ווער האט געשריבן דעם זוהר הק'

[וחי בהם]

נאך א מורא'דיגן שטיקל.

דא זעט מען, אז דער "משה האחרון" איז נישט קיין משל אויף משה רבינו און נישט אויף א משה אין דער צוקונפט, נאר אויף משה די ליאון, וואס רעדט פונעם "דא און איצט".

דער רמד"ל טייטש איבער אלע צרות פון זיין דור – דער ארעמער דור וואס איז געווען געדריקט אונטער שווערע שטייערן, וואס די פאראנטווארטליכע דערויף אין דעם הויף פונעם קעניג פרננדו פון קסטיליה זענען געווען דווקא יידן, און ער רופט זיי אן "ערב רב". זיי זענען קעגן די מצריים וואס האבן געפייניקט משה הראשון, און די יידן זענען ביי זיי ווי אין מצרים.

באקאנטע פערזענלעכקייטן ווי דון יהודה אברבנאל, וואס האט געדינט אלס גזבר און אלס הויפט מוכס אין סביליה און איז געווען פון די רייכסטע אינעם קעניגרייך, ער האט געדינט אלס פערזענליכער באנקיר פאר די קינדער פון דער מלוכה שוין אונטער דער הערשאפט פון סנצ'ו דער פערטער, און האט ממשיך געווען אין דעם אמט אויך אונטער זיין זון, פרדיננד דער פערטער. אויך שמואל דה בלוראדו, וואס איז באשטימט געווארן אלס הויפט גזבר פונעם פרינץ פרדיננד נאך אין זיין קינדהייט. זיי זענען געווען צענטראלע מענטשן אין פירן די קעניגליכע הכנסות, פארזיכערן באדייטנדע הלואות און צושטעלן פאר דער מדינה, ספעציעל אין צייטן פון מלחמה.

"ואין מצרים בכאן אלא ערב רב שהם צוררים ליהודים בכובד המס ובכובד המלאכה".

און דאס איז מבואר אין תיקוני זוהר: "כאן הראה לקין שעתידים ישראל להיות בדחק בגלות, עני ורכב על חמור, שיהיו כחמור, שמשאו על כתפו מעל המס בגלות ומכבד המלאכה, וזהו רבץ תחת משאו - בגלות. ובני קין שהיו עשירים וחזקים כמלכים בחזק רב, ומשום זה אמר אם תיטיב שאת, הלא אם תיטיב להיות שאת לעניי ישראל, שהם כבדים במשא כבד (יכבדו ממני), אני אסבל את בניך בעולם ומאריך עליהם, ואם לא - לפתח חטאת רבץ, לשער הגיהנם נפתחה, לטל נקמה ממך ומבניך".

"אמר רבי שמעון: ברוך בני לעתיק הימים, שהרי רוח הקדש התעוררה אליך לגלות כאן חדושים שלא נודעו עד עתה. אמר: ודאי זהו קול דמי אחיך צעקים אלי, אותם דמים של ישראל, שעתידים לגזל אותם בני קין, ערב רב, החיבים הרשעים בגלות, וזהו כי מלאה הארץ חמס מפניהם, וזהו ההרג של קין אל הבל, שעני חשוב כמת". (תקונא ס"ט, קי'ג ע''א)

 

[וחי בהם]

א. איתא בזוהר (אחרי מות עג.): 'ינוחון אבהן דעלמא - אינון הלל ושמאי דהכי אמרו לאונקלוס ולא אודעו ליה מלה דאורייתא עד דאתגזר'. כלומר, הלל ושמאי לא הסכימו ללמד תורה את אונקלוס הגר, עד שמל את עצמו.

הזוהר בא לאפוקי דעת המאיר בסנהדרין נ"ט. שכתב שמותר לגוי ללמוד תורה כדי "לדעת לבוא עד תכלית שלמות תורתנו עד שאם ימצאנה שלמה יחזור ויתגייר".

הבעיה היא שהלל ושמאי לא שמעו על אונקלוס הגר ולא יכולים היו להכירו. הלל ושמאי הם מתקופת הזוגות, ואילו אונקלוס הוא מתקופה מאוחרת יותר – תקופת התנאים. בתלמוד בבלי נאמר: "תרגום של תורה - אונקלוס הגר אמרוֹ מפי רבי אליעזר ורבי יהושע".

 

[ריבי]

א. איתא בזוהר (אחרי מות עג.): 'ינוחון אבהן דעלמא - אינון הלל ושמאי דהכי אמרו לאונקלוס ולא אודעו ליה מלה דאורייתא עד דאתגזר'. כלומר, הלל ושמאי לא הסכימו ללמד תורה את אונקלוס הגר, עד שמל את עצמו.

הזוהר בא לאפוקי דעת המאיר בסנהדרין נ"ט. שכתב שמותר לגוי ללמוד תורה כדי "לדעת לבוא עד תכלית שלמות תורתנו עד שאם ימצאנה שלמה יחזור ויתגייר".

הבעיה היא שהלל ושמאי לא שמעו על אונקלוס הגר ולא יכולים היו להכירו. הלל ושמאי הם מתקופת הזוגות, ואילו אונקלוס הוא מתקופה מאוחרת יותר – תקופת התנאים. בתלמוד בבלי נאמר: "תרגום של תורה - אונקלוס הגר אמרוֹ מפי רבי אליעזר ורבי יהושע".

Click to shrink...

דאס קען מען מיישב זיין אז רבי אליעזר און רבי יהושע זענען פארעכנט תלמידים פון שמאי און הלל ,כאטש זיי זענען געוועהן עטליכע דורות שפעטער,רבי אליעזר ווערט אהנגערופען שמותי ווייל ער איז בית שמאי, און רבי יהושע איז באקאנט ווי ער זאגט אויף זיך אין תלמוד יבמות אז הושחרו שיניו מפני הצום
ער געפאסט אלץ א כפרה ווייל ער האט גערעדט פון די בית שמאי נישט דרך כבוד, ער איז געוועהן פון בית הלל, שטימט טאקע מיט וואס די תלמוד זאגט מפי רבי אליעזר ורבי יהושע אמרו.

 

[וחי בהם]

דאס קען מען מיישב זיין אז רבי אליעזר און רבי יהושע זענען פארעכנט תלמידים פון שמאי און הלל ,כאטש זיי זענען געוועהן עטליכע דורות שפעטער,רבי אליעזר ווערט אהנגערופען שמותי ווייל ער איז בית שמאי, און רבי יהושע איז באקאנט ווי ער זאגט אויף זיך אין תלמוד יבמות אז הושחרו שיניו מפני הצום
ער געפאסט אלץ א כפרה ווייל ער האט גערעדט פון די בית שמאי נישט דרך כבוד, ער איז געוועהן פון בית הלל, שטימט טאקע מיט וואס די תלמוד זאגט מפי רבי אליעזר ורבי יהושע אמרו.

Click to shrink...

הלל נהזקן נפטר בשנת 8 לספירת הנוצרים

אונקלוס (או אונקלוס הגר) נחשב במסורת היהודית למתרגם התרגום אונקלוס על התורה לארמית.

לפי המחקר ההיסטורי-מדעי:

• הוא חי ככל הנראה בסוף המאה הראשונה לספירה או בתחילת המאה השנייה לספירה.
• כלומר בערך בין 80–120 לספירה (יש חוקרים שמרחיבים מעט את הטווח).

התרגום עצמו – תרגום אונקלוס – מתוארך בדרך כלל לאותה תקופה, בימי התנאים, לאחר חורבן בית שני (70 לספירה).

במסכת גיטין (נ"ו, ע"ב) מסופר, שלפני שאונקלוס החליט להתגייר, הוא ביקש להתייעץ עם רוחותיהם של שלושה אויבים ידועים של עם ישראל - אדריאנוס, בלעם וישו. הוא מעלה את הרוחות הללו באוב, ושלושתן מספרות לו על העונשים החמורים שקיבלו בגין הרעות שהביאו על עם ישראל.

כה מובא בגמרא: תחילה העלה אונקלוס באוב את טיטוס דודו – שהיה אחראי לחורבן בית המקדש השני ולחילולו, ושאל אותו: "מי חשוב בעולם הבא?". "עם ישראל" השיב טיטוס. שאל אונקלוס: "מה אתה אומר, האם כדאי להתגייר ולהתחבר אליהם?". השיב לו: "יש להם הרבה מצוות ולא תוכל לעמוד בכל אלו ולקיימן; לך ותתגרה בהם בעולם הזה ותהיה למנהיג".

טיטוס ימח שמו הסתלק בשנת 81 כך שאונקלוס לא ביקש להתגייר לפני מות טיטוס.

 

[ריבי]

דאס אלעס שטימט מיט די תלמוד וואס דו האסט מעתיק געוועהן אז אונקלס מפי רבי אליעזר ורבי יהושע אמרו וואס זיי זענען געוועהן תלמידים פון רבן יוחנן בן זכאי וואס ער האט זיך לויט די תלמוד געטראפען מיט די פאאהרגייער פון טיטוס , אספסינוס, און ער האט דאן פארלאנגט תן לי יבנה וחכמיה און. צווישען די חכמים זענען געוועהן טאקע רבי אליעזר און רבי יהושע , ווערט געזאגט אין כמה מקומות אז רבי אליעזר האט באלאנגט צו די בית שמאי און רבי יהושע צו בית הלל דענסטמאהל איז נאך נישט געוועהן קלאהר ווי אזוי מען גייט אהנעמען די הלכה, ווי די משנה ברענגט אין ברכות אויף רבי טרפון אז ער האט זיך מטה געוועהן ביי קריאת שמע אזוי ווי די בית שמאי , און די תלמוד איז מסביר אין יבמות אז כאטש עס איז געוועהן א בת קול אז הלכה כבית הלל האט דאך רבי יהושע געהאלטען אז אין משגיחין בבת קול ווייל תורה לא בשמים , אזוי ווי ער האט זיך נישט געוואלט אונטער געבען צו רבי אליעזר ביי די תנור של עכנאי, כאטש עס איז געוועהן א בת קול הלכה כרבי אליעזר, און מכח דעם האט זיך רבי אליעזר געהאלטען ביי זיין פסק,און די חכמים בדורו האבען זיך פורש געוועהן און געלייגט אין חרם להעמיד הדת על תלה און די פסק הלכה אז מען אהן די בית הלל איז געווארען נאכדעם, ווייל מען האט קובע געוועהן, אחרי
רבים להטות און דער בית הלל זענען געוועהן דער רוב- דער ספק איז געוועהן ווייל די בית שמאי זענען געוועהן מחדדי טפי איז לויט א טייל געוועהן מסתבר צו ג׳יין מיט די בית שמאי (תוספות)
איז דא וואס זאגען א שמותי וואס עס שטייט אויף רבי אליעזר מיינט מען אז ער געוועהן בשמתא(רש״י) , אבער רבינו תם און רשב״ם זאגען פשט אז שמותי מיינט אז ער איז פון די בית שמאי , לפי הנ״ל יש ליישב דער זוהר וואס דו ביסט מעתיק מיינט רבי אליעזר און רבי יהושע און דאס וואס דער זוהר איז מכנה שמאי והלל איז נישט אזוי קשה ווייל דער גאנצער זוהר איז דאך כינויים און רמזים , כל זה בדרך אפשר.

 

[וחי בהם]

שני ר' חייא ור' חזקיה
ספר הזוהר פרשת ויצא (דף קנ"א ע''א): ר' חייא ור' חזקיה הוו יתבי תחות אילני דחקל אונו וכו', אמר השתא אתינא לאודעאה, דירושלם קריב איהו לאתחרבא וכו'. וקשה, דהא ירושלם אתחרבת בימי ריב"ז, ובתר כן הווה דרא דתלמידו ר' אליעזר, ובתריה דרא דר' עקיבא, ובתריה דרא דרשב"י, ובתריה דרא דתלמידוי ר' חייא ור' חזקיה הנזכר פה וכו'. ואפשר לומר, דחזרה להתיישב בבני אדם, תחת ממשלת קיסר רומי הרשעה, והודיעו כי גם עתה תחזור להתחרב. ואף זה קשה גם כן, דהרי עשר גליות גלו סנהדרין, והאחרונה היתה בטבריא, כנראה דאין עוד לא היה ישוב בירושלם אחר חורבן טיטוס. ואפשר לומר, כי הני ר' חייא ור' חזקיה היו חכמים בזמן ריב"ז, ואין אלו דרא דרשב"י: (מהרח"ו שער הגלגולים הקדמה מ')

 

[ריבי]

שני ר' חייא ור' חזקיה
ספר הזוהר פרשת ויצא (דף קנ"א ע''א): ר' חייא ור' חזקיה הוו יתבי תחות אילני דחקל אונו וכו', אמר השתא אתינא לאודעאה, דירושלם קריב איהו לאתחרבא וכו'. וקשה, דהא ירושלם אתחרבת בימי ריב"ז, ובתר כן הווה דרא דתלמידו ר' אליעזר, ובתריה דרא דר' עקיבא, ובתריה דרא דרשב"י, ובתריה דרא דתלמידוי ר' חייא ור' חזקיה הנזכר פה וכו'. ואפשר לומר, דחזרה להתיישב בבני אדם, תחת ממשלת קיסר רומי הרשעה, והודיעו כי גם עתה תחזור להתחרב. ואף זה קשה גם כן, דהרי עשר גליות גלו סנהדרין, והאחרונה היתה בטבריא, כנראה דאין עוד לא היה ישוב בירושלם אחר חורבן טיטוס. ואפשר לומר, כי הני ר' חייא ור' חזקיה היו חכמים בזמן ריב"ז, ואין אלו דרא דרשב"י: (מהרח"ו שער הגלגולים הקדמה מ')

Click to shrink...

די קושיא פון מהרח״ו קען מען לייכט פארענטפערן אז עס גייט ארויף אויף ירושלים של מעלה, וואס לפי תלמידי בעל שם האלט זיך עס אין איין בויען פון די מצוות ״,נאר עס קומען אלץ אונטער די מעשים פון בעלי עבירה און זיי זענען סותר און מאכען חרוב, אזוי אז ווערט נישט נגמר ,
והדברים עתיקין

 

[וחי בהם]

די קושיא פון מהרח״ו קען מען לייכט פארענטפערן אז עס גייט ארויף אויף ירושלים של מעלה, וואס לפי תלמידי בעל שם האלט זיך עס אין איין בויען פון די מצוות ״,נאר עס קומען אלץ אונטער די מעשים פון בעלי עבירה און זיי זענען סותר און מאכען חרוב, אזוי אז ווערט נישט נגמר ,
והדברים עתיקין

Click to shrink...

חד משה בן שם טוב הוי וכולהו מתרצי שפיר בהכי בחדא מחתא. והדברים עתיקים.

 

[וחי בהם]

הרב משה די ליאון שסבר שהוא הרעיא מהימנא ראה בעיני רוחו שהוא עתיד להיות מלך המשיח ולמלוך על עם ישראל כמו משה שנא' בו ויהי בישרון המלך.

רעיא מהימנא קדושים: ובך התקימה המצוה, שהיא מצוה על ישראל להעמיד להם מלך. זהו שכתוב, (שם י) שום תשים עליך מלך. והתקים בך (שם לג) ויהי בישרון מלך, כבראשונה. וכלם מתנהגים אחריך, כמו איברים שכלם מתנהגים בתנועת הנשמה שמתפשטת על כל איבר. משום שכתר עליון אתה תהיה מעטר בו, שבו עלת העלות הוא כתר על הכל, טמיר וגנוז מבפנים ממנו. וממנו מתפשט על כל הספירות, ומסדר אותם להיות זה גדול, וזה קטן, וזה בינוני, ומנהיג אותם לרצונו ומאיר בהם, ומקשר אותם ומיחד אותם.

ככה אתה תהיה מנהיג לישראל בכל המדות הטובות שלו, ותסדר כל אחד כראוי לו - הבכור כבכורתו, והצעיר כצעירותו, והבינוני כפי דרגתו. ותקשר אותם קשר אחד לאביהם שבשמים, להיות כלם בשפה ברורה, לברך את הקדוש ברוך הוא, ולקדשו וליחדו בדרגה שלך, במחשבה שלך, באצילות שלך, שהתקים בך (במדבר יא) ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם. קום התעורר במצוה, להכרית זרעו של עמלק.

קמו תנאים ואמוראים ואמרו, רועה נאמן, אתה הוא ששקול לכל ישראל, ממלא מכל מדות טובות, ודאי בך שורה זה שנאמר בו (שמואל א ב) אין קדוש כיהוה אלהינו. אתה כתר על כל אחד ואחד מישראל, כי אין בלתך בן אדם שיהיה כתר עליך, לא נשיא, ולא חכם, ולא מבין, ולא חסיד, ולא גבור, ולא תם, ולא נביא, ולא צדיק, ולא מלך. אתה הוא בדמותו של הקדוש ברוך הוא, בן בדמות אביו, כמו ישראל שנאמר בהם (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם. השלם מצוות של אדונך, שאין מצוות מאלו שלך שלא יתעטר בו הקדוש ברוך הוא ושכינתו מעלה ומטה בכתר עליון בכל מדה ומדה.

אך לכא' זה נגד פסוק מפורש שה' ימליך את דוד המלך או דוד אחר מזרעו. וגם לכא' משה רבינו הוא לוי. ולזה כתב בכתביו העבריים שהפסוק ויהיה בישורון מלך הכוונה למשה ישראל -ישורון שהוא בין הכהנים ללוויים.

 

[וחי בהם]

הרמד"ל רומז בכתביו מפורש שמרוב תעניות וסיגופים גופו נצטרע

וכך כותב במשכן העדות:

והנה כי לא כתבנו אלא כטיפה אחת מן הים הגדול כי לא מלאנו לבנו לכתוב עומק העניינים והדברים הגדולים הרמים והנשאים כי הם ראויים להיות גנוזים וסתומים וחתומים במקומם לאותם השרידים שעמלו וידעו'" להם כל ימיהם ברוב תעניות וסיגוף גופם ועצמם עד שנגעו ונתגלו להם וכדי שלא יהיו כמטרה לחץ לכל יבא דכל מאן דבעייתא [אולי צ"ל: ובעי] ייתא ויעול לסוד מעלתם.

וכן בתיקוני זוהר: דְּגִלְגּוּלָא גָרִים דָּא לְמֶהֱוֵי בַּר נַשׁ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, צַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ רָשָׁע וְרַע לוֹ, דְּגוּפָא בִישָׁא וְאִתְּתָא בִּישָׁא לַצַּדִּיק אִיהוּ עוֹנָשָׁא דִילֵיהּ, דְּגִלְגּוּלָא מְחַיֵּיב לֵיהּ.

וברע"מ קדושים: אבל לרשעים לא מביאים יותר משלש פעמים. ואם חזר בתשובה, נאמר בו גלות מכפרת עון. ומשום זה פרשוה בעלי המשנה, צדיקים שוב אינן חוזרים לעפרם. אלא רומז, (ויקרא יד) ועפר אחר יקח וטח את הבית. (איוב לד) ואדם על עפר ישוב. (קהלת יב) וישוב העפר על הארץ כשהיה. משום שהוא מנגע,

וברע"מ בהעלותך: שלך, שנאמר בו ונתן ההוד למשה, נתן בך מצד בינה. משום שבו היית חרב ויבש בכל, בגלל משיח בן אפרים, בתורתך, בנביאותך עליו, בגופך שסבלת כמה מיני יסורים כדי שהוא לא ימות, ובקשת עליו רחמים.

וכן כתב מפורש בכתביו העבריים:

 

[ריבי]

הרמד"ל רומז בכתביו מפורש שמרוב תעניות וסיגופים גופו נצטרע

וכך כותב במשכן העדות:

והנה כי לא כתבנו אלא כטיפה אחת מן הים הגדול כי לא מלאנו לבנו לכתוב עומק העניינים והדברים הגדולים הרמים והנשאים כי הם ראויים להיות גנוזים וסתומים וחתומים במקומם לאותם השרידים שעמלו וידעו'" להם כל ימיהם ברוב תעניות וסיגוף גופם ועצמם עד שנגעו ונתגלו להם וכדי שלא יהיו כמטרה לחץ לכל יבא דכל מאן דבעייתא [אולי צ"ל: ובעי] ייתא ויעול לסוד מעלתם.

וכן בתיקוני זוהר: דְּגִלְגּוּלָא גָרִים דָּא לְמֶהֱוֵי בַּר נַשׁ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, צַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ רָשָׁע וְרַע לוֹ, דְּגוּפָא בִישָׁא וְאִתְּתָא בִּישָׁא לַצַּדִּיק אִיהוּ עוֹנָשָׁא דִילֵיהּ, דְּגִלְגּוּלָא מְחַיֵּיב לֵיהּ.

וברע"מ קדושים: אבל לרשעים לא מביאים יותר משלש פעמים. ואם חזר בתשובה, נאמר בו גלות מכפרת עון. ומשום זה פרשוה בעלי המשנה, צדיקים שוב אינן חוזרים לעפרם. אלא רומז, (ויקרא יד) ועפר אחר יקח וטח את הבית. (איוב לד) ואדם על עפר ישוב. (קהלת יב) וישוב העפר על הארץ כשהיה. משום שהוא מנגע,

וברע"מ בהעלותך: שלך, שנאמר בו ונתן ההוד למשה, נתן בך מצד בינה. משום שבו היית חרב ויבש בכל, בגלל משיח בן אפרים, בתורתך, בנביאותך עליו, בגופך שסבלת כמה מיני יסורים כדי שהוא לא ימות, ובקשת עליו רחמים.

וכן כתב מפורש בכתביו העבריים:
View attachment 13460

Click to shrink...

מען דארף מעיר זיין אז לויט די חוקרים גרשם שלום און שפעטערע חוקרים האבען אלע געהאלטען אז די ספרים רעיא מהימנא און תיקוני זוהר זענען געשריבען געווארען 100 יאהר נאכדעם זוהר האט עס גארנישט מיט רבי משה דיליאון, און פון דיין שרייבען איז כולי בחדא מחתא
אז אלע חיבורי זוהר איז ממקום אחד יצאו, פון דעם רבי משה, און דאס איז לפי זה בטעות יסודו.

 

[וחי בהם]

מען דארף מעיר זיין אז לויט די חוקרים גרשם שלום און שפעטערע חוקרים האבען אלע געהאלטען אז די ספרים רעיא מהימנא און תיקוני זוהר זענען געשריבען געווארען 100 יאהר נאכדעם זוהר האט עס גארנישט מיט רבי משה דיליאון, און פון דיין שרייבען איז כולי בחדא מחתא
אז אלע חיבורי זוהר איז ממקום אחד יצאו, פון דעם רבי משה, און דאס איז לפי זה בטעות יסודו.

Click to shrink...

10 יאהר

וטעות בידו והנכון כיעב"ץ שהרמדל חיבר הרע"מ

 

[ריבי]

10 יאהר

וטעות בידו והנכון כיעב"ץ שהרמדל חיבר הרע"מ

Click to shrink...

דער יעב״ץ האט געהאלטען אז געוויסע חלקים פון זוהר איז יא מימות התנאים,אזוי האט אויך געהאלטען דער חת״ם סופר, אויף רעיא מהימנא האט ער אהנגענומען אז עס קומט פון רבי משה , ווייסט מען נאך נישט ווער איז דער מחבר פון די תיקוני זוהר , אבער צוזאגען אז אלע ספרי זוהר זענען פון איין מחבר,רבי משה,איז נישט אהנגענומען דוכט זיך ביי די פארשער.

 

[וחי בהם]

 

[וחי בהם]

דער יעב״ץ האט געהאלטען אז געוויסע חלקים פון זוהר איז יא מימות התנאים,אזוי האט אויך געהאלטען דער חת״ם סופר, אויף רעיא מהימנא האט ער אהנגענומען אז עס קומט פון רבי משה , ווייסט מען נאך נישט ווער איז דער מחבר פון די תיקוני זוהר , אבער צוזאגען אז אלע ספרי זוהר זענען פון איין מחבר,רבי משה,איז נישט אהנגענומען דוכט זיך ביי די פארשער.

Click to shrink...

הרעיא מהימנא כמגלה הזוהר

במעבר דרמטי, הרעיא מהימנא מצהיר בגלוי שהוא זה שגילה את סודות ספר הזוהר המרכזי. הטענה מתחזקת גם בדברי אליהו, המבשר לרעיא מהימנא שבזכות "ספר הזוהר הזה - שלו", עם ישראל ייגאל:

והמשכילים[[1]] יבינו - מצד הבינה, שהוא עץ החיים, בגללם נאמר (דניאל יב) והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע, בחבור זה שלך, שהוא ספר הזהר, מזהר האם העליונה תשובה. באלה לא צריך נסיון, ומשום שעתידים ישראל לטעם מעץ החיים, שהוא ספר הזהר הזה, יצאו בו מהגלות, ויתקים בהם ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. (נשא קכ"ו)
וכן ברע"מ פרשת בהעלותך (קנ"ג ע"א), משבח את רע"מ שעל ידו נתגלה הזוהר:

והמשכלים יבינו (דניאל שם) - אלו בעלי קבלה, שנאמר בהם (שם) והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע. אלו אותם שמשתדלים בזהר זה שנקרא ספר הזהר, שהוא כמו תבת נח שמתכנסים בה שנים מעיר ושבע ממלכות, ולפעמים אחד מעיר ושנים ממשפחה, שבהם יתקים (שמות א) כל הבן הילוד היארה תשליכהו. וזה אורה של ספר זה, והכל על הסבה שלך.

פתחו תנאין ואמוראין ואמרו, רעיא מהימנא, אנת הוית ידע כל דא, ועל ידך היא אתגלייא, אבל בענוה דילך, דאתמר בך (במדבר יב) והאיש משה ענו מאד, באלין אתרין דאנת מתבייש לאחזקא טיבו לגבך. (ראה לקמן נוסח הרמד"ל במשכן העדות שמפחד לגלות מחבר הסודות פן יהיה כמטרה לחץ מהלועגים עליו) מני קודשא בריך הוא לן, ולבוצינא קדישא, (רשב"י) למהוי בידך ובפומך באלין אתרין [[2]]
ציטוט זה מהווה הוכחה מכרעת ממקור ראשון, לפיה הרמד"ל, שכינה את עצמו "רעיא מהימנא", מציג את עצמו כמי ש"ידע כל דא" ועל ידו "היא אתגלייא" - הוא המקור לגילוי הסודות. ההתייחסות לענווה של משה רבנו מהווה מנגנון ספרותי של הרמד"ל להסביר מדוע הוא לא גילה את זהותו האמיתית כמחבר הזוהר. הוא מפחד "להחזיק טובה" לעצמו, מתוך ענווה עמוקה. בכך, הוא מבסס את מעמדו לא רק כמגלה סודות, אלא גם כדמות שהתכונות האישיות שלה מקבילות לאלו של משה.

הדבר מוביל למסקנה, כי מחבר הזוהר, ה"תיקונים" ו"רע"מ", הוא אותו אדם - הרמד"ל. הוא היה עניו עד כדי כך שהתבייש להחזיק טובה לעצמו, ולכן תלה את חיבוריו הקבליים בדמויות תנאיות כמו רשב"י. ייתכן אף שהאמין בכנות שנשמת רשב"י מסייעת בעדו ומשמשת כצינור לגילוי "גנזי נסתרות" אלו.

כמו כן ב"רעיא מהימנא" (פנחס רי"ט ע"א), נראה שרשב"י וחבורתו מודים בפניו שכל חידושי הזוהר המרכזי נתחדשו על ידו.

אתו כלהו ובריכו ליה, ואמרו ליה סינ"י סינ"י, דקודשא בריך הוא ושכינתיה מליל בפומוי, מאן יכיל לקיימא קמיה בכלא. זכאה חולקנא, דזכינא לחדשא חבורא קדמאה דא בך, לאנהרא שכינתא בגלותא.

(תרגום: באו כלם וברכוהו, ואמרו לו, סיני סיני, שהקדוש ברוך הוא ושכינתו מדברת בפיו, מי יכול לעמד לפניו בכל? אשרי חלקנו שזכינו לחדש חבור ראשון זה בך להאיר שכינה בגלות).
המילים "זכינא לחדשא חבורא קדמאה דא בך" (שזכינו לחדש חיבור ראשון זה בך) מוכיחות שהם תולים את התגלות הזוהר המרכזי בכוחו של הרעיא מהימנא. זהו ניסוח נועז ביותר, המעמיד את הרעיא מהימנא כמקור הגילוי הראשוני. הדבר מחזק את הטענה שהרמד"ל ראה את עצמו כדמות המרכזית שבאמצעותה נתגלה הזוהר. ובאותו נוסח מתבטא רשב"י כביכול בתיקוני זוהר.

אמר רבי שמעון: חברים, בודאי שהקדוש ברוך הוא הסכים עמנו, שעליונים ותחתונים להיות עמנו בחבור הזה, אשרי הדור שזה התגלה בו, שעתיד כל זה "להתחדש על ידי משה" בסוף הימים בדור האחרון, לקיים את הכתוב: מ''ה ש''היה ה''וא שיהיה, ובו מ'מכון ש'בתו ה'שגיח, אשרי העם שככ''ה לו, בגימטריא מש''ה. (תקון ס"ט, קי"א ע"ב)
רמז לכך ש"משה" הוא מחבר הזוהר נמצא אף בספר הזוהר עצמו בפרשת וארא:

כתוב (דניאל יב) והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. והמשכלים יזהרו, מי הם המשכילים? אלא זהו אותו חכם שיסתכל על דברים מעצמו שלא יכולים בני אדם לדבר בפה, ולאלה קוראים משכילים. יזהרו כזהר הרקיע. מי {הזהר} הוא הרקיע? זהו הרקיע של משה, שעומדת באמצע, והזהר שלו הוא נסתר ולא התגלה מהגון שלו.

והשווה דברי זוהר חדש על האי רע"מ: דצדיק איהו דאיהו ימינא דבה (ישעיה נב) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. ונטיל בע"ב דעמודא דאמצעיתא, דבה ויהי מבדיל בין מים למים, ובגינא אתמר ללבי גליתי.
וכן בזוהר חדש תקונא קדמאה

ועוד, והמשכלים יזהרו, אלו ששים רבוא בעלי המשנה שלמעלה, ואלו ששים רבוא בעלי המשנה שלמטה, ואלו ששים רבוא של מלאכים, ואלו ששים רבוא של כוכבים, כלם יזהירו כאותו שנאמר פני משה כפני חמה. כלם יזהירו בחבור הזה. בו יזהירו בדבורו. כלם יזהירו בכתיבתו בספר הזה כזהר הרקיע. ועל שמו נקרא ספר הזהר בדיוקן של העמוד האמצעי, שהוא ספר הזהר שלו מהאם העליונה שהיא זהר, ובו בארו חכמים, איזהו חכם? המבין דבר מתוך דבר. והוא הזהר שמאיר בלב הרועה הנאמן, זוהר בל''ב אלהים של מעשה בראשית.

והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע, כזהר שבו כ''ו ר''ז כ''ה אותיות היחוד, ובו ז''ו שהוא אחד. ויקומו עמך המנורה הקדושה וששת חבריו שנשכחו בראשונה בזהר הזה, לחדש בו דברים כבראשונה. היינו לחדש שוב בתיקוני הזוהר.

---

[1] אולי יש כאן רמז, המשכילים בגימטריה (עם הכולל): 456. משה די-ליאון בגימטריה: 456.
[2] כאן יש רמז שהרמד"ל השתמש ב"שם הדורש" וב"שם הכותב", הנזכר לעיל ודו"ק. וכן בפרשת משפטים (קט"ו ע"ב): והא ודאי שמא דמרך ממלל בפומך יו״ד ה״א וא״ו ה״א איהו במחשבתך דאפיק חדושין אלין.

 

[וחי בהם]