ווער האט געשריבן דעם זוהר הק'

[פלעין]

ווי איינער זאל זאגן אז די אפעקטס פון עסן ירושלימער קוגל און זיך באדן אין ים המלח איז היינו הך

Click to shrink...

ביי ביידע ציפט די אויגן נאכדעם...

 

[ריבי]

לויט פון דיין שרייבן איבער סייקעדעליקס קוקט אויס ווי דו ווייסט נישט וואס סייקעדעליקס איז בכלל און וואס די מענטש שפירט ווען ער נעמט עס און דערפאר שרייבסטו וואס דו שרייבסט.
און ס'איז אקעי אז דו ווייסט נישט, מ'דארף נישט אלעס וויסן אבער צו געבן אזא שטעל צוזאם ביי פאולער מיט סייקעדעליקס איז אזוי ווי איינער זאל זאגן אז די אפעקטס פון עסן ירושלימער קוגל און זיך באדן אין ים המלח איז היינו הך

Click to shrink...

מודה אני, אז אז עס פאסיג צוזאגען אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו , און איך בין נישט געפלאגט פון די עפעקטס פון די סייקעדעליקס, וואס
זענען שולט אויף די מח און מחשבה, אז מען ווערט נהפך לאיש אחר , ( עטליסט לפי שעה )אבער לפי עי. איי. וואס דו קענסט וועריפייען זאגט ער,א ליסטט פון מיינד אלטערעישנס וואס די סייקעדעליקס ברענגען אהן אויף דעם באנוצער פון די סמים ,
העלוסינעישנס = ער דוכט זיך אז ער פליעט הימעל און קומט אהן צו היכל משיח
אלטערט פערסעפשען=ער מיינט אז ער איז הולך מסוף העולם ועד סופו
אינטענס עמאושענס= ער איז יעצט דאס ערשטע מאהל מיט די פרוי, אדער אז ער וויל איינעם דער הרגענען און ער האט איהם פונקט גיכאפט.
דיריליסעישען= ער טהוט זיך גראנדיאזען אז,ער איז א ריבוירט פון די סעיוואור ענד אינקארנעישן פון משיח
עס איז דא נאך און נאך .
ווער עס וויל א טריפ , זאל זיך אריינלאזען , דו ווייסט
נישט ווי די גייסט לאנדען
אין תלמוד איז דא א ברייתא ארבעה נכנסו לפרדס
בן עזאי בן זומא אלישע בן אבויה רבי עקיבא
נאר רבי עקיבא האט גיהאט די לאוק אז
נכנס בשלום ויצא בשלום

 

[וחי בהם]

"ובארוהו" – הלא הוא הראב"ד בספר בעלי הנפש (שער הקדושה): וז"ל, בני תמורה מתכוין לערוה ונזדמנה לו אשתו, וי"מ אף בשתי נשיו שמכון לאחת ונזדמנה לו אחרת, ויש ששואלין לזה הפירוש א"כ יש מן השבטים שהם בני תמורה שהרי יעקב אבינו לרחל נתכוון ונזדמנה לו לאה י"ל דעדיין לא נתנה תורה א"נ שלא נתעברה בלילה ההוא. אי קשיא הא קשיא מאחר שהוא שוגג והוא סבור שהיא היא המתכוין אליה למה נקרא מורד ופושע אלא מחוורתא כלישנא קמא עכ"ל. והיינו שלמסקנא סובר שלאה התעברה בלילה ההיא, ובגלל שיעקב לא ידע לא נחשב ראובן כבני תמורה. ​	בזוהר פרשת וישב (קע"ו ע"ב): "בא ראה כמה גורם מעשה אדם, שהרי כל מה שהוא עושה, נרשם ועומד לפני הקדוש ברוך הוא. שהרי יעקב, בשעה שנכנס ללאה, כל אותו הלילה היה רצונו ולבו ברחל, שחשב שהיא רחל, ומאותו שמוש וטפה ראשונה ומאותו רצון התעברה לאה, ובארוהו, שהרי אלמלא שיעקב לא ידע, לא יעלה ראובן בחשבון. ועל זה לא התעלה בשם ידוע, אלא שמו סתם ראובן".​	א. הסיבה שראובן לא נחשב לבני תמורה​
"ובארוהו" – הלא הם התוס' על הגמ' בשבת (י' ע"ב): "ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים". תוס': "ה''ג נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. ואע''ג דבלאו הכי נגזר דכתיב (בראשית טו) ועבדום וענו אותם שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ''כ, אלא ע''י זה שהרי ארבע מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל' שנים".​	בזוהר פרשת וישב (קפ"ג ע"א): "רבי אלעזר פתח ואמר בא ראה כמה גרמה לו אותה אהבה שאהב אותו יותר, שגרם לו שהגלה מאביו, וגלה אביו עמו, וגרם להם גלות ולשכינה שגלתה ביניהם, ואף על פי שנגזרה הגזרה, ובארוהו שבשביל כתנת הפסים שעשה לו יותר, מה כתוב? ויראו אחיו".​	ב. כתונת פסים וגזירת הגלות​
הם דברי הרד''ק שם: "ויאמר לו הנני. אף אביו לא חשב זה שאילו ליבו היה נוקפו בזה לא היה שולחו. וכל המעשה הזה סיבה מאת האל בורא עלילות על בני אדם, כדי שירדו אבותינו בסיבה זו למצרים כאשר נגזר בבין הבתרים".​	בזוהר פרשת וישב (קפ"ד ע"א): "וכי יעקב השלם, שהיה אוהב את יוסף מכל בניו והיה יודע שכל אחיו היו שונאים אותו, למה שלח אותו אליהם? אלא הוא לא חשד עליהם, שהיה יודע שכלם היו צדיקים ולא חשד אותם, אלא הקדוש ברוך הוא גרם את כל זה כדי לקים את הגזרה שגזר בין הבתרים".​	ג. יעקב לא חשד את השבטים​
זוהי שאלת התוספות במסכת סנהדרין (ג' ע"ב), וזה לשונם: "מלך מותר. ופירש''י שם: בספר שמואל (א, ח, י"ד) בניכם ובנותיכם יקח וכיוצא בהם. תימה למה נענש אחאב על נבות כיון שלא רצה למכור לו כרמו". ובגליון הש''ס שם הקשה הגרעק''א: "תימה, קושיא זו היא בזוה''ק פרשת וישב".​	בזוהר פרשת וישב (קצ"ב ע"ב): "ועוד, מה הטעם נענש עליו אחאב? שהרי דין התורה ששם שמואל לפני ישראל כך הוא, שכתוב (שמואל א, ח, י"ד את שדותיכם וכרמיכם וזיתיכם הטובים יקח, ואם אחאב נטל אותה כרם בנבות, דין היה! ועוד, שהיתה לו כרם אחרת, או זהב, ולא רצה".​	ד. למה נענש אחאב​

 

[וחי בהם]

הרמב"ן בפירושו לפסוק (בראשית מ"א, ב'), כתב: "ואולי הוא מלשון אחווה, בעבור היות מיני העשבים רבים גדלים יחד".​	בזוהר פרשת מקץ (קצ"ד ע"א): "ותרעינה באחו בחברותא באחוותא".​	א. 'באחו – באחווה'​
ממש כדברי הרמב''ן (שמות ה', ג'): "והנה פרעה היה חכם גדול ויודע את האלהים ומודה בו, כאשר אמר הוא או מורישו ליוסף, אחרי הודיע אלהים אותך (בראשית מא, לט), איש אשר רוח אלהים בו (שם, לח), אבל לא היה יודע את השם המיוחד, וענה לא ידעתי את ה' ".​	בזוהר פרשת מקץ (קצ"ד ע"א): "רבי אבא אמר, בא ראה, באותו פרעה הרשע, שהוא אמר (שמות ד) לא ידעתי את ה', ופרעה היה חכם מכל מכשפיו, אלא ודאי השם של אלהים היה יודע, שהרי כתוב הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. ומשום שמשה לא בא אליו אלא בשם של ה', ולא בשם של אלהים, וזה היה קשה לפניו מן הכל"​	ב. חכמת פרעה​
האבן עזרא בפירושו לפסוק (בראשית מ"א, מ"ה): "יצא ועבר על כל מקום והכריזו עליו כדי שיכירוהו".​	בזוהר פרשת מקץ (קצ"ז ע"א): "ויעבר בכל ארץ מצרים אמר רבי חזקיה מאי טעמא ויעבור בכל ארץ כדי לשלט, שכך מכריזים לפניו".​	ג. ויעבר בכל ארץ מצרים​
הרד"ק בפירושו לפסוק, (בראשית מ"ב, א'), כותב: "כי ראה אנשי הארץ באים עם תבואה".​	בזוהר פרשת מקץ (קצ"ז ע"ב): "וירא יעקב כי יש שבר במצרים - תבואה ממש, שהרי על כן שלח ה' רעב לעולם, כדי להוריד את יעקב ואת בניו לשם, ועל זה ראה את בני הארץ שהיו מביאים משם תבואה".​	ד. 'שבר במצרים'​

 

[וחי בהם]

מקורו מדרש רבה: "ויחי יעקב בארץ מצרים (בראשית מז, כח), למה פרשה זו סתומה מכל הפרשיות של תורה, אלא כיון שנפטר אבינו יעקב התחילה שעבוד מצרים על ישראל". אך הלשון בזוהר ממש כרש''י: "ויחי יעקב. למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו, נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, שהתחילו לשעבדם".​	בזוהר פרשת ויחי (רט"ז ע"ב): "ויחי יעקב בארץ מצרים. למה פרשה זו סתומה? רבי יעקב אמר, בשעה שמת יעקב, נסתמו עיניהם של ישראל. רבי יהודה אמר, שאז ירדו לגלות והשתעבדו בהם". ​	א. למה פרשת ויחי סתומה​
מקורו בתוס' מסכת סוטה ל"ו: "כתב רבינו משה הדרשן ואין איש מאנשי הבית (שם בבית דמשמע דוקא מאנשי הבית) לא היה שם מכלל דאיש אחר שלא מאנשי הבית, כלומר, חלוק ומופלג מתורת אנשי הבית היה שם, וזהו דמות דיוקנו של אביו".​	בזוהר פרשת ויחי (רכ"ב ע"א): "ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית. האי קרא הכי מבעי ליה, ואין איש בבית. מהו מאנשי הבית. אלא לאכללא דיוקנו דיעקב, שהיה שם ואשתכח תמן. ובגיני כך מאנשי הבית, אבל איש אחר היה שם".​	ב. 'ויבא הביתה ואין איש מאנשי הבית'​
הרשב"ם בפירושו לפסוק, (בראשית מ"ח, ט"ו) כותב: "ויברך את יוסף": ברכת הבנים היא ברכת האב".​	בזוהר פרשת ויחי (רכ"ז ע"א): "ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר וגו'. צריך להיות כתוב ויברכם, אז מה זה ויברך את יוסף, ולא מצאנו כאן שיוסף התברך? אמר רבי יוסי, דוקא את, כתוב את יוסף, הברכה של בניו היתה, וכאשר מתברכים בניו, הוא מתברך. שברכה של בניו של אדם ברכתו היא".​	ג. 'ויברך את יוסף' - ברכת הבנים​
מקורו ברש"י (בראשית מח טז): "המלאך הגואל אותי מלאך הרגיל להשתלח אלי בצרתי".​	בזוהר פרשת ויחי (ר"ל ע"א): "הגאל"!? "אשר גאל" צריך היה לכתוב! מה זה "הגאל"? משום שהוא תמיד נמצא אצל בני אדם, ולא זז מאדם צדיק לעולמים".​	ד. הגואל מלאך הרגיל להשתלח​
לשון רד"ק (תהילים ק"ד, י"ט): "'ירח למועדים'. אמר: עשה הירח כן להיותו חסר ומלא לדעת המועדים, כלומר לחלוק בו זמני השנה שהם שנים עשר, כי בכל חדש וחדש מתחדש באורו ובזה נדע זמני השנה, יש לנו תועלת האור ותועליות אחריות: "שמש ידע מבואו". הנה הסכימו החכמים כולם כי הירח גוף שחור, אין לו אורה אלא מהשמש כפי התקרבו מהשמש וכפי התרחקו, והנה הירח כולו אין אורו מעצמו אלא מזולתו וזהו בואו למועדים, ולא כן השמש כי אורו מעצמו."​	בזוהר פרשת ויחי (רל"ו ע"ב): "רבי יוסי פתח, (תהלים קד) עשה ירח למועדים וגו'. עשה ירח, כדי לקדש בו ראשי חדשים וראשי שנים. ולעולמים הלבנה מאירה רק מן השמש, וכששולטת השמש - לא שולטת הלבנה, וכשמתכנסת השמש, אז שולטת הלבנה, ואין חשבון ללבנה אלא רק כשמתכנסת השמש".​	ה. 'ירח למועדים' - לקדש בו ראשי חדשים​
כדעה שהביא האבן עזרא בתהלים שם: "אמר ר' משה כי זכרנו הזכרים שלנו ויברך בית ישראל הנקבות. ואין זה נכון, כי בית אהרן אינם נקבות איש וביתו בכל המקרא, רק זכרנו מגזרת זכירה. והאות על זה שהוא קמץ, כי אילו היה מגזרת זכרים היה הרי"ש בקמץ קטן, רק הטעם השם שזכרנו תמיד הוא יברך אלה הבוטחים בו ושב להזכירם".​	בזוהר פרשת ויחי (רל"ו ע"ב): "ר' יוסי פתח ואמר: "ה" זכרנו יברך, יברך את בית ישראל וגו". "ה" זכרנו יברך'- אלו הגברים. "יברך את בית ישראל" - אלו הנשים".​	ו. 'ה' זכרנו יברך' - זכרים ונקבות​

 

[וחי בהם]

לפי המהרח"ו אסור ללמוד זוהר:

והנה כל ספרי המקובלים האחרונים שהיו אחר הרמב"ן ז"ל אל תקרב אליהם כי מן הרמב"ן ואילך נסתרה דרך החכמה הזאת מעיני כל החכמים ולא נשאר בהם כי אם קצת ענפי הקדמות בלתי שרשיהם ועליהם בנו המקובלים האחרונים ז"ל דבריהם בשכל אנושי.

 

[וחי בהם]

ראשונים שלא סברו כמקובלים

רבי פרץ הכהן והר"ש מקינון: וגם הודעתיך, כי מורי הרב רבי פרץ הכהן ז"ל, לא היה כלל מדבר ולא מחשיב באותן הספירות. גם שמעתי מפיו, שהרב רבי שמשון מקינון ז"ל, שהיה רב גדול מכל בני דורו, וגם אני זכור ממנו ואם לא ראיתיו בעיני והוא היה אומר: אני מתפלל לדעת זה התינוק; כלומר, להוציא מלב המקובלים שהם מתפללים פעם לספירה אחת ופעם לספירה אחת, כפי עניין התפילה. (שו"ת הריב"ש סימן קנ"ז).

הר"ן: "וכן הודעתיך מה שאמר לי בייחוד מורי הרב רבנו ניסים ז"ל כי הרבה יותר מדאי תקע עצמו הרמב"ן ז"ל להאמין בעניין הקבלה ההיא..." (שו"ת הריב"ש סימן קנ"ז).

רבי מאיר בן רבי שמעון "המעילי" בשליחות דודו "בעל המאורות": ועתה זה כבר כמה ימים יצאו פתאים וסכלים וגלו פניהם שלא כהלכה באמונת השם ית', ובענין התפלה והברכות הסדורות מפי בעלי אסופות דברים שאין להם שרש וענף לא מתורת משה ולא מהנביאים וכתובים, ולא מן התלמוד הערוך בידינו מפי רבינא ורב אשי. אותם הסכלים אמרו לבלתי תת לאל הקדמון הראשון מאין ראשית ואחרית תודה ותפילה וברכה, אוי לנפשם מה הגיע אליהם ומה ראו על ככה, נאצו קדוש ישראל נזורו אחור, במעלם ויסיעו מקדמונו של עולם, מעונה אלהי קדם, ראשון מאין ראשית ואחרון מאין אחרית, ומבלעדיו אין אלהים, כמו שהעידו מקראות רבים... ואין שני לנגדו, אחד אמיתי באחדות תמימה בלי שיתוף וצירוף ספירות, הוא סיבת כל הסיבות ועלת כל העילות, עושה גדולות המציאם יש מאין ברצונו בלבד... לו נאה להודות ולברך ולרומם.

המאירי: בפירושו לאבות פ"ג י"ג כותב: והשני שאין ראוי בהאמנתן רק הנגלה לבד כעין המצות השכליות. ומזה המין קצת ספורי התורה. והמצייר בזה נסתר או תוך הוא מהביל ופתי וסכל ומיגע לריק.

הרשב"ש: בשו"ת הרשב"ש סי' קפט: כי ראיתי רבים מעמי הארץ מתיהרים ומתכבדים בחכמת הקבלה, והם ריקים מחכמה ולא ידעו עד מה, אני רוצה לבאר כי הם בחשכה יתהלכו; תחלה שקבלה אינה אלא כשמה מהפה לאוזן והדבר ידוע שאין מוסרין אותה אלא לחכם ומבין מדעתו, ואלו שהיתה תחלה שקבלה אינה אלא כשמה מהפה לאוזן והדבר ידוע שאין מוסרין אותה אלא לחכם ומבין מדעתו, ואלו שהיתה זו שכתובה בספרים היא הקבלה האמיתית איך יטעו המקובלים לכתוב אותה בספרים להטעות בה בני אדם. ואם תאמר שבאותן דברים יש כפלים לתושי' לא ימלט משני פנים או שאותם דברים לא יודעו אלא מפי מקבל מפה לאוזן א"כ חזר הדין להיות הדבר מפה לאזן, ואם הדבר ההוא השאירוהו לחכמים להתבנון חזר הרבר להיות סברא ולא קבלה, ועוד שהם לא ידעו אלו עשר ספירות מה הם אם הם או תוארים או שמות או השפעות שופעות מאתו יתברך ואין כפי שכל חלוקה רביעית.
ואם תאמר שהם שמות א"כ אין הם עצמיות ואם הם עצמיות הם נתוספת וא"כ אם הנוצרים טוענים השלישיות אלו טוענים העשיריות. ואם תאמר תוארים מה נשתנו תוארים אלו משאר התוארים, והרי הקדוש ב"ה הודיע למשה י"ג מדות ולמה מעטו הם ג' מהם, ואם תאמר שאינם אלו הכתובים בתורה לא ימלט שאלו הספירות הם בסגנון אחד עם המדות האלו או יותר חשובים מהם או פחותים מהם, ואם הם בסגנון אחד מה נשתנו אלו מאלו, ואם יותר טובים למה העלימם הש"י מן משה, ואם נעלמו ממשה מי יודעם אם רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו, ואם משה לא ידעם מי הוא המקובל הוא המקובל שידעם וממי קבלם, שהרי גם הם אומרים שגם משה לא הגיע לכלל כל הספירות, ואם משה לא הגיע לכללם איך יגיע זולתו אליהם, ואם הם פחותים ממדות הכתובות בתורה למה נחליף אלו באלו.

ואם תאמר שהם השפעות, א"כ הם כחות כלומר מלאכים והמתפלל אליהם אם אמר שהם כחות או השפעות, א"כ המתפלל והמכוין בהם שהם עצמיות הוא כופר שכל המתפלל למלאך מהמלאכים כופר הוא והחושב שיש עצמיות בלתי עצם הבורא שנה לעצמותו וכופר הוא. ואם תאמר שהם תוארים, יודיענו מה נשתנו אלו מזולתו, וקשה עוד מזו שהם דורשים ברבים בעניני הספירות ורומזים אליהם וחושבים לדבר בסתרי תורה, ודברים אלו קשים ומרים כלענה שאם הם סתרי תורה אין לגלותם, ואם אינם סתרי תורה א"כ הם סברא וכמה רע ומר לומר על הסברא שהם סתרי תורה, וכמו שאמרו בגמרא למי שאמר שצלפחד היה מקושש עתיד ליתן עליו את הדין אם הוא התורה כסתהו ואתה מגלהו, ואם אינו אתה מוציא לעז על אותו צדיק כך הדבר הזה אם הם סתרי תורה והתורה הסתירתם והוא מגלה אותם, ואם אינם הלא מוציא לעז על התורה לומר שאלו הם סתריה. ומ"מ עתיד ליתן את הדין וראוי לגעור באלו הדורשים גם באלו המתפארים בזה והילדים שלא שמשו כל צרכם, ואינם רוצים לטרוח בסוגיות ההלכות בוחרים בקצרה בחבורים כאלה להתפאר בחכמת הקבלה להתגדל בפני נשים ועמי הארץ וליטול עטרה לעצמם בדברים קלים כאלה והם ריקים ממנה, ועל כיוצא בזה נאמר הרוצה לכזב ירחיק את עדיו והרוצה ליחנק יתלה באילן גדול ושומר נפשו ירחק מהם.

 

[וחי בהם]

אותיות הסת"ם​

אות ה"א

כפי שראינו בעניין המנהגים שהרמד"ל ביכר הרבה פעמים לילך אחר מנהגי אשכנז, כן נהג בעניין צורת אותיות הסת"ם על פי מה שהעיד הרוקח בצורת הסת"ם. לפי כל הכתבים של אותיות סת"ם הותיקים מזמן חז"ל והגאונים כתבו אות ה' כשרגלה השמאלית דומה לאות ו', ויש אפילו שהתחבר לגג דלא כמשמעות חז"ל (מנחות כ"ט שהמדקדקים צריכים להשאיר רווח-מה ביניהם. בזמן הרא"ש ועוד קודם אצל האשכנזים כתבו הרגל השמאלית כמו י' כזה: ה וכדברי הרוקח שכתב הברוך שאמר בשמו שצורתו כד' י', ואילו ברוב ספרד כתבו כאות ו' ארוכה, ויש מראשוני ספרד שהכשירו אף אם נוגע בגג באופן דק (תשב"ץ).

אמנם בעקבות הזוהר וחכמי הקבלה החל להתפשט המנהג גם אצל הספרדים (אלו שנוהגים ע"פ קבלה, וע"פ כתב ב"י שאימץ את תורת הכתיבה האשכנזית דווקא ע"פ ספר "ברוך שאמר" ו"אלפא ביתא") לכתוב ואו קצרה. הרמד"ל, בספרו "סודות הניקוד", מאמץ במפורש את דרך האשכנזים, ומביא בשם מקובליו העלומים הנזכרים לעיל ("יעקב איש תבץ" ו"יצחק הפרוש") כי זוהי "הקבלה נכונה". ולאחר מכן, בזוהר חדש (בראשית), הוא תולה את אותו הסוד עצמו ברשב"י, ועכ"פ ודאי בזמן רשב"י לא נכתב כן.

בזוהר חדש בראשית: רתיכא דא, מיכאל גבריאל רפאל אוריאל, אלין אינון ארבע, וחדא נקודה דקיימא עלייהו אינון ה"א. ולא איקרי ה"א דא, אלא ברזא דאלין ארבע, ונקודה בתראה דשרייא עלייהו. ורזא דה"א דא דל"ת הות, וההוא נקודה דשרייא עלייהו באמצעיתא אתעביד ה"א.


ונראה שמה שכתב "בקבלה הנכונה" היינו להוציא מקבלת רבי יעקב ויצחק הכהנים שקדמו לזוהר שהסבירו שצריך ע"פ קבלה לעשות הה"א כצורת ד' ו', ושם לא כתבו שהוא"ו זעירא אלא ציירו ואו ארוכה כמנהג הפשוט שהיה בספרד כדלהלן. גם הם מסבירים שהד' של הה"א רומז על ד' רגלי המרכבה כבזוהר.

 

[וחי בהם]

אות מ"ם

בהרבה ס"ת אשכנזיים עתיקים צורתה בי"ת ווי"ו, וזה לשון הרוקח: ויעשה מ"ם סתומה כמין בי"ת וידביק אותו למעלה אך מעט ילך עמוד העליון לחוץ. וכן אימץ צורה זו בתקוני זוהר (י"ט ע"א): ממ"ם נעשה בי"ת ע"י התפשטות קו שהוא וי"ו שיצא מהמ"ם ונשאר בי"ת. וכן שם (ע"ב ע"ב) : בי"ת עם חותמת וי"ו נעשית מ"ם סתומה. אמנם לא מצינו צורה זו בס"ת שבזמן חז"ל או הגאונים ולא אצל הראשונים הספרדים