- זיך איינגעשריבן
- סעפ. 14, 2024
- מעסעדזשעס
- 117
- רעאקציע ראטע
- 1,013
- פונקטן
- 213
הָיוּ הָיָה אִישׁ מֻצְלָח וּשְׁמוֹ יָאשֶׁע חֶבְרֶה'מַאן, וְצָלַח הַשֵּׁם אֶת דַּרְכּוֹ, עָבַר עָרִים יָרַד יָמִים, וְהוּא הָיָה חָכָם מְאוֹד בְּכָל הָעֲסָקִים לַעֲסֹק בַּמַּשָּׂא וּמַתָּן, יָדַע כָּל מִכְמַנֵּי הַמִּסְחָר, וּפִיו תָּמִיד הָיָה מָלֵא בְּדִבְרֵי פִּקְּחוּת וְחָכְמָה, וְלִבּוֹ לֹא גָּבַהּ עַל הַבְּרִיּוֹת, וְכִבְּדוּ אוֹתוֹ אֲנָשִׁים מְאוֹד בְּשֶׁל עָשְׁרוֹ וּבְשֶׁל חֲבַרְמָנִיִתוֹ.
וַיְהִי הַיּוֹם וְהַשֵּׁם לָקַח אֶת כָּל הוֹנוֹ אֲשֶׁר לוֹ, וְהָיָה לְבַז בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים בְּאָמְרָם רְאוּ הָאִישׁ קַל הָרוּחַ אֲשֶׁר הִתְעַשֵּׁר מֵעִסְקֵי הֶבֶל וְעַתָּה מָה קָרָה עִם חֲלוֹמוֹתָיו.
וּבְכָל זֹאת לֹא נָפַל רוּחוֹ שֶׁל יָאשֶׁע, וּבְפִיו בְּדִיחוֹת וְדִבְרֵי חָכְמָה כְּבִימֵי עָשְׁרוֹ, וְכַעֲבֹר שְׁנָתַיִם שׁוּב הִתְעַשֵּׁר יָאשֶׁע וְשׁוּב כִּבְּדֻהוּ הָאֲנָשִׁים.
וּלְיָאשֶׁע טַבַּעַת פֶּלֶא אֲשֶׁר אִתּוֹ עָשָׂה נִפְלָאוֹת, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יִשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ הָאֲנָשִׁים, וְאֵיךְ אַתָּה עוֹבֵר אֶת כָּל קִשּׁוּיֵי הָעוֹלָם דַּרְכֵי רוֹכֵל, הַמְּלֵאִים בְּנֵי בְּלִיַּעַל אַנְשֵׁי מִרְמָה אֲשֶׁר תָּמִיד לִבָּם כָּזָב, וְאֵיךְ סָבַלְתָּ הַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁבְּנֵי אָדָם בִּזּוּ אוֹתְךָ בַּיָמִים אֲשֶׁר יָּרַדְתָּ מִנְכׇסְתֶךָ? וַיּוֹשֶׁט יָאשֶׁע אֶת הַטַּבַּעַת וְעָלֶיהָ חָרַט אֶת הָאוֹתִיּוֹת ג. ק. א. י. ס. וַיַּעַן וַיֹּאמֶר כָּאן טָמוּן סוֹד הַכּוֹחַ שֶׁלִּי, לִסְבֹּל אֶת כָּל הַיְּרִידוֹת וְהָעֲלִיּוֹת. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ מָה פֵּשֶׁר הָאוֹתִיּוֹת גֵּקַאִיַס וּמָה סוֹד הַפֶּלֶא שֶׁלָּהֶם? שָׁתַק וְלֹא גִּלָּה אֶת כְּמוּסוֹ.
וְרַב הָעִיר ר' גֶּעצִיל בָּעַר בּוֹ בְּלִבּוֹ חֵשֶׁק עָצוּם לְגַלּוֹת כּוֹחוֹ שֶׁל טַבַּעַתּוֹ שֶׁל יָאשֶׁע חֶבְרֶ'מַאן, וְכִי מַה פֵשֶׁר אוֹתִיּוֹת גקאי״ס הֶחָרוּט בּוֹ, אֲשֶׁר בָּהֶם מִסְתַּכֵּל וְשׂוֹרֵד כָּל נִסְיוֹנוֹתָיו? וְהִתְחִיל לִפְצֹר בּוֹ בְּיָאשָׁע עוֹד וָעוֹד, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד גִּלָּה אוֹתוֹ הַחֶבְרֵ'מָאן אֶת סוֹדוֹ כִּי אוֹתִיּוֹת גֵּקַאִיַס רָאשֵׁי תֵּבוֹת הֵם "גֵי קַאקְן אִין יַם סוּף", כִּי כָּל אֵימַת שֶׁבְּנֵי אָדָם מַשְׁפִּילִים אוֹתִי וְנוֹתְנִים לִי לְהַרְגִּישׁ שֶׁאֵין לִי סִכּוּי, אֲנִי מִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ וּמִיַד רוּחַ אֱלוֹקִים טוֹבָה צוֹלֵחַ עָלַי וְנָחָה דַּעְתִּי וּבְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי מוּכָן לִרְדוֹת וְלִכְבּוֹשׁ אֶת הָעוֹלָם. וְכֵן לְהֵפֶךְ, כְּשֶׁהַבְּרִִיוֹת מְכַבְּדִים אוֹתִי, וְנוֹתְנִים לִי לְהַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי עַל גַּג הָעוֹלָם, גַּם אָז אֵינֶנּוּ נוֹפֵל בְּהֶבְלֵיהֶם וְאֶתֵּן גַּם אָז מַבָּט בַּטַּבַּעַת לִזְכֹּר מִי הֵם הַבְּרִִיוֹת הַלָלוּ אֲשֶׁר אֵין לָהֶם לֹא חָכְמָה וְלֹא גְבוּרָה וְלֹא אֱמֶת, וְשֶׁכַּבְדִיּוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ אֵין אֲחֻזָּה בַּמְּצִיאוּת וְלֹא שָׁוָה דֶּם שִׁיט.
וַיְהִי הַיּוֹם וְהַשֵּׁם לָקַח אֶת כָּל הוֹנוֹ אֲשֶׁר לוֹ, וְהָיָה לְבַז בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים בְּאָמְרָם רְאוּ הָאִישׁ קַל הָרוּחַ אֲשֶׁר הִתְעַשֵּׁר מֵעִסְקֵי הֶבֶל וְעַתָּה מָה קָרָה עִם חֲלוֹמוֹתָיו.
וּבְכָל זֹאת לֹא נָפַל רוּחוֹ שֶׁל יָאשֶׁע, וּבְפִיו בְּדִיחוֹת וְדִבְרֵי חָכְמָה כְּבִימֵי עָשְׁרוֹ, וְכַעֲבֹר שְׁנָתַיִם שׁוּב הִתְעַשֵּׁר יָאשֶׁע וְשׁוּב כִּבְּדֻהוּ הָאֲנָשִׁים.
וּלְיָאשֶׁע טַבַּעַת פֶּלֶא אֲשֶׁר אִתּוֹ עָשָׂה נִפְלָאוֹת, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יִשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ הָאֲנָשִׁים, וְאֵיךְ אַתָּה עוֹבֵר אֶת כָּל קִשּׁוּיֵי הָעוֹלָם דַּרְכֵי רוֹכֵל, הַמְּלֵאִים בְּנֵי בְּלִיַּעַל אַנְשֵׁי מִרְמָה אֲשֶׁר תָּמִיד לִבָּם כָּזָב, וְאֵיךְ סָבַלְתָּ הַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁבְּנֵי אָדָם בִּזּוּ אוֹתְךָ בַּיָמִים אֲשֶׁר יָּרַדְתָּ מִנְכׇסְתֶךָ? וַיּוֹשֶׁט יָאשֶׁע אֶת הַטַּבַּעַת וְעָלֶיהָ חָרַט אֶת הָאוֹתִיּוֹת ג. ק. א. י. ס. וַיַּעַן וַיֹּאמֶר כָּאן טָמוּן סוֹד הַכּוֹחַ שֶׁלִּי, לִסְבֹּל אֶת כָּל הַיְּרִידוֹת וְהָעֲלִיּוֹת. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ מָה פֵּשֶׁר הָאוֹתִיּוֹת גֵּקַאִיַס וּמָה סוֹד הַפֶּלֶא שֶׁלָּהֶם? שָׁתַק וְלֹא גִּלָּה אֶת כְּמוּסוֹ.
וְרַב הָעִיר ר' גֶּעצִיל בָּעַר בּוֹ בְּלִבּוֹ חֵשֶׁק עָצוּם לְגַלּוֹת כּוֹחוֹ שֶׁל טַבַּעַתּוֹ שֶׁל יָאשֶׁע חֶבְרֶ'מַאן, וְכִי מַה פֵשֶׁר אוֹתִיּוֹת גקאי״ס הֶחָרוּט בּוֹ, אֲשֶׁר בָּהֶם מִסְתַּכֵּל וְשׂוֹרֵד כָּל נִסְיוֹנוֹתָיו? וְהִתְחִיל לִפְצֹר בּוֹ בְּיָאשָׁע עוֹד וָעוֹד, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד גִּלָּה אוֹתוֹ הַחֶבְרֵ'מָאן אֶת סוֹדוֹ כִּי אוֹתִיּוֹת גֵּקַאִיַס רָאשֵׁי תֵּבוֹת הֵם "גֵי קַאקְן אִין יַם סוּף", כִּי כָּל אֵימַת שֶׁבְּנֵי אָדָם מַשְׁפִּילִים אוֹתִי וְנוֹתְנִים לִי לְהַרְגִּישׁ שֶׁאֵין לִי סִכּוּי, אֲנִי מִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ וּמִיַד רוּחַ אֱלוֹקִים טוֹבָה צוֹלֵחַ עָלַי וְנָחָה דַּעְתִּי וּבְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי מוּכָן לִרְדוֹת וְלִכְבּוֹשׁ אֶת הָעוֹלָם. וְכֵן לְהֵפֶךְ, כְּשֶׁהַבְּרִִיוֹת מְכַבְּדִים אוֹתִי, וְנוֹתְנִים לִי לְהַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי עַל גַּג הָעוֹלָם, גַּם אָז אֵינֶנּוּ נוֹפֵל בְּהֶבְלֵיהֶם וְאֶתֵּן גַּם אָז מַבָּט בַּטַּבַּעַת לִזְכֹּר מִי הֵם הַבְּרִִיוֹת הַלָלוּ אֲשֶׁר אֵין לָהֶם לֹא חָכְמָה וְלֹא גְבוּרָה וְלֹא אֱמֶת, וְשֶׁכַּבְדִיּוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ אֵין אֲחֻזָּה בַּמְּצִיאוּת וְלֹא שָׁוָה דֶּם שִׁיט.
