ווער האט געשריבן דעם זוהר הק'

לויט פון דיין שרייבן איבער סייקעדעליקס קוקט אויס ווי דו ווייסט נישט וואס סייקעדעליקס איז בכלל און וואס די מענטש שפירט ווען ער נעמט עס און דערפאר שרייבסטו וואס דו שרייבסט.
און ס'איז אקעי אז דו ווייסט נישט, מ'דארף נישט אלעס וויסן אבער צו געבן אזא שטעל צוזאם ביי פאולער מיט סייקעדעליקס איז אזוי ווי איינער זאל זאגן אז די אפעקטס פון עסן ירושלימער קוגל און זיך באדן אין ים המלח איז היינו הך
מודה אני, אז אז עס פאסיג צוזאגען אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו , און איך בין נישט געפלאגט פון די עפעקטס פון די סייקעדעליקס, וואס
זענען שולט אויף די מח און מחשבה, אז מען ווערט נהפך לאיש אחר , ( עטליסט לפי שעה )אבער לפי עי. איי. וואס דו קענסט וועריפייען זאגט ער,א ליסטט פון מיינד אלטערעישנס וואס די סייקעדעליקס ברענגען אהן אויף דעם באנוצער פון די סמים ,
העלוסינעישנס = ער דוכט זיך אז ער פליעט הימעל און קומט אהן צו היכל משיח
אלטערט פערסעפשען=ער מיינט אז ער איז הולך מסוף העולם ועד סופו
אינטענס עמאושענס= ער איז יעצט דאס ערשטע מאהל מיט די פרוי, אדער אז ער וויל איינעם דער הרגענען און ער האט איהם פונקט גיכאפט.
דיריליסעישען= ער טהוט זיך גראנדיאזען אז,ער איז א ריבוירט פון די סעיוואור ענד אינקארנעישן פון משיח
עס איז דא נאך און נאך .
ווער עס וויל א טריפ , זאל זיך אריינלאזען , דו ווייסט
נישט ווי די גייסט לאנדען
אין תלמוד איז דא א ברייתא ארבעה נכנסו לפרדס
בן עזאי בן זומא אלישע בן אבויה רבי עקיבא
נאר רבי עקיבא האט גיהאט די לאוק אז
נכנס בשלום ויצא בשלום
 
  • לייק
רעאקציעס: Yesh

"ובארוהו" – הלא הוא הראב"ד בספר בעלי הנפש (שער הקדושה): וז"ל, בני תמורה מתכוין לערוה ונזדמנה לו אשתו, וי"מ אף בשתי נשיו שמכון לאחת ונזדמנה לו אחרת, ויש ששואלין לזה הפירוש א"כ יש מן השבטים שהם בני תמורה שהרי יעקב אבינו לרחל נתכוון ונזדמנה לו לאה י"ל דעדיין לא נתנה תורה א"נ שלא נתעברה בלילה ההוא. אי קשיא הא קשיא מאחר שהוא שוגג והוא סבור שהיא היא המתכוין אליה למה נקרא מורד ופושע אלא מחוורתא כלישנא קמא עכ"ל. והיינו שלמסקנא סובר שלאה התעברה בלילה ההיא, ובגלל שיעקב לא ידע לא נחשב ראובן כבני תמורה.
בזוהר פרשת וישב (קע"ו ע"ב): "בא ראה כמה גורם מעשה אדם, שהרי כל מה שהוא עושה, נרשם ועומד לפני הקדוש ברוך הוא. שהרי יעקב, בשעה שנכנס ללאה, כל אותו הלילה היה רצונו ולבו ברחל, שחשב שהיא רחל, ומאותו שמוש וטפה ראשונה ומאותו רצון התעברה לאה, ובארוהו, שהרי אלמלא שיעקב לא ידע, לא יעלה ראובן בחשבון. ועל זה לא התעלה בשם ידוע, אלא שמו סתם ראובן".
א.
הסיבה שראובן לא נחשב לבני תמורה
"ובארוהו" – הלא הם התוס' על הגמ' בשבת (י' ע"ב): "ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים". תוס': "ה''ג נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. ואע''ג דבלאו הכי נגזר דכתיב (בראשית טו) ועבדום וענו אותם שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ''כ, אלא ע''י זה שהרי ארבע מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל' שנים".
בזוהר פרשת וישב (קפ"ג ע"א): "רבי אלעזר פתח ואמר בא ראה כמה גרמה לו אותה אהבה שאהב אותו יותר, שגרם לו שהגלה מאביו, וגלה אביו עמו, וגרם להם גלות ולשכינה שגלתה ביניהם, ואף על פי שנגזרה הגזרה, ובארוהו שבשביל כתנת הפסים שעשה לו יותר, מה כתוב? ויראו אחיו".
ב. כתונת פסים וגזירת הגלות
הם דברי הרד''ק שם: "ויאמר לו הנני. אף אביו לא חשב זה שאילו ליבו היה נוקפו בזה לא היה שולחו. וכל המעשה הזה סיבה מאת האל בורא עלילות על בני אדם, כדי שירדו אבותינו בסיבה זו למצרים כאשר נגזר בבין הבתרים".
בזוהר פרשת וישב (קפ"ד ע"א): "וכי יעקב השלם, שהיה אוהב את יוסף מכל בניו והיה יודע שכל אחיו היו שונאים אותו, למה שלח אותו אליהם? אלא הוא לא חשד עליהם, שהיה יודע שכלם היו צדיקים ולא חשד אותם, אלא הקדוש ברוך הוא גרם את כל זה כדי לקים את הגזרה שגזר בין הבתרים".
ג. יעקב לא חשד את השבטים
זוהי שאלת התוספות במסכת סנהדרין (ג' ע"ב), וזה לשונם: "מלך מותר. ופירש''י שם: בספר שמואל (א, ח, י"ד) בניכם ובנותיכם יקח וכיוצא בהם. תימה למה נענש אחאב על נבות כיון שלא רצה למכור לו כרמו". ובגליון הש''ס שם הקשה הגרעק''א: "תימה, קושיא זו היא בזוה''ק פרשת וישב".
בזוהר פרשת וישב (קצ"ב ע"ב): "ועוד, מה הטעם נענש עליו אחאב? שהרי דין התורה ששם שמואל לפני ישראל כך הוא, שכתוב (שמואל א, ח, י"ד את שדותיכם וכרמיכם וזיתיכם הטובים יקח, ואם אחאב נטל אותה כרם בנבות, דין היה! ועוד, שהיתה לו כרם אחרת, או זהב, ולא רצה".
ד. למה נענש אחאב
 

הרמב"ן בפירושו לפסוק (בראשית מ"א, ב'), כתב: "ואולי הוא מלשון אחווה, בעבור היות מיני העשבים רבים גדלים יחד".
בזוהר פרשת מקץ (קצ"ד ע"א): "ותרעינה באחו בחברותא באחוותא".
א. 'באחו – באחווה'
ממש כדברי הרמב''ן (שמות ה', ג'): "והנה פרעה היה חכם גדול ויודע את האלהים ומודה בו, כאשר אמר הוא או מורישו ליוסף, אחרי הודיע אלהים אותך (בראשית מא, לט), איש אשר רוח אלהים בו (שם, לח), אבל לא היה יודע את השם המיוחד, וענה לא ידעתי את ה' ".
בזוהר פרשת מקץ (קצ"ד ע"א): "רבי אבא אמר, בא ראה, באותו פרעה הרשע, שהוא אמר (שמות ד) לא ידעתי את ה', ופרעה היה חכם מכל מכשפיו, אלא ודאי השם של אלהים היה יודע, שהרי כתוב הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. ומשום שמשה לא בא אליו אלא בשם של ה', ולא בשם של אלהים, וזה היה קשה לפניו מן הכל"
ב. חכמת פרעה
האבן עזרא בפירושו לפסוק (בראשית מ"א, מ"ה): "יצא ועבר על כל מקום והכריזו עליו כדי שיכירוהו".
בזוהר פרשת מקץ (קצ"ז ע"א): "ויעבר בכל ארץ מצרים אמר רבי חזקיה מאי טעמא ויעבור בכל ארץ כדי לשלט, שכך מכריזים לפניו".
ג. ויעבר בכל ארץ מצרים
הרד"ק בפירושו לפסוק, (בראשית מ"ב, א'), כותב: "כי ראה אנשי הארץ באים עם תבואה".
בזוהר פרשת מקץ (קצ"ז ע"ב): "וירא יעקב כי יש שבר במצרים - תבואה ממש, שהרי על כן שלח ה' רעב לעולם, כדי להוריד את יעקב ואת בניו לשם, ועל זה ראה את בני הארץ שהיו מביאים משם תבואה".
ד. 'שבר במצרים'
 
Back
Top