ישיבת פונביז (פאנעוויעטש)

[שפן הסופר]

ארץ ישראל דרייט זיך איבער מיט די פסק-דין בנוגע די הנהלה פון פאנעוויטשער ישיבה.




ס'טאקע נישט חסידישע נייעס, ס'איז אבער נישטא קיין אפטיילונג פאר ליטווישע נייעס לייג איך עס דא.

 

[איך אויך]

איך מיין עס איז די סאמע לענגסטע אנגייענדיגע דין תורה ביים חרדישן אידענטום.

 

[ריבי]

איך מיין עס איז די סאמע לענגסטע אנגייענדיגע דין תורה ביים חרדישן אידענטום.

Click to shrink...

ביי באבוב, האט מען כאטש פאר די אנדערע זייט גיגעבן רשות צו דער נאהמען באבוב 45 ,דא האט
מארקאוויטש, אונגאנצען פארלוירן ער טאהר זיך
נישט רופען פוניבז,אפילו מיט א כינוי , עס איז א חידוש, ער איז דאך אן איידעם, אבער א פסק פון ארביטרעישען, איז גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה ,

 

[אלטע שרייבער]

נישט נאר דעם, נאר די רענט פון צען מיליאן שקל, צוזאמן מיט די קנס פארן נישט פאלגן די פריערדיגע פסק, מיינט אז הרב מרקוביץ קען נישט עפענן קיין אייגענם ישיבה אויף זיין נאמן.

די לעקציע איז, סוף גנב לתלייה. הרב מרקוביץ' מענטשן האבן געמיינט אז זיי קענן דורכשטופן זייער אדזשענדע דורך געוואלד, און צייטווייליג איז עס זיי געלונגן. ביז דער ריכטער האט גענומן זייער מעשים און זיי געפאטשט אין פנים פאר דעם.

(דער ענין פון א נאמן האט ווייניג צוטון מיט חסדישיע פייטס. עס איז אן אנדערע מציאות, פונקט אזוי נאריש.)

 

[Thanks]

איז דאס די זעלבע מארקאוויטש פון די גט פרשה?

מארקאוויטש, ראבינאוויטש, רובין, פריעדלענדער.

מיין קאפ דרייט זיך שוין.

 

[המן טאש]

איינער קען דא דערציילן די היסטאריע בקיצור?

 

[הערש מיילעך]

איינער קען דא דערציילן די היסטאריע בקיצור?

Click to shrink...

נישט בקיצור נאר באריכות. די מחלוקת אין פאנאוויטש איז א יסוד פאר גאר אסאך אנדערע מחלוקת אין די עולם הליטא און ס'איז לכאורה נאך אזוי אינטערסאנט ווי די מחלוקת אין סאטמאר. איינער וואס קען אריינקומען מסביר זיין פון אלף וואלט געווען א געוואלדיגע זאך

 

[שניאור ריבנר]

טאר מען ניט אונטערשאצן דער באדייטונג פון אזא פסק דין. טא ליגט א טויט קלאפ צום וויזיע פון הרב שאך פאר'ן חרידישע וועלט - וואס קען האבן אן גרויס השפעה אויף דער חסידישע וועלט אויך.

 

[הערש מיילעך]

טאר מען ניט אונטערשאצן דער באדייטונג פון אזא פסק דין. טא ליגט א טויט קלאפ צום וויזיע פון הרב שאך פאר'ן חרידישע וועלט - וואס קען האבן אן גרויס השפעה אויף דער חסידישע וועלט אויך.

Click to shrink...

נא אדרבה פתח פיך ויאירו דבריך. זיי מסביר

 

[שניאור ריבנר]

נא אדרבה פתח פיך ויאירו דבריך. זיי מסביר

Click to shrink...

אויב סלאזט זיך די צייט שפעטער קען איך דערקלערן מער באריכות, אבער לפי פשוטו איז די פראגע געווען צו הרב שך האט געהאט א זכות ממנה צו זיין רב מרקוביץ אלס ראש ישיבה. הרב כהנמן האט געטענהט אז וויבאלד זיין טאטע האט געגרינדעט דער ישיבה ער זאל האבן דעם זכות מעלדן, און ניט הרב שך.


אבער דער מחלוקות צווישן הרב שך מיט הרב פוברסקי און הרב כהנמן האט שוין אנגעהויבן פריער, מיט וואס הרב שך האט זיך מפריש געווען פון אגודה און געגרינדעט דגל התורה. די היינטיגע שפאלט צווישן דגל התורה און פלג הירושלמי איז א המשך פונעם זעלבע מחלוקות.

 

[ברק הכחול]

דא האסט די באבוב 45 דרשה רעספאנס פון הרב מארקאוויטש

 

[אלטע שרייבער]

הרב שך קומט דא נישט אריין. ער האט נישט ממנה געווען הרב מרקוביץ און הרב שך האט גארנישט צו טון מיט אים. אדרבא, איך געדענק אז די ערשטע שיעור כללי פון הרב מרקוביץ איז געווען א וואך פאר, אדער נאך, ווען הרב שך איז אוועק, און מענטשן האבן געטענהט דעמאלס, חצי בבדיחה, אז הרב שך האט אים קיינמאל נישט געוואלט.
און דאס איז זיכער אז מיט די הנהגת הציבור האט די גאנצע מעשה גארנישט, און הרב מרקוביץ האט נישט קיין דעה בהנהגת הציבור.

הרב מרקוביץ איז געווען א באמבע מנעוריו, און ווען ער האט חתונה געהאט מיט בת הרב אברהם כהנמן ז"ל, טענהט ער אז דאס איז געווען בתנאי אז די פאסטן פון ראש ישיבה איז זיינס.

אזוי טענהט ער.

זיין שוואגער טענהט אז ער האט גארנישט בכתב, און ווען זיין פאטער וואלט אים עפעס געוואלט געבן, וואלט ער עס געגעבן.

אין בי"ד האט ער געוואנן אז ער האט א דריטל זכות אין זיין ראש ישיבה, וואס דאס מיינט אז די אנדערע דארפן זיך רעכענן מיט אים. הרב אליעזר האט געהאלטן אז דאס איז אן אוממעגליכע שותפות, און ער איז געגאנגן אין קאורט מבטל צו זיין די פסק. עס איז מסתמא דא נאך פרטים ווייל קיינער האט נישט געהאלטן אז ער האט געטון אן עוולה דעמאלס.
שוין, הרב מרקוביץ און זיין מענטשן האבן זיך געשלאגן כסדר, און די ישיבה איז שוין געווען צוטיילט אין צוויי, ביז צו די יעצטיגע פסק.

 

[שניאור ריבנר]

@אלטע שרייבער

וואס האט פאסירט למעשה ווייס איך ניט, נאר וואס די שיטות האלטן. איך האב געלערנט ביי הרב מרקביץ און אזוי איז געווען די נאראטיוו.

וואס איז בעיקר וויכטיג צו פארשטיין איז אז סייווי וואס האט טאקע פאסירט, פון דעסטוועגן דער שפאלט אינעם עולם התורה דריקט זיך אויס מיט אזא סארט alignment אין די אלע מחלוקת'ן. ביים דגל בתורה איז געווען הרב שך און הרב אלישיב אנטקעגן משפחת בריסק און משפחת קניאבסקי/קרליץ, און דער גירושין פון הרב קוטלר איז געווען דעם זעלבן שפאלט. די תומכים פון הרב מרקוביץ זענען אויך געווען הרב אלישיב און הרב שמואל אויערבאך אנטקעגן הרב ניסים קרליץ און הרב שטיינמאן.

 

[אלטע שרייבער]

@אלטע שרייבער

וואס האט פאסירט למעשה ווייס איך ניט, נאר וואס די שיטות האלטן. איך האב געלערנט ביי הרב מרקביץ און אזוי איז געווען די נאראטיוו.

וואס איז בעיקר וויכטיג צו פארשטיין איז אז סייווי וואס האט טאקע פאסירט, פון דעסטוועגן דער שפאלט אינעם עולם התורה דריקט זיך אויס מיט אזא סארט alignment אין די אלע מחלוקת'ן. ביים דגל בתורה איז געווען הרב שך און הרב אלישיב אנטקעגן משפחת בריסק און משפחת קניאבסקי/קרליץ, און דער גירושין פון הרב קוטלר איז געווען דעם זעלבן שפאלט. די תומכים פון הרב מרקוביץ זענען אויך געווען הרב אלישיב און הרב שמואל אויערבאך אנטקעגן הרב ניסים קרליץ און הרב שטיינמאן.

Click to shrink...

דגל התורה איז געווען קעגן משפחת קניאבסקי קרליץ????!!!!
און איין גאט ווייסט וויאזוי מלכיאלס פראבלעמן האבן עפעס צוטון מיט הרב אלישיב, הרב חיים, אדער הרב ניסים קרליץ.

אז מ'וויל קען מען שלעפן א פאר לשיטתיהס, אבער נישט דארט ליגן די שפאלטן.

 

[המן טאש]

קען איינער אנהייבן מסביר זיין פון אלף? איך ווער נאר מער צומישט.

 

[אלס און אלעם]

פרשת פוניבז’​

“בין כתלי האבן: מלחמה על נשמה של ישיבה”​

---

פרק ראשון – הימים האחרונים של עולם ישן​

השנים האחרונות לחיי ר’ שמואל רוזובסקי ולתור הזהב של ר’ שך היו שנות ריחוק־סכנה סמוי. כלפי חוץ נראה הכול מאוחד: היכל פוניבז’, עם חלונותיו הגבוהים, נשם כמו ים רגוע, והבחורים המשננים בקול אחיד יצרו תחושת נצח.
אך בתוך הנהלת הישיבה כבר הלכו והצטברו מתחים – שקטים, לא מדוברים, אך חזקים.


ביסודם עמדה שאלה אחת: מי יוביל את ספינת הענק לאחר שכל הענקים יסתלקו?


ר’ שמואל היה חולני, ר’ דב פוברסקי היה כבר זקן מאוד, ור’ שך – למרות כוחו האדיר בעולם התורה – ידע שימיו לא יימשכו לעד.
הוא רצה להניח את ההנהגה בידיים נאמנות – אך סביבו כבר התקרבו אנשים, כל אחד מושך לכיוון אחר.


לימים יספרו זקני הכולל שבדיוק אז נולדה המלחמה:
לא ביום שהרימו יד, ולא בלילה שנפרץ מנעול.
הכול התחיל בשקט. כמו גחל לוהט שקבור עמוק בעפר.

---

פרק שני – ר’ שך: האב הגדול​

במשך שנים ר’ שך היה האב הקדמון והיחיד של עולם התורה הליטאי.
מילה שלו שינתה מפלגות, גיבשה ציבור, עיצבה מוסדות.


והוא רצה את פוניבז’ מאוחדת.
אבל – כך סיפרו תלמידיו – דווקא גדולת כוחו הפכה לבעיה: כל צד ניסה לנכס אותו לעצמו.


ר’ שמואל מרקוביץ’, תלמיד מובהק, איש הנהגה חזק, הלך וגדל בתוך הישיבה.
בצד השני עמדו משפחת ראשי הישיבה הוותיקים: ר’ דב לנדו, ר’ גרשון אדלשטיין, ואחרים שנחשבו “המשך טבעי” להנהגה הקלאסית.


במקביל, התורמים המרכזיים – ובראשם משפחת קרליץ ומשפחת קנייבסקי – ניהלו את הקרן של הישיבה והחזיקו כוח עצום.


בין העוצמות האלו נוצר מתח סמוי:
תלמיד חכם בעל כריזמה מול בית־אב רבני ותיק.


ואז הגיע הרגע ששינה הכול.

---

פרק שלישי – הסתלקות ר’ שך ותחילת הסערה​

עם הסתלקותו של ר’ שך (2001), חדר ההלם לכל ליבת העולם הליטאי.
העמוד המרכזי נשבר.


באופן טבעי עלו שאלות:
מי עכשיו הרוח החיה של פוניבז’?
על מי תיפול האחריות?


בישיבה התגבשו שני מחנות, בתחילה בשקט, כמעט בלי מילים:

מחנה “המרקוביצ’ים”​

– בראשות ר’ שמואל מרקוביץ’.
– עם תמיכה של חלק מהמשפחה ומהחלק היותר מהפכני בציבור.
– עם תדמית של “רוצים לבנות מחדש, לחדש, להוביל”.

מחנה “הלנדרים/הוותיקים”​

– בראשות ר’ גרשון אדלשטיין ור’ דב לנדו.
– נתפסו כהמשך ישיר של הקו המסורתי.
– נתמכו ע"י רוב הנהלת הקרן, ובעיקר ע"י אנשי בית קנייבסקי.


שנים היה זה רק מתח רגשי.
רק רחשי רקע.
בחורי הישיבה הרגישו, אבל אף אחד לא העז לקרוא לזה בשם.


עד שהשמועה התפוצצה.

---

פרק רביעי – “מלחמת השטחים”​

המאבק התפוצץ סביב חלוקה פיזית של מבני הישיבה:

• מי מלמד באיזה חדר?
• מי משתמש באיזה היכל?
• למי מותר להניח מנעול על דלת?
• מי קובע את זמני הסדרים?

זה נשמע קטן, כמעט טכני.
אבל כאן, זה היה עניין של כבוד, מסורת, שררה – ובעיקר, שליטה.


לילה אחד, כשבחורים עזבו את בית המדרש, התגלה שהדלתות הוחלפו.
למחרת הוחלפו בחזרה.
אחר כך הובאו פועלים.
אחר כך הוזמנו מאבטחים.


מי שנכנס לישיבה באותם ימים ראה מראות שלא האמין:
בחורים יושבים על הרצפה ומונעים מפועל קדיחה לחורר קיר.
מאבטחים צועקים על אברכים.
תלמידי חכמים מבקשים עזרה מהמשטרה – נגד חבריהם.


הקודש הפך לשדה קרב.

---

פרק חמישי – בתי משפט, צווי מניעה, ועדות חקירה​

אחד המרכיבים החריגים ביותר בפרשה היה המעורבות המשפטית.

בפעם הראשונה בהיסטוריה של הישיבות הליטאיות – פוניבז’ נכנסה לבית משפט.​

הוגשו תביעות:
למי שייך ההיכל?
מי רשאי לנהל חשבונות?
האם ועדת הקרן יכולה להדיח ר"מ?
האם ראש ישיבה יכול לחסום תלמידים?


המדינה נאלצה להכריע בסוגיות שלא נועדו להיות מחוץ לבית מדרש.


פסקי הדין היו מורכבים:
– חלקם נתנו כוח למחנה הוותיקים
– חלקם שמרו על מעמד ר’ מרקוביץ’
– חלקם דרשו "סטטוס־קוו" פיזי: כל צד יחזיק באותן שעות במבנים אחרים.


זה היה כאילו מפה צבאית חולקה בין שני גנרלים.

---

פרק שישי – האלימות​

האלימות לא הייתה רציפה, אבל היא הופיעה בגלים:
דחיפות, זריקות מים, פינוי בכוח, קריעת מודעות, צעקות באמצע התפילה.


לילה אחד, אחד הצדדים פרץ לחדרי הנהלה וחיפש מסמכים.
לילה אחר – צד אחר הדביק את דלתות הפנימיות.
מאבטחים עמדו במסדרונות.
בחורים יראי שמיים נכנסו לשיעור עם מצלמות גוף – לתיעוד פוטנציאלי.


זה היה הפוך מכל מה שהישיבה ייצגה.


רבנים בכו.
זקנים התחננו.
גבאים נעלמו.


והישיבה – למרות הכול – המשיכה.
זה היה אולי החלק המוזר ביותר: הכול התנהל כרגיל, ובו־זמנית שום דבר לא היה נורמלי.

---

פרק שביעי – “שני פוניבז’ים”​

בסופו של דבר התקבע מצב שבו לכל צד היה:

• היכל משלו
• שיעור כללי משלו
• ר"מים משלו
• אלפי בחורים – מחולקים לפי נאמנות

זה היה כמו ישיבה אחת עם לב מפוצל לשניים.


מבחוץ אמרו:
“אי אפשר להאמין שזה פוניבז’…”
אבל מבפנים – שני העולמות הללו תפקדו כמו שתי ישיבות נפרדות, מצד אחד אויבות, מצד שני תאומות.

---

פרק שמיני – השנים המאוחרות: ר’ גרשון, ר’ דב, ור’ שמואל​

בשנים האחרונות הפך ר’ גרשון אדלשטיין לדמות המאחדת של המחנה הוותיק.
ר’ דב לנדו עלה לצידו והפך אף הוא לדמות הנהגה מרכזית.


מנגד, ר’ שמואל מרקוביץ’ החזיק נאמנות גדולה של תלמידים – בעיקר צעירים, מלאי התלהבות, ותומכים בעמידה תקיפה על גבולות.


העימות כבר לא היה רק על מבנים;
הוא הפך למלחמת השקפות על איך ישיבה צריכה להיראות:

• האם היא מגדל שמירה מפני חידושים?
• או בית מדרש פתוח לצמיחה?
• האם הנהגה עוברת בירושה?
• או לפי כישרון וכריזמה?

הוויכוח הפך לפילוסופי כמעט – אבל תמיד עם ריח של כוח וכסף.

---

פרק תשיעי – אחרי פטירת ר’ גרשון (2023 ואילך)​

מותו של ר’ גרשון אדלשטיין היה נקודה נוספת של טלטול.


צד אחד קיווה שעתה ניתן יהיה להגיע להסכמות.
צד שני חשש שהעוצמה תועבר לחלוטין לר’ דב לנדו ואנשיו.


המתיחות נשארה, אבל האלימות פחתה.
נוצרו שגרות לא כתובות של “תחום אש”:
כל צד יודע מתי לא לחצות קו.


הסטטוס־קוו מתקיים, אך המחלוקת רחוקה מסוף.

 

[ברק הכחול]

פרשת פוניבז’​

“בין כתלי האבן: מלחמה על נשמה של ישיבה”​

---

Click to shrink...

פון ווי קומט דאס פון ?

 

[אלס און אלעם]

chat gpt

 

[אלטע שרייבער]

די מאס נארישקייטן אין דער ארטיקל איז נורא ואיום.
משפחת קנייבסקי קרליץ זענן די נדבנים פון די ישיבה?!?!?

זיי מאכן זיך נישט וויסענדיג פון די מערכה וואס הרב שך האט געפירט קעגן ר' דוד פוברסקי, און זיי פארגעסן פון הרב שטיינמן'ס חלק אין די מערכה.

בקיצור, אזוי זעט מען אויס ווען מ'רעדט מיט א שטארקקייט אן קיין פאקטן.