ווער האט געשריבן דעם זוהר הק'

1.
גיי אריין אין סיי וועלכע חסידישע שול און פרעג דעם עולם.
ווי אויך גיי אויף אייוועלט און פראביר שרייבן די זעלבע ווערטער...

2. דיין טענה פון פריער וועגן "אונזערע גדולים מיט הויכע אייקיו" גייט דעמאלט ארויס פון פענסטער, ווייל "אונזערע גדולים" האבן קלאר יא געהאלטן אז רבי שמעון האט עס געשריבן.
וז''ל משנת חכמים ר''מ חגיז לא חלילה רשב"י או רבי אבא עשו סדר זה הנמצא בידינו כי זה טעות ושטות מפורסם כעין אותם הסוברים שאנו מאמינים דבר שאנו שהתלמוד כמו שהוא מסודר אצלינו היה אצל אברהם אבינו דבר שלא עלה במחשבה אצלם
 
לאחרונה נמצא כתב יד ישן נושן בספריית ברלין. המיוחס לפי צורת הכתב לריטב"א ונמצא כתוב שם: בעניין ספר המכונה הזוהר ששמעתי מחכמי המדינה הזאת שמייחסים אותה לרבי שמעון בר יוחאי, הנה בא אלי איש חכם בעל תבונה דובר אמת שמראים לו חלומות אמיתיים, אשר היה מכיר לרב משה מהעיר ליאון, והעיד בפני שהיה בעל דמיון וכתב כל הספר מדעתו, ואין לסמוך עליו כלל, וגם הגיד לי החכם הנ"ל שגילו לו משמים שרבי שמעון בר יוחאי לא התגלה כלל לרבי משה הנ"ל, אלא הכל לפי רוח דמיונו שהשביע מלאכים, וגרם לו לקבל סודות בדמיונו ולגזם בדבריו. ועל כן שומר נפשו ירחק ממנו. ולא בשמים היא.
תגלית!

לאחרונה נמצא כתב יד מעניין שהיודעי דבר אומרים שהוא מהרב יחיא קאפח שכתבו בסוף ימיו ושם כתב בזה''ל אך דעו נא רבוי (נראה דצ''ל רבותי), כי איזנתי וחקרתי עכשיו, ויש לי ראיה שאין להשיב עליה, שאכן ספר הזהר נתחבר ע''י איש ששמו רבי שמעון בן יוחאי, אבל לא זו התנא רשב''י, רק רבי שמעון בן יוחאי אחר היה בימיו ורשע היה וכתב שם כל רשעותיו רק כדי לעשות קשה לישראל בכל פרטי חייהם וכמו.... כאן נפסק הכת''י וחבל על דאבדין.
 
תגלית!

לאחרונה נמצא כתב יד מעניין שהיודעי דבר אומרים שהוא מהרב יחיא קאפח שכתבו בסוף ימיו ושם כתב בזה''ל אך דעו נא רבוי (נראה דצ''ל רבותי), כי איזנתי וחקרתי עכשיו, ויש לי ראיה שאין להשיב עליה, שאכן ספר הזהר נתחבר ע''י איש ששמו רבי שמעון בן יוחאי, אבל לא זו התנא רשב''י, רק רבי שמעון בן יוחאי אחר היה בימיו ורשע היה וכתב שם כל רשעותיו רק כדי לעשות קשה לישראל בכל פרטי חייהם וכמו.... כאן נפסק הכת''י וחבל על דאבדין.
דער מייסד פון תנועת דור דעה אין תימן, וואס זייער
יסוד מוסד איז גיוועהן, התנגדות לחכמת קבלה בכלל,און צום זוהר בפרט,איז טאקע דער רבי יחייא קאפאח, ממילא זענען זיינע ווערטער פרעדזשודיסט, וואס מען קען זעהן,פון די אומאהנגיענעמע לשונות וואס ער נוצט , און דאס וואס ער זאגט אז עס איז א רבי שמעון יוחאי אחר ,איז מביא לידי גיחוך, ער האט באשאפן א נייע מענטש,פון זיין דמיון צו שטופן זיין אגענדע,פון התנגדות צו קבלה.
 
וז''ל משנת חכמים ר''מ חגיז לא חלילה רשב"י או רבי אבא עשו סדר זה הנמצא בידינו כי זה טעות ושטות מפורסם כעין אותם הסוברים שאנו מאמינים דבר שאנו שהתלמוד כמו שהוא מסודר אצלינו היה אצל אברהם אבינו דבר שלא עלה במחשבה אצלם
הרמ"ק ור' משה חגיז והמהרח"ו מיישבים רק איך נכנסו אמוראים לתוך הזוהר. היחיד שמתייחס לכך שנכנסו גם דברי הראשונים לזוהר הוא היעב"ץ, וע"כ בתיקוני זוהר והרעיא מהימנא הסיק שהרמד"ל חיברם. ובשאר הזוהר הסיק ש"שמשה" (הרמד"ל) "הוסיף" מדעתו על הראשונות. (ומי יתקע לן כמה השיעור שהוסיף...) אמנם המחקר ב100 שנים האחרונות הוכיחו כי כל הזוהר הוא מזמן הרמד"ל, וממילא לא שייך ליישב כל מה שהשיבו גדולי ישראל הנ"ל אחר בקשת מחכ"ת.

לדעתי ברור כי בחיבור רעיא מהימנא בסוף ימי הרמד"ל רצה ליישב הדעות שטענו כנגדו שהוא זייף הזוהר ולכן כתב ברע"מ בשם אליהו ועוד, שהכל קיבל בגילויים עליונים, אך בדמיונו כבר סבר שהוא נתעלה לדרגת משה רעיא מהימנא.

ברע"מ פרשת בהעלותך (קנג ע"א), משבח את רע"מ שעל ידו נתגלה הזוהר:

והמשכלים יבינו (דניאל שם) - אלו בעלי קבלה, שנאמר בהם (שם) והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע. אלו אותם שמשתדלים בזהר זה שנקרא ספר הזהר, שהוא כמו תבת נח שמתכנסים בה שנים מעיר ושבע ממלכות, ולפעמים אחד מעיר ושנים ממשפחה, שבהם יתקים (שמות א) כל הבן הילוד היארה תשליכהו. וזה אורה של ספר זה, והכל על הסבה שלך.

פתחו תנאין ואמוראין ואמרו, רעיא מהימנא, אנת הוית ידע כל דא, ועל ידך היא אתגלייא, אבל בענוה דילך, דאתמר בך (במדבר יב) והאיש משה ענו מאד, באלין אתרין דאנת מתבייש לאחזקא טיבו לגבך. (ראה לקמן נוסח הרמד"ל במשכן העדות שמפחד לגלות מחבר הסודות פן יהיה כמטרה לחץ מהלועגים עליו) מני קודשא בריך הוא לן, ולבוצינא קדישא, (רשב"י) למהוי בידך ובפומך באלין אתרין.

אתו כלהו ובריכו ליה, ואמרו ליה סינ"י סינ"י, דקודשא בריך הוא ושכינתיה מליל בפומוי, מאן יכיל לקיימא קמיה בכלא. זכאה חולקנא, דזכינא לחדשא חבורא קדמאה דא בך, לאנהרא שכינתא בגלותא.
 
לעצט רעדאגירט:
את התיקוני זוהר ואולי גם הזוהר כולו כתב הרמד"ל בשימוש של "שם הכותב"

ומשום זה נאמר עד כי יבא שיל"ה, שיל"ה מש"ה, שהיא המורשה שלו, ומשום זה נאמר בו עד כי יבא שיל"ה, שלו (שלה) ודאי, הוא הרג את הנחש. בראשונה בים באותו חמר, בגאלה האחרונה הכל בים של התורה, המטה שלו שקרע בו את הים, זה קולמוס, משום שעליו התגלתה זרוע יהו''ה, שנאמר בה וזרוע יהו''ה על מי נגלתה.

המשורר אנדרה ברטון (André Breton), ממייסדי התנועה הסוריאליסטית, ואחד מחבריו דיווחו שתרגול כתיבה אוטומטית אינטנסיבי ופראי למשך זמן רב יכול להשפיע על בריאותם הנפשית ולגרום להם הזיות. הם אף השוו את ההשפעה של כתיבה אוטומטית נמרצת להשפעה של סם הזיה.

מחקר עכשווי על כתביו של אנדרה ברטון מציין כי הוא וחברו דיווחו על הזיות כתוצאה מכתיבה אוטומטית אינטנסיבית:

 
לעצט רעדאגירט:
Dr. Anita Muhl (Dr. Anita Muhl): A psychiatrist and early researcher of automatic writing, considered an "authority" in the field. She explicitly warned that intensive engagement in automatic writing could:

  • Cause a "tendency to schizophrenic reactions" (tendency to schizophrenic reactions).
  • Cause users to "lose interest in everyday contacts and responsibilities" (lose interest in everyday contacts and responsibilities).
  • Lead to conditions of delusions and hallucinations (delusional and hallucinated).
  • She concluded: "The person becomes less and less able to face reality" and "these automatisms frequently precipitate a psychosis."
    • Source: Messages from Beyond: What's Wrong with Automatic Writing? (An article citing her remarks).
Harold Dearden (Harold Dearden): A psychiatrist who wrote in 1927 that automatic writing is a psychological method for "tapping the unconscious mind" (tapping the unconscious mind). Although he viewed it as a psychological rather than a supernatural method, the general era was highly sensitive to the potential risks of a "splitting" of consciousness.

  • Source: Automatic writing – Wikipedia (citing Dearden).
 
את העניין של שם הכותב למד הרמד"ל מהרב אבולעפיה שגם חשב על עצמו שהוא המשיח.
דע שאתה צריך שיהיה הקולמוס בידך כחנית ביד גבור, וכשתחשוב בדבר אחד ותזכירהו בלבך באותיות הידועות לך ותוציאהו בפיך מוצא שפתיך תשמור ושמעת, כלומר ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, והבן בלבך על מה שמורה מה שהוצאת מפיך, וכתבהו מיד. (ספר אוצר עדן הגנוז)

בספר האות קרא לעצמו זכריהו (גי' אברהם) וחרף וגידף את גדולי הדור וכתב: "וחכמי ישראל חלו והכו בכל חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר תורת משה... ויאמר ה' אל זכריהו הבריא לכה ואשלחך אל עם מכה לבב לרפאות חליו... ויקומו הקמים מכחישי החכמה העליונה החולים המוכים במכת מות, וידברו בדברים גבוהים על ה' ועל משיחו ועל כל הבריאים... ויבריחוהו מעיר לעיר וממקום למקום... ויאמר ה' אל זכריהו כתב לך את הספר הזה החולק על מחשבות חכמי ישראל המתפארים באשר לא חפצתי בדור הזה האומרים מדוע נחשוב שם ה'..."
 
  • בזוהר חדש (בראשית ט"ו ב) מסופר שר' חזקיה מצא אנשים במדבר ערבי, שבמשך כל השבוע מתבודדים במערות ועוסקים בתורה:
רבי חזקיה אמר אני הייתי במקומות הערביים וראיתי גברים שהיו מסתתרים בין ההרים במערה ובאו מער"ש לער"ש לבתיהם... ושאלם ממה מתפרנסים: אנו מצאנו במדבר עצים שמצמיחים "באלוד", ואנו אוכלים אותם. כשמאירה לנו השמועה, מרב שמחה משתמטים מעמנו, ומבשלים אותם ואוכלים, ואותו היום נחשב לנו שהוא כי טוב. אמרתי להם בני חייכם היום הזה איזה חדוש התחדש לכם. אמרו לי הפסוק הזה ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. "וענה רבי כרוספראי גדול התוספת מהאור שהיה אור שלא היה כמוהו זהו הוא אור השכל הגדול".
מקור הצמח שהוא למעשה סוג של אגוז הוא בהרים הגבוהים בהודו, בספרות היהודית הצמח הובא לראשונה בספרו של אסף הרופא כתרופה לכאב לב). הזוהר למעשה מתאר את הצמח שהיה נפוץ בימי הביניים בספרד ובעוד ארצות ערב, שם קראו לו בדרך כלל "באלדור" (השם "באלוד" עבור הצמח נמצא בשימוש, במיוחד בקרב דוברי אורדו ובמסגרת רפואת היונאני בתת-היבשת ההודית (הודו, פקיסטן) החל מימי הביניים ועד היום), והשתמשו בו כתכשיר לחיזוק השכל והזכירה (ואולי גם לשמחה ודרכי השגה...). כמו שנמצא בכתבי הערבי אבן סינא שכותב: מרקחת הבלדור הוא מהדברים היותר חזקים לחזק השכל ולהקנות השמירה והזכרנות, אך יגרום לבלבול השכל. הרופאים מחייבים לבשל אותם ולאכול רק מינון קטן בשביל לחזק השכל, ואם צורכים כמות גבוהה היא יכולה לגרום לשיגעון ואף מוות, כאן בזוהר מתואר אמנם שבישלו אותם.
המאירי שגר בפרובנס בזמן כתיבת הזוהר, מפרט בסוף מסכת הוריות את דרך עשיית המרקחת "לטהר הראש", ולחיזוק הזכרון. לצרוך רק ב' או ג' אגזוזים ולערב אותם עם עוד הרבה מינים: בספר הפליאה מובא הפתגם בלשון הפלגה : "חזור חזור יפה מבלזור", היינו לשנן הלימוד מועיל יותר מלקיחת הצמח.

היעב"ץ בספרו 'מגדל עוז' (חלון צורי, סעיף ע"א) כתב: אך השמר והזהר מלהשתמש בבלאדור, כי הוא קרוב יותר להפסד הזכרון ולעדור, לכן הנאה ממנו דור. ומביא בשם הריא"ם בספר לב האר"י פ"ז, שמזהיר לא לאכול "כל מיני בלדור", כי הביאו הרבה אנשים לידי טירוף הדעת ושגעון.
 

בייגעלייגטע פיילס

  • רכ.webp
    רכ.webp
    12.2 KB · געזען: 6
לעצט רעדאגירט:
דער מייסד פון תנועת דור דעה אין תימן, וואס זייער
יסוד מוסד איז גיוועהן, התנגדות לחכמת קבלה בכלל,און צום זוהר בפרט,איז טאקע דער רבי יחייא קאפאח, ממילא זענען זיינע ווערטער פרעדזשודיסט, וואס מען קען זעהן,פון די אומאהנגיענעמע לשונות וואס ער נוצט , און דאס וואס ער זאגט אז עס איז א רבי שמעון יוחאי אחר ,איז מביא לידי גיחוך, ער האט באשאפן א נייע מענטש,פון זיין דמיון צו שטופן זיין אגענדע,פון התנגדות צו קבלה.
איך האב נישט געטראכט אז איינער גייט אויפנעמען מיינע ווערטער ערענסט, איך האב בסך הכל געוואלט שלאגן מיט די זעלבע שטעקן וואס דער בעל "שטות" הריטב''א האט געניצט.
 
לעצט רעדאגירט:
  • בזוהר חדש (בראשית ט"ו ב) מסופר שר' חזקיה מצא אנשים במדבר ערבי, שבמשך כל השבוע מתבודדים במערות ועוסקים בתורה:
רבי חזקיה אמר אני הייתי במקומות הערביים וראיתי גברים שהיו מסתתרים בין ההרים במערה ובאו מער"ש לער"ש לבתיהם... ושאלם ממה מתפרנסים: אנו מצאנו במדבר עצים שמצמיחים "באלוד", ואנו אוכלים אותם. כשמאירה לנו השמועה, מרב שמחה משתמטים מעמנו, ומבשלים אותם ואוכלים, ואותו היום נחשב לנו שהוא כי טוב. אמרתי להם בני חייכם היום הזה איזה חדוש התחדש לכם. אמרו לי הפסוק הזה ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. "וענה רבי כרוספראי גדול התוספת מהאור שהיה אור שלא היה כמוהו זהו הוא אור השכל הגדול".
מקור הצמח שהוא למעשה סוג של אגוז הוא בהרים הגבוהים בהודו, בספרות היהודית הצמח הובא לראשונה בספרו של אסף הרופא כתרופה לכאב לב). הזוהר למעשה מתאר את הצמח שהיה נפוץ בימי הביניים בספרד ובעוד ארצות ערב, שם קראו לו בדרך כלל "באלדור" (השם "באלוד" עבור הצמח נמצא בשימוש, במיוחד בקרב דוברי אורדו ובמסגרת רפואת היונאני בתת-היבשת ההודית (הודו, פקיסטן) החל מימי הביניים ועד היום), והשתמשו בו כתכשיר לחיזוק השכל והזכירה (ואולי גם לשמחה ודרכי השגה...). כמו שנמצא בכתבי הערבי אבן סינא שכותב: מרקחת הבלדור הוא מהדברים היותר חזקים לחזק השכל ולהקנות השמירה והזכרנות, אך יגרום לבלבול השכל. הרופאים מחייבים לבשל אותם ולאכול רק מינון קטן בשביל לחזק השכל, ואם צורכים כמות גבוהה היא יכולה לגרום לשיגעון ואף מוות, כאן בזוהר מתואר אמנם שבישלו אותם.
המאירי שגר בפרובנס בזמן כתיבת הזוהר, מפרט בסוף מסכת הוריות את דרך עשיית המרקחת "לטהר הראש", ולחיזוק הזכרון. לצרוך רק ב' או ג' אגזוזים ולערב אותם עם עוד הרבה מינים: בספר הפליאה מובא הפתגם בלשון הפלגה : "חזור חזור יפה מבלזור", היינו לשנן הלימוד מועיל יותר מלקיחת הצמח.

היעב"ץ בספרו 'מגדל עוז' (חלון צורי, סעיף ע"א) כתב: אך השמר והזהר מלהשתמש בבלאדור, כי הוא קרוב יותר להפסד הזכרון ולעדור, לכן הנאה ממנו דור. ומביא בשם הריא"ם בספר לב האר"י פ"ז, שמזהיר לא לאכול "כל מיני בלדור", כי הביאו הרבה אנשים לידי טירוף הדעת ושגעון.
זעהט אויס אז די מיסטיקער,האבן באנוצט צמחים און געוויקסן ,צי קומען צו א טראנס,און משוטט זיין
אין די עולמות . בזמנינו איז היפש פארשפרייט די
אייאווסקא -אין כל חדש תחת השמש-
 
זעהט אויס אז די מיסטיקער,האבן באנוצט צמחים און געוויקסן ,צי קומען צו א טראנס,און משוטט זיין
אין די עולמות . בזמנינו איז היפש פארשפרייט די
אייאווסקא -אין כל חדש תחת השמש-
איז וואס איז רבי חזקיה שולדיג

אחוץ אויב דו זאגסט אז עס פירט אויך צו א צעטיילטע פערזענליכקייט...

ואולי זה סוד הדבר שתרי רבי שמעון הוו...
 
לעצט רעדאגירט:
איז וואס איז רבי חזקיה שולדיג

אחוץ אויב דו זאגסט אז עס פירט אויך צו א צעטיילטע פערזענליכקייט...

ואולי זה סוד הדבר שתרי רבי שמעון הוו...
עס געפינט זיך אויף גוגל מערער ארטיקלען וועגן די באלוד געוויקס , ער זאגט,עס איז נתגלה גיווארן
אין די זעקסטע יאהר הונדערט,נאך די חתימת
התלמוד,און עס איז גיוועהן פאפולער ביי די מוסלימס .דער ערשטער,וואס ערוועהנט עס ביי יידן
איז איינער משה נרבוני (יאהר 1300),עס ווערט אויך דערמאנט אין כתבי רבי חיים וויטאל ז״ל, איז פשוט אז די גאנצע געשיכטע מיט רבי חזקיה איז א פרי דמיונו פון איינעם א רמאי, מה נעשה לאחותינו -אמור לחכמה אחותי את- אז באו זרים ויחללוה
האט שוין רבן יוחנן בן זכאי גיזאגט, בואו ונחזיק טובה לרמאים,אז איינער האט א פקפוק אין די אויטענטישקייט פון די ספרים, וואס זענען פלוצלינג
נתגלה גיווארן קען מען בלעימען די רמאים.
ואשימם בראשיהם , בהם תלוי אשמותיו .
 
עס געפינט זיך אויף גוגל מערער ארטיקלען וועגן די באלוד געוויקס , ער זאגט,עס איז נתגלה גיווארן
אין די זעקסטע יאהר הונדערט,נאך די חתימת
התלמוד,און עס איז גיוועהן פאפולער ביי די מוסלימס .דער ערשטער,וואס ערוועהנט עס ביי יידן
איז איינער משה נרבוני (יאהר 1300),עס ווערט אויך דערמאנט אין כתבי רבי חיים וויטאל ז״ל, איז פשוט אז די גאנצע געשיכטע מיט רבי חזקיה איז א פרי דמיונו פון איינעם א רמאי, מה נעשה לאחותינו -אמור לחכמה אחותי את- אז באו זרים ויחללוה
האט שוין רבן יוחנן בן זכאי גיזאגט, בואו ונחזיק טובה לרמאים,אז איינער האט א פקפוק אין די אויטענטישקייט פון די ספרים, וואס זענען פלוצלינג
נתגלה גיווארן קען מען בלעימען די רמאים.
ואשימם בראשיהם , בהם תלוי אשמותיו .
כבר נזכר במאירי ועוד הרבה קודם בכתבי הרופא הערבי אבן סינא שהיה מגדולי הרופאים בעולם, בספרד רוב היהודים דברו וכתבו בערבית.
 
לעצט רעדאגירט:
ר' יונתן מארטאן זאגט אז דאס וואס מען זאגט אז ר' שמעון איז די מחבר, מיינט נישט אז ער האט עס טאקע געשריבן, נאר אמאל איז געווען די סדר אז ווען איינער האט גענימען א דמות פון א געוויסע מענטש און געשריבן די ספר מיט יענעמס השראה, האט מען געריפן די מענטש וועמענס דמות מען האט געניצט, די בעל מחבר.
View: https://youtube.com/shorts/UyJquDZvQw4?si=mUVTQ2U5I8vwILuK
 
ר' יונתן מארטאן זאגט אז דאס וואס מען זאגט אז ר' שמעון איז די מחבר, מיינט נישט אז ער האט עס טאקע געשריבן, נאר אמאל איז געווען די סדר אז ווען איינער האט גענימען א דמות פון א געוויסע מענטש און געשריבן די ספר מיט יענעמס השראה, האט מען געריפן די מענטש וועמענס דמות מען האט געניצט, די בעל מחבר.
View: https://youtube.com/shorts/UyJquDZvQw4?si=mUVTQ2U5I8vwILuK
שקר וכזב ודברי לעג ופתי יאמין לדבריו, לעולם לא היה כדבר בזה שלא היה חשוב מי מחבר הספר אלא בכמה ספרי קבלה בימי הביניים, וכמה מדרשים חיצונים, ורוב גדולי ישראל לא החשיבום כלל.

כמה קולמוסים נשברו בתלמוד לדעת כל מימרא מאיזה בית מדרש יצאו וכמו שאמרו סתם מתניתין ר"מ וכו' וכו'. וגם בזמן הגאונים והראשונים לא היה כדבר הזה הפקר ואנו יודעים מי חתם את התלמוד ומי חיבר את הרס"ג והרמב"ם והרמב"ן והאבן עזרא ורבינו יונה וכו'.


הזוהר התקבל דייקא כי גדולי המקובלים הרמ"ק והמהרח"ו והגר"א אמרו שרשב"י עצמו כתב רובו או כולו.

וז"ל הרמ"ק אודות המייחסים את "ספר הקנה" לתנא רבי נחוניא בן הקנה: "לא הרביתי עתה, אלא כדי שלא ידמה שום אחד להחזיק בזה כדבריו, ויאמר תנא הוא ופליג. לכבוד ה' אשר בראנו והנחילנו תורתו אנו חייבים שלא לשאת פני איש אלא לכבוד האמת כי אחרון הוא, ואת אחרונים הוא נמנה האיש הזה וספריו".

מהרח"ו (רבי חיים ויטאל), בהקדמה לעץ חיים, כתב בזה הלשון:


"והנה יש מוציאי דיבה על ספר הזוהר באומרם: הנה בריש הקדמת התיקונים (דף ב' ע"ב) כתב שם אותו מאמר של אותו אמורא שהיה נקרא רבה בר חנה, 'דהוה קאזל בחדא ספינתא וחזא חד צפור' וכו'. וכן בפרשת פנחס ברעיא מהימנא (דף רפ"ג ע"ב), וזה לשונו: 'והא אתמר דאיהו צפרא דבר בר חנה' וכו'. עוד שם בפרשת פנחס (דף רי"ו ע"ב) עניין ר' אלעזר בן פדת האמורא וכאלה רבות. ומי פתי יסור הנה, ישגיח ויראה כי כל דברי הרשב"י עליו השלום הם ברוח הקודש, והיה רואה בעיניו את כל נשמות החכמים....

הגר"א

יהל אור על רע"מ פנחס: (בראשית דף ל ע"ד) קמו תנאים ואמוראין (ואמרו לרע"מ): דגם בדורות הראשונים היו תנאים ואמוראין אף בימי יהושע ברייתות ומימרות וגם הם היו מסדרים אלו הברייתות ומימרות. רעיא מהימנא. דבכל דור ודור ניצוץ ממשה רבע"ה מאיר לחד בדור, והוא מאיר לכל בני דורו, אך דהרשב"י זכה לדבר עמו היינו עם הניצוץ וכל העומדים אצלו בשעה שסדרו התיקונים, כי רעיא מהימנא שייך לתיקונים.

למשל הרמח"ל חיבר תקונים חדשים , ואף אחד אינם מחשיבם לתורת משה על אף שסבר שקבל השראה מנשמתו.

בדומה לכך, הרמב"ם כתב לגבי ספר "שיעור קומה", אותו ייחסו, כביכול, לרבי ישמעאל התנא: "לא חשבתי מעולם שהוא מחיבורי החכמים, וחלילה שהוא להם, ואינו אלא חיבור אחד מדרשני אדום ולא יותר. ושם אלוהים אחרים לא תזכירו". הרמב"ם מסיים את דבריו בחריפות רבה: "והרי מי שיש לו "שיעור קומה" [בוודאי כי] הוא אלוהים אחרים בלא ספק". כאן, הרמב"ם לא רק פוסל את ייחוס הספר לחכמים, אלא רואה בתוכנו עניין של עבודה זרה, בשל התיאורים הגשמיים של הקב"ה המופיעים בו.

וז"ל ר' מאיר המעילי בספרו מלחמת מצוה כת"י: ושמענו כי כבר חבר אליהם ספר קראו שמו בהיר שהזכרנוהו למעלה ובו לא ראו אור, וכבר הגיע אותו ספר לידינו ומצאנו בו שתלו אותו בר' נחוניא בן הקנה, חס ושלום לא היה ולא נברא ולא נכשל בו אותו צדיק ואת פושעים לא נמנה, ולשון הספר ההוא וכל עניניו מוכיחים כי היה מאיש שלא היה יודע שפת ספר ואמרי שפר, ויש בו דברי מינות וכפירה. כתבנו כל זאת בהסכמת אדוננו הרב הגדול נר ישראל מורינו ר' משלם בן הרב הגדול ר' משה נ"ר ושאר חכמי הארץ, מקצתם שידעו בצנעה שרש הענין אשר הביאנו לכתוב, והמשכילים יזהירו וכו', ע"כ.
 
לעצט רעדאגירט:
"חוג העיון"

חבורה עלומה של מקובלים בספרד בתחילת האלף השישי שהוציאו מאפלה לאורה: "ספר מעין החכמה - שנתן מיכאל למלאך פלאי והמלאך למשה רבינו", "מדרש שמעון הצדיק", "תפילת הייחוד לר' נחוניה בן הקנה", ותפילה אחרת על שם רבן גמליאל, "ספר הבטחון לר' יהודה בן בתירה" ו"גילויים של ר' חנינא בן תרדיון בספר מורה צדק". וגם חיבורים המיוחסים לגאונים, תשובות של רב האי גאון - בהם התשובה הידועה שכתב הרמ"ק בשמו בענין הג' צחצחות מעל הי' ספירות, (והם מובאים בתיקוני זוהר (קל"ה ע"ב) בהסתייגות: "ועוד כתר עלאה אף על גב דאיהו אור קדמון אור צח ואור מצוחצח, איהו אוכם קדם עלת העלות"), ושאר כתבים על שמו, וספרים הבדויים על שם "רב חמאי" - "ראש המדברים על ענין הספירות הפנימיות" או על שם "ר' יחושיאל גאון אשכנזי", ששניהם לא היו ולא נבראו. כל הכתבים המזכירים שמות של מקומות, אינם מדברים אף פעם על מקומות בספרד אלא על קורביל, וורמס, לונדון הישיבה הגדולה באפוליא באיטליה וכו'. ניכרת השאיפה ליצור קשר ספרותי אל חסידי אשכנז וצרפת. אין ספק שרוב הכתבים הללו, אם לא כולם נתחברו בפרובנס, אם כי אינו מן הנמנע שאנשים שהשתייכו לקבוצה זאת, התיישבו בבורגוש ובטולידו. נשתמרה אגרת אל הרמב"ן אשר לפי תוכנה נכתבה ע"י אחד מבני החוג, יהושע בן מזאח.

בספרים רבים ושונים, ימציאו ויטפלו מחבריהם שמות קדמונים אשר לא היו ולא נבראו או שיניחו וישימו דברים מבהילים וכתבים בפי קדמונים, שלא עלו מעולם על רוחם. והבאת עדות ומופת וראיה מספרים אשר גם הם גם שמם המצאת רוח דמיוני שגור ברובי מחברים בחכמה זו... כי לפעמים המציא מקובל־מה גם שם מחבר קדמון גם שם ספרו.

וכיוצא בזה כתב האבן עזרא: (שמות ב, כב), "וכלל אומר לך כל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה אין לסמוך עליו ואף כי יש בו דברים שמכחישים הדעת הנכונה. וככה ספר זרובבל. וגם ספר אלדד הדני ודומה להם".
 
לעצט רעדאגירט:
בעל התניא אכן סבר שרשב"י כתב בזמנו את הזוהר בגן עדן ושם הוא למעלה מהזמן, ואילו הרה"ק מזידיטשוב והבני יששכר סברו שנכתב בגן עדן בזמן הגאונים. ודבריהם מופלאים שכביכול רק בגן עדן כביכול יכולים לזכות לרוח הקודש? ואיך ירד הספר מגן עדן לעולם הזה? דרך הרמד"ל?

וכהיום הזה נתברר שלא נכתב בזמן הגאונים אלא בזמן הראשונים, ואם בגן עדן או או בעולם הדמיון איני יודע.... לא נראה שבגן עדן שהוא "עולם האמת" מדברים שקרים כגון שרבי חזקיה ראה את הערביים אוכלים מצמח הבאלוד או שלחותנו של רשב"י קראו ר' פנחס בן יאיר ולא לחתנו, או שמשה ליאון היה נשמת משה רבינו וכיוצא בזה מאות שיבושים.
 
לעצט רעדאגירט:
ר' יונתן מארטאן זאגט אז דאס וואס מען זאגט אז ר' שמעון איז די מחבר, מיינט נישט אז ער האט עס טאקע געשריבן, נאר אמאל איז געווען די סדר אז ווען איינער האט גענימען א דמות פון א געוויסע מענטש און געשריבן די ספר מיט יענעמס השראה, האט מען געריפן די מענטש וועמענס דמות מען האט געניצט, די בעל מחבר.
View: https://youtube.com/shorts/UyJquDZvQw4?si=mUVTQ2U5I8vwILuK
וואס איז אויב אזוי די טענה אויף די ירושלמי קדשים??!
 
נישט משנה צו ר' יונתן מארטאן האט האס גיזאגט צו אאנדערע דרשן, אבי גיזאגט מיט א שמייכל...
 
איך בין נישט זייער אויסגעקאכט אין די זאכן, אבער איך האב באמערקט עפּעס מערקווירדיק.
יעצט שמחת תורה האב איך אביסל געזיכט די מקור פון די מנהג פון שמחת תורה, האב איך געזען אז יעדער ברענגט נאך די זוהר.
וְנוֹהֲגִין לְמֶעְבַּד יִשְׂרָאֵל עִמָּהּ חֶדְוָה, וְאִתְקְרִיאַת שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּמְעַטְּרָן לְסֵפֶר תּוֹרָה בְּכֶתֶר דִּילֵיהּ
תרגום: ונוהגים לעשות ישראל עימה שמחה, ונקראת שמחת תורה. ומעטרים לספר התורה בכתר שלו
— זוהר חלק ג' רנו, ב
זאגט ער דא אז מ'רופט עס שמחת תורה, אבער וואס איז זיכער אז אין די צייטן פון די גמרא אין אפילו אין די צייטן פון די גאונים און אפילו אין רש"י'ס צייטן, האט מען עס נאר נישט געריפן שמחת תורה.

איך ווייס נישט וויאזוי מ'שעמט זיך נישט אראפ צוברענגען אזא שטיקל פאר א ראי' צו עפעס.
 
Back
Top