִיזוֹפְרֶנְיָה מְשַׁבֶּשֶׁת אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם עַד שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר בֵּין אֱמֶת לְמִדּוּמֶה. לָמָּה הִנַּחְתָּ לְקַשְׁיֵי הַתִּקְשֹׁרֶת לִבְנוֹת חוֹמוֹת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אָדָם לְעַצְמוֹ? הֲרֵי בְּיָדְךָ הַכֹּחַ לְרַפְּאוֹת לְשִׁבְרֵי לֵב וְלַחֲבֹשׁ לְעַצְּבוֹתָם – לָמָּה תַּעְלִים עַיִן מִן הַנְּשָׁמוֹת הַנֶּחְנָקוֹת בְּצַעֲרָן הַשָּׁקֵט?

עַל כֻּלָּם אָנוּ טוֹעֲנִים בְּכָאֵב: לָמָּה בָּרָאתָ אָדָם לֶעָמָל? הֲלֹא אַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ לַעֲמֹל בְּפֶרֶךְ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ, לִרְדֹּף אַחַר הַלֶּחֶם וְאַחַר הַמָּנוֹחַ, לְגַדֵּל יְלָדִים בְּקוֹשִׁי וּלְהַשִּׂיא אוֹתָם בְּעָמָל רַב וּבְבִזְיוֹנוֹת . וְהִנֵּה, כְּשֶׁמַּגִּיעַ רֶגַע קָטָן שֶׁל נַחַת, מִיָּד אַתָּה מֵשִׁיב עָלֵינוּ אֶת מַכְאוֹבֵי הַזִּקְנָה – סוּכָּר וְלַחַץ דָּם, כְּאֵבֵי גַּב וּתְשִׁישׁוּת הַגּוּף, עַד שֶׁאֵין בָּנוּ כֹּחַ לִשְׂמֹחַ בְּטוֹבָתְךָ. לָמָּה נָתַתָּ לָנוּ כֹּחַ לִבְנוֹת וְלִזְרֹעַ, אִם לְבסוֹף הַכֹּל הוֹלֵךְ לְאִבּוּד וְהָאָדָם שָׁב אֶל הֶעָפָר וְאֶל הַבִּלְתִּי נוֹדָע בְּיָדַיִם רֵיקוֹת?

עוֹד אָנוּ עוֹמְדִים וְטוֹעֲנִים בְּכָאֵב עַל הַמֶּתַח הַנּוֹרָא שֶׁגָּזַרְתָּ בֵּין חָכְמָתְךָ לְמַעֲשֶׂיךָ: אַתָּה נָתַתָּ לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה כִּמְקוֹר הַחַיִּים, אַךְ יָצַרְתָּ מְצִיאוּת מַדָּעִית הַנִּרְאֵית כְּסוֹתֶרֶת אֶת דְּבָרְךָ וּמַעֲמִידָה אוֹתָנוּ בְּנִסָּיוֹן קָשֶׁה. אַתָּה הִנַּחְתָּ לְחָכְמוֹת חיצוניות לִבְרֹק בְּעֵינֵי הַדּוֹר בְּעוֹד הָאֱמֶת שֶׁלְּךָ נִשְׁאֶרֶת בְּצִנְעָה וּבְהֶסְתֵּר. אַתָּה הוּא שֶׁהִנַּחְתָּ לְדִבְרֵי חֲקִירָה וּמַדָּע הַנִּרְאִים כְּחוֹלְקִים עַל יְצִירָתְךָ וְעַל מִנְיַן שְׁנוֹת עוֹלָמֶךָ, לְבַלְבֵל לְבָבוֹת מְבַקְשֵׁי אֱמֶת. אַתָּה הִתַּרְתָּ לְסְפֵקוֹת עֲמֻקִּים לַעֲלוֹת בַּמַּחְשָׁבָה עַל מְקוֹר הַקֹּדֶשׁ, עַל סִפְרֵי תּוֹרָתְךָ וְעַל סוֹדוֹת הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, עַד שֶׁהַבְּרִיּוֹת תּוֹהוֹת מָה אֱמֶת וּמָה זִיּוּף. לָמָּה יָצַרְתָּ עוֹלָם שֶׁבּוֹ הַשֶּׁקֶר יָכוֹל לְהִתְחַפֵּשׂ לֶאֱמֶת, וְהַאֱמֶת נִרְאֵית כִּבְיָכוֹל מֻטֶּלֶת בְּסָפֵק?

עוֹד אָנוּ עוֹמְדִים וְטוֹעֲנִים אַתָּה הִבְטַחְתָּ שָׂכָר לַעֲמֵלֵי תּוֹרָה, אַךְ בַּמְּצִיאוּת אָנוּ רוֹאים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַנֶּחְנָקִים בְּדֹחַק וּבְחֹסֶר כָּבוֹד. אַתָּה הִנַּחְתָּ לַלּוֹעֲגִים וְלַמְּזַלְזְלִים בַּקֹּדֶשׁ לִנְחֹל הַצְלָחָה וְכֹחַ, בְּעוֹד יְרֵאֶיךָ נִרְדָּפִים. אַתָּה בָּרָאתָ עָלָם שֶׁבּוֹ הַטֶּבַע נוֹהֵג כְּמִנְהָגוֹ כְּאִלּוּ אֵין דִּין וְאֵין דַּיָּן, וּמַקְשֶׁה עַל הַלֵּב לִרְאוֹת אֶת הַשְׁגָּחָתְךָ. אַתָּה גָּזַרְתָּ שֶׁהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת, וְעַמְּךָ מִתְבּוֹנֵן בַּמְּצִיאוּת וְאֵינוֹ מוֹצֵא אֶת הַשָּׁלוֹם הַמֻּבְטָח. אַתָּה הִנַּחְתָּ לַסְּפֵקוֹת וְלַקֻּשְׁיוֹת לְכַרְסֵם בְּמוֹחוֹת הַנְּעָרִים, בְּלִי שֶׁתִּתֵּן לָהֶם תְּשׁוּבָה גְּלוּיָה מִן הַשָּׁמַיִם. אַתָּה הִבְטַחְתָּ שֶׁהַתּוֹרָה הִיא רְפוּאָה, אַךְ רַבִּים מֵחֲסִידֶיךָ סוֹבְלִים מִכְאֵב כְּכָל אָדָם. אַתָּה יָצַרְתָּ פַּעַר עָמֹק בֵּין הַהֲבָטָה הָרוּחָנִית לְבֵין הַקֹּשִי הַגַּשְׁמִי הַמַּכְנִיעַ. וְאַתָּה הוּא שֶׁהִסְתַּרְתָּ אֶת הַנִּסִּים הַגְּלוּיִים, וְהוֹתַרְתָּ אוֹתָנוּ לְגַשֵּׁשׁ בָּאֲפֵלָה שֶׁל עוֹלָם הַמַּדָּע הַקָּר.

עוֹד זְעָקָה גְּדוֹלָה מִשּׁוּלֵי הַגָּלוּת: עַד מָתַי אֱלֹהֵינוּ תְּאַחֵר אֶת בּוֹא מְשִׁיחֶךָ? הֲלֹא אַתָּה הוּא שֶׁהִבְטַחְתָּ גְּאֻלָּה, וְאַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ לְהַמְתִּין דּוֹר אַחַר דּוֹר כְּשֶׁנַּפְשֵׁנוּ כָּלָה מֵחִכּוּי. לָמָּה הִנַּחְתָּ לְגוֹאֵל צֶדֶק לְהִתְעַכֵּב בְּעוֹד שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן פּוֹעֲרִים פִּיהֶם?

וְעַל זֹאת תִּדְוֶה נַפְשֵׁנוּ: לָמָּה הִנַּחְתָּ לְתַנְוּעוֹת חוֹל וְלַצִּיּוֹנוּת לִבְנוֹת אֶת הָאָרֶץ בְּכֹחָם וּבְיָדָם, וְהֶעֱנַקְתָּ לָהֶם הַצְלָחָה וּמֶמְשָׁלָה, בְּעוֹד שֶׁשְּׁכִינָתְךָ בַּגָּלוּת וְיִרְאֶיךָ עֲסוּקִים בִּתְפִלָּה וּבְבֶּכִי? לָמָּה נָתַתָּ לַבִּנְיָן הַחָמְרִי לִפְרֹחַ בְּלֹא מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְיָצַרְתָּ פַּעַר כּוֹאֵב בֵּין "אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל" לְבֵין "תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל", עַד שֶׁהַבְּרִיּוֹת טוֹעוֹת וְחוֹשְׁבוֹת כִּי "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" הוּא שֶׁעָשָׂה לָנוּ אֶת הַחַיִל הַזֶּה?

וְעוֹד אָנוּ זּוֹעֲקִים לְפָנֶיךָ בְּמָרָה: אַתָּה הוּא שֶׁהִנַּחְתָּ לַחֹשֶׁךְ לִמְשֹׁל בִּמְקוֹם הָאוֹר! לָמָּה הִפְקַרְתָּ אֶת צֹאן מַרְעִיתְךָ בִּידֵי מַנְהִיגִים הָרוֹדְפִים אַחַר כָּבוֹד וּמָמוֹן? אַתָּה הוּא שֶׁנָּתַתָּ כֹּחַ וּמֶמְשָׁלָה לְאֵלּוּ הַמִּתְעַטְּפִים בְּטַלִּית שֶׁל קְדֻשָּׁה אַךְ לִבָּם בַּבֶּצַע, הַמְּבַקְשִׁים אֶת כַּסְפָּם שֶׁל עֲנִיִּים וְאֶת יִרְאָתָם שֶׁל פְּתָאִים לְצָרְכֵי עַצְמָם. לָמָּה תִּשְׁתֹּק כְּשֶׁשִּׁמְךָ מִתְחַלֵּל עַל יְדֵי מִי שֶׁמִּתְיַמְּרִים לִהְיוֹת שְׁלוּחֶיךָ, וּבִפְנֵימִיּוּתָם אֵינָם אֶלָּא רוֹדְפֵי שְׂרָרָה? אתה הוּא שֶׁנָּתַתָּ כֹּחַ לְאֵלּוּ הַמִּתְעַטְּפִים בְּבִגְדֵי מֶשִׁי צִבְעוֹנִיִּים וּבְשְׁטְרַייְמְלַאךְ שֶׁל פָּרִיצִים, הַמִּתְהַלְּכִים בְּגַאֲוָה כְּמַלְכֵי בָּשָׂר וָדָם בְּעוֹד שְׁכִינָתְךָ בֶּעָפָר. לָמָּה תִּשְׁתֹּק כְּשֶׁהֵם עוֹרְכִים חֲתֻנּוֹת פְּאֵר וְהוֹלֵלוּת בְּמָמוֹן שֶׁל אֲחֵרִים, בְּעוֹד שֶׁחֲסִידֵיהֶם, בָּנֶיךָ הָאֲהוּבִים, נֶאֱלָצִים לַעֲמֹד בִּצְפִיפוּת כְּחַיּוֹת בַּמִּכְלָא וּלְמַחֹא לָהֶם כַּפַּיִם בְּבִטּוּל גָּמוּר?

אַתָּה הִנַּחְתָּ לַשֶּׁקֶר הַמְּמֻסְדָּד לְהִתְפַּשֵּׁט, עַד שֶׁהָאָדָם הַפָּשׁוּט נָבוֹךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיכָן שׁוֹכֶנֶת הָאֱמֶת. כֵּיוָן שֶׁאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל – אַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ אֶת הַנִּסָּיוֹן הַנּוֹרָא הַזֶּה שֶׁל "פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב", שֶׁבּוֹ הַהַנְהָגָה מְנֻתֶּקֶת מִן הָאֱמֶת.

כֵּיוָן שֶׁאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל – אַתָּה הָאַחֲרָאי! בְּיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל, וְאָנוּ תּוֹבְעִים מִמְּךָ: רַפֵּא, נַחֵם, וְהָשֵׁב אֶת הָאוֹר וְהָאֱמֶת לָעוֹלָם, כִּי לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה לְהוֹשִׁיעֵנוּ בְּקָרוֹב. אָמֵן.

Click to shrink...

די פוינט פון די תפילה צו ארויס צוברענגען טענות צו גאט, און לבסוף קומט מען אהן צו צוויי אפשענס, אדער איז מען אן אטעיסט און מען גלייבט נישט אין קיין התגלות אלוהות איז דאך אלעס מקרה אחד לכל,ווי קהלת זאגט, קען מען דאך נישט האבען קיין טענות ווייל לויט דעם גאנג איז דער מענטש אזוי ווי א בלעטל אויף א בוים, ווי א קיקיון יונה בין לילה היה ובין לילה אבד, אדער גלייבט מען אין א עתיד פון א קומענדע וועלט וואס דארט וועט זיך אלעס מסדר זיין-און דאס
זאגען מיר אין די הקדמה פאר תפילה-
אתה הוא עד שלא נברא העולם
אתה הוא משנברא העולם
אתה הוא בעולם הזה
ואתה הוא בעולם הבא.

 

[וחי בהם]

איך וועל אויך ניצן דעם באקאנטן משל, אז א זון פארשטייט נישט שטענדיג אז דער פאטער מיינט זיין טובה, און דערפאר ניצט ער אמאל ביטערע רפואות וכדומה. דאס זעלבע קען מען זאגן ווען א זון פילט אז זיין פאטער שלאגט אים אומזיסט אדער ער איבערטרייבט מיט זיינע קלעפ, דעמאלט וועט דער זון שרייען צום פאטער: "דו האסט איבערגעטריבן!", און אויב דער פאטער וועט ווייטער ממשיך זיין, וועט דער זון אים אפילו שילטן. "הָסֵר מֵעָלַי נִגְעֶךָ מִתִּגְרַת יָדְךָ אֲנִי כָלִיתִי"

אמאל איז א פאטער אלט און ער שלאפט א לאנגע צייט און ווייסט נישט וואס טוט זיך מיט אים, און דער זון וועקט אים אויף און שאקלט אים; דער פאטער פילט נישט אז דאס איז פאר זיין טובה, אבער דער זון מוז דאס טון. אזוי אויך שרייען מיר: "עורה למה תישן"...

 

[ריבי]

איך וועל אויך ניצן דעם באקאנטן משל, אז א זון פארשטייט נישט שטענדיג אז דער פאטער מיינט זיין טובה, און דערפאר ניצט ער אמאל ביטערע רפואות וכדומה. דאס זעלבע קען מען זאגן ווען א זון פילט אז זיין פאטער שלאגט אים אומזיסט אדער ער איבערטרייבט מיט זיינע קלעפ, דעמאלט וועט דער זון שרייען צום פאטער: "דו האסט איבערגעטריבן!", און אויב דער פאטער וועט ווייטער ממשיך זיין, וועט דער זון אים אפילו שילטן. "הָסֵר מֵעָלַי נִגְעֶךָ מִתִּגְרַת יָדְךָ אֲנִי כָלִיתִי"

אמאל איז א פאטער אלט און ער שלאפט א לאנגע צייט און ווייסט נישט וואס טוט זיך מיט אים, און דער זון וועקט אים אויף און שאקלט אים; דער פאטער פילט נישט אז דאס איז פאר זיין טובה, אבער דער זון מוז דאס טון. אזוי אויך שרייען מיר: "עורה למה תישן"..

Click to shrink...

דער לשון מוז זיין דרך כבוד מיט רעספעקט
עס פאסט נישט צורעדן צו גאט מיט א גאסען שפראך