ווער האט געשריבן דעם זוהר הק'

תנא דבי אליהו "מעיד אני עלי שמים וארץ, בין איש בין אשה, בין גוי בין ישראל, בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשיו, רוח הקודש שורה עליו",
 

וְאָז חֲזָא רַבִּי יִצְחָק מֵעַכּוֹ בְּעָלְמָא דְּקֻשְׁטָא לְרַבִּי מֹשֶׁה דִי לֵיאוֹן,וְקָם עָלָיו בְּחַרְבָּא שְׁלִיפָא וְאָמַר לֵיהּ:"מַהוּ דְּשַׁקַּרְתָּ בְּכָל עָלְמָא וְאָמַרְתָּ דְּקִבַּלְתָּ אֶת הַזֹּהַר מֵאִינוּן קַדִּישִׁין? וְהָא לָא כֵן הוּא! וְכִי תֵּן לִי סְבָרָא מְנָא אַתְּ אָתֵי בְּשִׁקְרָא גְּדוֹלָה כָּזֹאת?"​


וְעָנָה רַבִּי מֹשֶׁה וְאָמַר: "כָּל דְּעָבֵדִיתִי, לְמִגְלֵי רָזָא דְּאֱלָהָא לְעַמָּא, וּלְקָרְבָא לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא."

וְאָמַר לֵיהּ רַבִּי יִצְחָק: "וְאִם כֵּן, לָמָּה שַׁקַּרְתָּ? וְלָמָּה לָא אָמַרְתָּ בַּאֲמִתָּא דְּאַתְּ חִבַּרְתָּהּ?"

וְעָנָה רַבִּי מֹשֶׁה: "כְּדֵי לְאַנְהָרָא עֵינֵי עַמָּא, וּלְגַלֵּי לֵיהּ רָזָא דְּעַתִּיק יוֹמִין, וּלְקָרְבָא לֵיהּ לִגְאֻלָּא. וְאָמַר: כְּדֵי דְּיִתְקַיְּמוּן נְבִיאוּתָא דְּאִינוּן נְבִיאִין קַדִּישִׁין, דְּאָמְרוּ: 'וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִתְגַּלֵּי רָזָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא'."

וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: "וְכִי בְּשִׁקְרָא יִתְקַיְּמוּן נְבִיאוּתָא?"

וְעָנָה רַבִּי מֹשֶׁה: "לָא בְּשִׁקְרָא, אֶלָּא בַּאֲמִתָּא דְּעַתִּיק יוֹמִין. כְּדֵי דְּיִדְּעוּ כָּל עַמָּא דְּאֱלָהָא חַי וְקַיָּם, וְדְּאִינוּן נְבִיאִין קַדִּישִׁין אִשְׁתַּדָּרוּ לֵיהּ לְעַמָּא."

וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: "וְעַד מָתַי יִתְקַיֵּם שִׁקְרָא דָּא?"

וְעָנָה רַבִּי מֹשֶׁה: "עַד דְּתִתְגַּלֵּי אֲמִתָּא בְּעָלְמָא, וְיִדְּעוּ כָּל בְּנֵי אֲנָשָׁא דְּאֲנָא חִבַּרְתָּהּ."

וְאָמַר: "וְעַד מָתַי תִּתְגַּלֵּי אֲמִתָּא?"

וְעָנָה רַבִּי מֹשֶׁה: "בְּעוֹד שִׁבְעָא מֵאָה שְׁנִין תִּתְגַּלֵּי אֲמִתָּא, וְיִדְּעוּ כָּל בְּנֵי אֲנָשָׁא דְּאֲנָא חִבַּרְתָּהּ."

וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: "וְכִי תֵּן לִי סְבָרָא דְּאִינוּן יְהֵימְנוּ בָּךְ?"

וְעָנָה רַבִּי מֹשֶׁה: "אֲנָא חֲשִׁיבִית לְגַלּוֹיֵי רָזָא דְּאֱלָהָא, וְאִינוּן יִתְקַיְּמוּן בְּרָזָא דְּאֱלָהָא."

וְאָמַר לֵיהּ רַבִּי יִצְחָק בְּרוּגְזָא: "לֵית לָךְ חוּלָק בְּעָלְמָא דְּאָתֵי עַל דְּשַׁקַּרְתָּ!"

וְעָנָה רַבִּי מֹשֶׁה : "אֲנָא מְקַבֵּל דָּא, וּבִלְחוּד דְּיִתְקָרְבוּ עַם יִשְׂרָאֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי נְהוֹרָא דְּזוֹהַר דְּגָלִיתִי."
כמיין אז די קענסט מגלה זיין די חלק פון זוהר וואס איז באהאלטן
 
כ'קען נישט יעצט דוכליינען דעם גאנצן אשכול..
נאר אזויפיל, כ'בין נישט קיין אפיקורוס דערווייל.. כ'פלעג פרובירן צו גלייבן אין זוה"ק.. זיך איינגערעדט אז כ'גלייב עכט.. יא? יא!...
ביז כ'האב סוכ"ס אויפגעגעבן. ש'טא וואס צוטון, ס'גייט נישט.. ס'שטימט נישט פון קיין שום זייט, יעדער מיט א חוש ביקורתי בסיסי מרגיש המלאכותיות שבו בכל שורה ושורה.
בינעך געבליבן (זאל נישט אויסגערעדט זיין) מיט א טענה אויף כביכול.. פארוואס טוסטו דאס צו אונז?
פארוואס האסטו געלאזט רמד"ל (אדער ווער ס'זאל זיין) אפשרייבן דעם זוהר?
פארוואס האסטו געלאזט רוב חכמי ישראל עס גלייבן?
פארוואס האסטו געלאזט דעם אר"י הק' עס גלייבן?
פארוואס האסטו געשיקט אליהו'ן צום אר"י מגלה זיין סודות נעלמות געבויט אלעס אויפן זוהר... ?
פארוואס האסטו געלאזט דעם בעש"ט ותלמידיו עס גלייבן?
באשעפער דו מאכסט אונז צו שאנד און צו שפאט! פארוואס טוסטו דאס? אונז זעמיר דאך אויף דיין זייט... דיינע חסידים.. פארוואס???
וואס עפעס טענות צו גאט - עולם כמנהגו נוהג - ער
האט דאך גיזאגט והארץ נתן לבני אדם - ער לאזט דעם מענטש ווירטשאפטן ,
למעשה איז דא קדושה אין די ספרי זוהר וואס די
חכמי הקבלה,האבן עס אין זייער באוואוסטזיין אינקארפארירט אין די קבלה׳שע דאגמע, אהן א גרויס נפקא מינה ממי יצאו הדברים - קבל את האמת ממי שאמרו .
 
וואס עפעס טענות צו גאט - עולם כמנהגו נוהג - ער
האט דאך גיזאגט והארץ נתן לבני אדם - ער לאזט דעם מענטש ווירטשאפטן ,
למעשה איז דא קדושה אין די ספרי זוהר וואס די
חכמי הקבלה,האבן עס אין זייער באוואוסטזיין אינקארפארירט אין די קבלה׳שע דאגמע, אהן א גרויס נפקא מינה ממי יצאו הדברים - קבל את האמת ממי שאמרו .
צו די אינהאלט פון ספר הזוהר איז אמת און הייליג, איז נישט די נושא דא, (און גראדע וועל איך אננעמען אז ס'אמת, צוליב וואס רוב גדולי ישראל האבן עס אנגענומען).
וואס ס'באדערט מיר איז די שם ה' המחולל בגוים, וכבוד ישראל וחכמיו. מיר שטאלצירן אז מ'קען נישט פארנארן אונזערע גדולים, און ס'איז געפראווט געווארן ווראנג, נאך וואס רוב פון זיי האבן אנגענומען דעם זוהר כפשוטו, נישט נאר די תוכן וכו'.
 
בספר הליכות עולם למרן הבית יוסף שער ד' כתב לבאר דברי רש"י: "אבל דבר התלוי במציאות אם ישנו אם אינו אין לרבי יהודה הנשיא יתרון על שאר בנ"א".

וכדברי הרמב"ם בספרו 'מורה נבוכים'.
'כל מה שהתבאר במופת לא תוסיף אמתתו ולא יחזק האמת בו בהסכים כל החכמים עליו, ולא תחסר אמתתו ולא יחלש האמת בו בחלוק אנשי הארץ כולם עליו'.
"והגאון חיד"א ז"ל (שו"ת חיים שאל, סי' ב') הוסיף:
"וכבר אמרו הטבעיים איש אל רעהו: אף על פי שאתה אהובנו, האמת אהובה יותר אצלנו. והדברים קל וחומר על אחת כמה וכמה שאין להחניף בתורת אמת".
 
וואס עפעס טענות צו גאט - עולם כמנהגו נוהג - ער
האט דאך גיזאגט והארץ נתן לבני אדם - ער לאזט דעם מענטש ווירטשאפטן ,
למעשה איז דא קדושה אין די ספרי זוהר וואס די
חכמי הקבלה,האבן עס אין זייער באוואוסטזיין אינקארפארירט אין די קבלה׳שע דאגמע, אהן א גרויס נפקא מינה ממי יצאו הדברים - קבל את האמת ממי שאמרו
איז דאָס דער אמת?

צוליב משה ליאון האָט מען געברענגט 5000 ייִדן פֿון אַמעריקע אָנצוצינדן אַ מדורא (וואָס זעט אויס ווי אַ בובא פֿון עבודה זרה) לכּבֿוד רבי שמעון בר יוחאי, וועלכער האָט ניט געשריבן דעם זוהר, נאָר ער האָט אויסגעטראַכט אַז דעם טאָג ווען רבי שמעון איז נפטר געוואָרן האָט ער אַנטפּלעקט די סודות פֿון משה ליאון און די גאַנצע הויז איז אָנגעפֿילט געוואָרן מיט אַן אָורה. און מען זינגט נאָך לכּבֿוד אים "עשה שבעים תיקונים" "גילה מדרש הנעלם" - א פייג!..

איצט איז דאָך די גאַנצע חסידות געבויט אויף רבי יצחק לוריא וועלכער איז געבויט אויפֿן זוהר, און אויב אַזוי, לכאורה, וואָלט דער סאַטמאַרער רבי ניט געדאַרפֿט זײַן קיין אַדמו"ר, אָבער דערויף קען מען זיך אַ תירוץ געבן אַז שוין ר' יואליש פֿון סאַטמאַר האָט געשריבן אַז די תּורה פֿון חסידות איז פֿאַרגעסן געוואָרן.. (והא ראיה די שטריימל פון רעבין...)

IMG_20251122_201459_782.webp
 
וואָס איז דאָ די אמת? צוליב משה ליאון, זענען 5000 יידן פֿון די פֿאַראייניקטע שטאַטן געבראַכט געוואָרן צו אנצינדן אַ פֿײַער (וואָס זעט אויס ווי אַ פּופּיק פֿון עבודה זרה) אין כּבֿוד פֿון רבי שמעון בר יוחאי, וועלכער האָט נישט געשריבן דעם זוהר, נאָר ער האָט נאָר אויסגעטראַכט אַז אין דעם טאָג וואָס רבי שמעון איז געשטאָרבן האָט ער אַנטדעקט די סודות פֿון משה ליאון און דאָס גאַנצע הויז איז געוואָרן פֿול מיט ליכט. און נאָך מיניסטאָרן אין זײַן זינגען בשקר "עשה שבעים תיקונים, גילה מדרש הנעלם. אפייג!...
ענין ל"ג בעומר וההדלקה וכו', לא עלתה על דעתו של רמד"ל מעולם.
 
ענין ל"ג בעומר וההדלקה וכו', לא עלתה על דעתו של רמד"ל מעולם.
מען אָרגאַניזירט אַ גרופּע צו פֿאָרן צום קבֿר פֿון משה ליאון, מאכן די הדלקה, די פּראָבלעם איז, וואָס מען ווייסט ניט וואו ער ליגט באַגראָבן און ווען איז זײַן יאָרצײַט...
 
מען אָרגאַניזירט אַ גרופּע צו פֿאָרן צום קבֿר פֿון משה ליאון, מאכן די הדלקה, די פּראָבלעם איז, וואָס מען ווייסט ניט וואו ער ליגט באַגראָבן און ווען איז זײַן יאָרצײַט...
נאך א מזל
 
איז דאָס דער אמת?

צוליב משה ליאון האָט מען געברענגט 5000 ייִדן פֿון אַמעריקע אָנצוצינדן אַ מדורא (וואָס זעט אויס ווי אַ בובא פֿון עבודה זרה) לכּבֿוד רבי שמעון בר יוחאי, וועלכער האָט ניט געשריבן דעם זוהר, נאָר ער האָט אויסגעטראַכט אַז דעם טאָג ווען רבי שמעון איז נפטר געוואָרן האָט ער אַנטפּלעקט די סודות פֿון משה ליאון און די גאַנצע הויז איז אָנגעפֿילט געוואָרן מיט אַן אָורה. און מען זינגט נאָך לכּבֿוד אים "עשה שבעים תיקונים" "גילה מדרש הנעלם" - א פייג!..

איצט איז דאָך די גאַנצע חסידות געבויט אויף רבי יצחק לוריא וועלכער איז געבויט אויפֿן זוהר, און אויב אַזוי, לכאורה, וואָלט דער סאַטמאַרער רבי ניט געדאַרפֿט זײַן קיין אַדמו"ר, אָבער דערויף קען מען זיך אַ תירוץ געבן אַז שוין ר' יואליש פֿון סאַטמאַר האָט געשריבן אַז די תּורה פֿון חסידות איז פֿאַרגעסן געוואָרן.. (והא ראיה די שטריימל פון רעבין...)

View attachment 10502
ועוד, מאן יימר אז דער רשב"י ליגט בכלל דארט? מ'פארלאזט זיך סך הכל אויף א גילוי פון איין מענטש (דער אר"י) אז מן השמים האט מען עם מגלה געווען אז דער רשב"י ליגט דארט
 
עדותו של תלמיד הרמב"ן משנת ה' נ' (1290) לערך: "שם מערה לשמאי והלל ותלמידיהם, סך כולם שלשים שנים. שם מתקבצין כל ישראל והישמעאלים בפסח שני, וישראל מתפללים שם, ואומרים שם מזמורים. וכשהם יוצאים מים בתוך המערה כולם שמחים, כי הוא סימן שתתברך השנה. והרבה פעמים שלא נמצאו שם מים, ובעת תפלתם היו נראים המים כהרף עין. ושם ר' שמעון בן יוחאי, ועליו ציון נאה, וסמוך לו ר' אלעזר בנו, אומרים כי שם היה מדרשו של ר' שמעון בן יוחאי" ("מסעות אר"י" עמוד 90).
 
עדותו של תלמיד הרמב"ן משנת ה' נ' (1290) לערך: "שם מערה לשמאי והלל ותלמידיהם, סך כולם שלשים שנים. שם מתקבצין כל ישראל והישמעאלים בפסח שני, וישראל מתפללים שם, ואומרים שם מזמורים. וכשהם יוצאים מים בתוך המערה כולם שמחים, כי הוא סימן שתתברך השנה. והרבה פעמים שלא נמצאו שם מים, ובעת תפלתם היו נראים המים כהרף עין. ושם ר' שמעון בן יוחאי, ועליו ציון נאה, וסמוך לו ר' אלעזר בנו, אומרים כי שם היה מדרשו של ר' שמעון בן יוחאי" ("מסעות אר"י" עמוד 90).
די מקורות ברענגען אז אין ספר כפתור ופרח פון רבי אישתור הפרחי , תלמיד פון רא״ש וואס האט עולה גיוועהן קיין ארץ ישראל און איז גיוועהן פארנומען זיין גאנצער צייט,מיט אינדענטיפצירען די מקומות אין ארץ ישראל, און ער איז א מקור פאר א חלק חשוב פון די מקומות אין א״י , ( ער ווערט גיברענגט להלכה אויך ,ביי דיני א׳׳י,אלץ די ערשטע פון די ראשונים וואס האבען געטהון אין הלכות התלויות בארץ) ווערט דערמאנט מירון אלץ די רוה ארט פאר תלמידי שמאי והלל , און רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בנו , אזוי אויך אין די מסעות פון אייזענשטיין, איז דא מסעות פון רבי פתחיה פון רגנשפורג, בערך א בן דורו פון רמב״ם,ווי ער באשרייבט די פארהיילגקייט פון די קברים אין מירון פון תלמידי שמאי והלל און רשב״י און רבי אלעזר , נאך פריער מיט פיעל יאהרן ד׳ תר״פ , דאס מיינט מיט מער ווי א מילעניע צוריק, איז דא פון רבי סעדיה גאון, ווי ער דערמאנט מירון אלץ מקום קבורת תנאים די תלמידי שמאי והלל , - ער דערמאנט נישט רשב״י ובנו ר״א-,די מערת הלל ושמאי איז סמוך ונראה צו די מערת רבי שמעון , דער יעב״ץ פרעגט א קשיא - ווי קומען די תלמידי שמאי והלל קיין גליל,הלל ושמאי האבעןדאך
גילעבט אין ירושלים, אין לויט די אמאהליגע מעגליכקייטען איז דאס כרחוק מזרח ממערב , אבער דער אמת איז אז די קושיא איז מעיקרא ליתא,ווייל די מסורה איז אויף תלמידי שמאי והלל וואס האבען גילעבט דורות שפעטער ווען ירושלים איז חרבה , איז כנראה אהנגיגאנגען די ישיבות שמאי והלל אין גליל,ווי מען האט אויך מסדר גיוועהן די תלמוד ירושלמי, און זייער מקום מנוחתם איז אין מירון - שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך.
 
איז דאָס דער אמת?

צוליב משה ליאון האָט מען געברענגט 5000 ייִדן פֿון אַמעריקע אָנצוצינדן אַ מדורא (וואָס זעט אויס ווי אַ בובא פֿון עבודה זרה) לכּבֿוד רבי שמעון בר יוחאי, וועלכער האָט ניט געשריבן דעם זוהר, נאָר ער האָט אויסגעטראַכט אַז דעם טאָג ווען רבי שמעון איז נפטר געוואָרן האָט ער אַנטפּלעקט די סודות פֿון משה ליאון און די גאַנצע הויז איז אָנגעפֿילט געוואָרן מיט אַן אָורה. און מען זינגט נאָך לכּבֿוד אים "עשה שבעים תיקונים" "גילה מדרש הנעלם" - א פייג!..

איצט איז דאָך די גאַנצע חסידות געבויט אויף רבי יצחק לוריא וועלכער איז געבויט אויפֿן זוהר, און אויב אַזוי, לכאורה, וואָלט דער סאַטמאַרער רבי ניט געדאַרפֿט זײַן קיין אַדמו"ר, אָבער דערויף קען מען זיך אַ תירוץ געבן אַז שוין ר' יואליש פֿון סאַטמאַר האָט געשריבן אַז די תּורה פֿון חסידות איז פֿאַרגעסן געוואָרן.. (והא ראיה די שטריימל פון רעבין...)

View attachment 10502
דער אמת איז אז א באגריף פון חכמת אמת האט אלץ גיוועלטיגט ביי יידן מימות נתינת התורה , דאס זעהט מען באשיינפערליך אין משנה חגיגה אין דורשין במעשה מרכבה ביחיד,און די תלמוד איז מאריך אין דיטעיל פון די עמקות און קדושה פון די
מרכבה לימוד,עס זענען דאך דא ספרי היכלות און ספרי מרכבה מימות התנאים, די לשונות און ביטויים האבען זיך עוואלווט ( אבולוציה ) אבער עס איז אלעס פארבונדען , עס האט זיך גיטוישט ביי רב האי גאון וואס רעדט אין קבלה אויף זיין שפראך,אויך פון רב חומאי גאון , שפעטער ביי רבי יצחק סגי נהור, און זיינע תלמידים רבי עזרא און רבי עזריאל, וואס האבן
איבערגיגעבן צום רמב״ן , און א דור שפעטער צו רבי
אברהם אבואלעפיא און תלמידו רבי יוסף אבן גיקטיליה , ביז די חבריא מקובלים וואס אין זייער צייט איז גיוועהן די גילוי פון ספרי זוהר , וואס די ספרים , זענען געבליבען אפילו נאכדעם בסתר פאר יחידי סגולה, רבי יצחק דלטאש מיט אנדערע האבען עס ערלויבט צו עולה זיין בדפוס איז עס גיווארן מער א נחלת הרבים , אבער די עומק הדברים איז געבליבען טמיר ונעלם, ביז רבי משה קורדיבירו, און נאך איהם רבי יצתק לוריא דורך זיין תלמיד רבי חיים וויטאל, האבען עס מפרש גיוועהן אויף אן אופן, אז ווער עס וויל זיך אריינטהון אין די לימוד קבלה זעהט אורות גדולים , אזוי האט גאט געפיהרט,אז עס איז גיוועהן דער -ויפוצו מעינותיך חוצה פון די חכמת הנסתר-, און יידן ווערן בהתלהבות פון די קדושה הטמונה בתוכה,אפילו די יידן וואס זייער עסק איז נישט אין די לימוד , עס גיט אבער אריין א געפיעל און א ידיעה, אז יעדע תנועה וואס מען טהוט דא אויף דעם עולם התחתון, איז בונה עולמות און מאכט כביכול העפפי די שכינה, און
דעס איז א ביג דיל
די פלפול ווער עס האט מחבר גיוועהן די ספרי זוהר-
דערמאנט ווען מען האט גילערנט אלץ בחור די סוגיא
פון אונא און עינונותא דוורדא , ברענגט תוספות א שיטה פון רבי יעקב מאורליינ״ש, און דער מגיד שיעור
האט זיך פארהאנקערט דארט, ער האט נישט גיכאפט וואס תוספות זאגט, האט ער אהנגיהויבען א חקירה ווער איז דער רבי יעקב, ווי איז אורליינש, אין דייטשלאנד אדער פראנקרייך אדער אפשר אנגליה?,צום תוספות איז עס נישט נוגע ,דער זוהר איז קדוש , ער איז גיבויעט אויף חכמת מרכבה און מעשה בראשית מימות התנאים , און מען קען רואיג טאנצען בר יוחאי.. יכול לפטור את העולם
 
לעצט רעדאגירט:
שורשים קדומים: העלייה למירון בפסח שני

בהיסטוריה הגלילית העתיקה ששופעת הוד קדומים, היה מאז ומתמיד כפר מירון וקברי הצדיקים אשר בו כאבן שואבת לעולים מהגולה ולתושבי הארץ, בכל עת מצוא, בפרט בפסח שני, מחמת המעיין שהיה נובע בתקופה זו ממימי הגשמים שירדו משך החורף, במערת הלל וחשבוהו לנס וסימן ברכה. עדויות אלו נמסרו כבר בסוף האלף החמישי, וברבות הימים עבר עיקר ההילולא והשמחה לקבר רשב"י. לדוגמא עדותו של תלמיד הרמב"ן משנת ה' נ' (1290) לערך: "שם מערה לשמאי והלל ותלמידיהם, סך כולם שלשים שנים. שם מתקבצין כל ישראל והישמעאלים בפסח שני, וישראל מתפללים שם, ואומרים שם מזמורים. וכשהם יוצאים מים בתוך המערה כולם שמחים, כי הוא סימן שתתברך השנה. והרבה פעמים שלא נמצאו שם מים, ובעת תפלתם היו נראים המים כהרף עין. ושם ר' שמעון בן יוחאי, ועליו ציון נאה, וסמוך לו ר' אלעזר בנו, אומרים כי שם היה מדרשו של ר' שמעון בן יוחאי" ("מסעות אר"י" עמוד 90).

השפעת ספר הזוהר: התמקדות בקבר הרשב"י

לראשונה מתוארת עלייה מאורגנת לקבר רשב"י בשנת רל"ג (1473) כעדות הנוסע מקנדיא, היה זה בדור אחד קודם גירוש ספרד שהעולים ארצה הביאו עימם את ספר הזוהר, שם מספר על התאספות בקבר רשב"י ג' פעמים בשנה, ומשתמש בלשון הזוהר שנביא להלן, "אך יבאו העברים שלש רגלים לראות קבורת הצדיקים החשובים הנזכרים, וביחוד קבורת רשב"י". (שם, עמ' 113). אח"כ בשנת רפ"ב (1522) מתוארת ע"י הרב משה בסאולה (בספר מסעותיו, עמוד 71) עלייה המונית של כאלף איש בט"ו אייר והילולא בת יומיים בקברי הצדיקים במירון. שוב נמצא עדות ר' אברהם גאלנטי בספר "אור ירח" פרשת בא, על השתטחות חבורת הרמ"ק בקבר רשב"י החל משנת שי"ט (1559) לערך, ג' פעמים בשנה, בעקבות דברי הזוהר פרשת בא: "שלוש פעמים יראה כל זכורך פני האדון ה"א, מאן פני האדם דא רשב"י - וכן הב"י היה עושה שם תיקונים בחג הסוכות, (כמופיע ב"מגיד מישרים").

קביעת המועד: ל"ג בעומר בין מסורת אשכנז לספרד

משנת של"ב (1572 לספירה) מצינו בכתבי המהרח"ו (רבי חיים ויטאל) ב"שער הכוונות" (ספירת העומר) הילולא ושמחה שנהגו כבר כמה שנים ביום ל"ג בעומר בקבר רשב"י. האר"י אמר שיש טעם ועניין לשמחה זו, ולפעמים היה משתתף עמהם ולא בכל שנה. נראה כי מנהג זה התפתח בעקבות המסורת שהגיעה מיהודי אשכנז, אשר קבעו את מושבם בצפת בשנת ש"י (1550 לספירה), לפיה ביום זה פסקו למות תלמידי רבי עקיבא, ועל כן הוא יום שמחה. זאת כדברי המהרי"ל (רבי יעקב מולין) שהובאו ברמ"א (רבי משה איסרליש). לעומת זאת, מנהג הספרדים מקדמת דנא היה לנהוג איסור נישואין גם ביום ל"ג בעומר, שכן לשיטתם הפסיקו התלמידים למות ביום ל"ד בעומר, וכפסק השולחן ערוך ומשמע שהב"י והרמ"ק ועוד לא ציינו כלל את יום ל"ג בעומר.

אכן, משמע מכתבי המהרח"ו שעיקר השמחה בל"ג בעומר היא בשל היותו יום שבו פסקו למות גדולי תלמידי רבי עקיבא, ולאו דווקא בקשר לגילוי הזוהר. עם זאת, ודאי שגילוי ובפרט הדפסת הזוהר לראשונה בשנת שי"ח (1558 לספירה) היוותה השראה לעלייה המונית בהמשך הדורות. נראה שזהו רצונו של רשב"י שישמחו ביום זה, ואין בדעתנו, חלילה, למנוע מישראל שמחה והילולא גדולה זו. הבן איש חי באמת כתב שיש לעלות ולשמוח ביום זה גם בקבר רבי עקיבא ושאר תלמידיו.

קישור יום הפטירה לל"ג בעומר

המקור הראשון שמספר שיום ל"ג בעומר הוא "יום פטירת רשב"י", ומקשר זאת לדברי הזוהר הנ"ל הוא בספר "חמדת ימים" ניסן, משנת תצ"א (1731), וז"ל: "ונמצא כתוב בספרי הקדמונים שיום ל"ג לעומר הוא יומא דאתפטר רשב"י ע"ה מן עלמא, ונוהגים לקבוע בליל זה לימוד ברזין דחכמתא דיליה, ובאידרא זוטא, וששים ושמחים בהילולא דיליה, אשרי אנוש יעשה זאת". אך כבר הוכח שאין מקור לפטירת רשב"י ביום זה. בזוהר לא רק שלא מוזכר שנפטר ביום ל"ג בעומר, אלא ל"ג בעומר בכלל לא נזכר כלל בזוהר כיום חג. וכן נמצאה הגירסא האמתית בפרע"ח "יום שמחת רשב"י" ולא "יום שמת".

הילולא של מעלה, אבל של מטה: עיון בתיאור הפטירה בזוהר

ובאמת, בסוף ה'אידרא זוטא' (דברים רצ"ו ב) מתוארת פטירתו של רשב"י כמעמד של צער ובכי. עוד לפני פטירתו נאמר שם: "נפילנא על ארעא וגעינא" [נפלנו על הארץ וגעינו], לאחר פטירתו נאמר שם: 'בעו חברייא למבכי ולא יכילו למללא, שארו חברייא בבכיה, ור' אלעזר בריה נפל תלת זמנין ולא יכיל למפתח פומיה' [רצו החברים לבכות ולא יכלו לדבר, התחילו החברים לבכות, ור' אלעזר בנו נפל שלוש פעמים ולא יכל לפתוח פיו]. עוד מתואר שם: "וחברייא כולהו שתיין דמא" [והחברים כולם שותים דם]. כל אלו תיאורים של צער גדול ששרר שם. אמנם לאחר מכן נאמר שם: 'בתר דנפק פוריה הווה סליק באווירא, ואשא הווה להיט קמיה, שמעו קלא עולו ואתו ואתכנשו להילולא דר' שמעון, יבוא שלום ינוחו על משכבותם' [אחר שיצאה מיטתו היה עולה באוויר, ואש היתה מלהטת לפניו, שמעו קול הכנסו ובואו והתאספו לשמחה של ר' מעון, יבוא שלום וכו'] אך הדבר פשוט שהכוונה לבת קול שהכריזה כך בשמיים לבני פמליה של מעלה, וכמו שאמרו בתלמוד הבבלי, מסכת מועד קטן (כה ע"ב) על פטירת צדיקים: 'קצף על עולמו וחמס ממנו נפשות ושמח בהם ככלה חדשה, רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק'. אבל תלמידיו של רשב"י, בני החבורה שבעולם הזה, נותרו אבלים ובוכים. כך נראה ההסבר הפשוט בדברי הזוהר, וכך פירשו בשו"ת שואל ומשיב ועוד. אם כן, כאמור, קשה מאוד שיום פטירתו של רשב"י ייקבע לדורות כיום שמחה דייקא על עצם פטירתו. וכבר תמה על כך החתם סופר. ועל הכל יש לומר"
"כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק, והוא ימליץ טוב בעדנו".
 
Back
Top