- זיך איינגעשריבן
- סעפ. 14, 2024
- מעסעדזשעס
- 90
- רעאקציע ראטע
- 736
הָיוּ הָיָה אִישׁ מֻצְלָח וּשְׁמוֹ יָאשֶׁע חֶבְרֶה'מָאן, וְצָלַח הַשֵּׁם אֶת דַּרְכּוֹ, עָבַר עָרִים יָרַד יָמִים, וְהוּא הָיָה חָכָם מְאוֹד בְּכָל הָעֲסָקִים לַעֲסֹק בַּמַּשָּׂא וּמַתָּן, יָדַע כָּל מִכְמַנֵּי הַמִּסְחָר, וּפִיו תָּמִיד הָיָה מָלֵא בְּדִבְרֵי פִּקְּחוּת וְחָכְמָה, וְלִבּוֹ לֹא גָּבַהּ עַל הַבְּרִיּוֹת, וְכִבְּדוּ אוֹתוֹ אֲנָשִׁים מְאוֹד בְּשֶׁל עָשְׁרוֹ וּבְשֶׁל חֲבַרְמָנִיִתוֹ.
וַיְהִי הַיּוֹם וְהַשֵּׁם לָקַח אֶת כָּל הוֹנוֹ אֲשֶׁר לוֹ, וְהָיָה לְבַז בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים בְּאָמְרָם רְאוּ הָאִישׁ קַל הָרוּחַ אֲשֶׁר הִתְעַשֵּׁר מֵעִסְקֵי הֶבֶל וְעַתָּה מָה קָרָה עִם חֲלוֹמוֹתָיו.
וּבְכָל זֹאת לֹא נָפַל רוּחוֹ שֶׁל יֹאשֶׁע, וּבְפִיו בְּדִיחוֹת וְדִבְרֵי חָכְמָה כְּבִימֵי עָשְׁרוֹ, וְכַעֲבֹר שְׁנָתַיִם שׁוּב הִתְעַשֵּׁר יאָשׁע וְשׁוּב כִּבְּדִהוּ הָאֲנָשִׁים.
וּלְיאׇשׁעֶ טַבַּעַת פֶּלֶא אֲשֶׁר אִתּוֹ עָשָׂה נִפְלָאוֹת, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יִשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ הָאֲנָשִׁים, וְאֵיךְ אַתָּה עוֹבֵר אֶת כָּל קִשּׁוּיֵי הָעוֹלָם דַּרְכֵי רוֹכֵל, הַמְּלֵאִים בְּנֵי בְּלִיַּעַל אַנְשֵׁי מִרְמָה אֲשֶׁר תָּמִיד לִבָּם כָּזָב, וְאֵיךְ סָבַלְתָּ הַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁבְּנֵי אָדָם בִּזּוּ אוֹתְךָ בִּימים אַשׁר יָּרַדְתָּ מִנְכׇסְתֶךָ? וַיּוֹשֶׁט יאָשׁע אֶת הַטַּבַּעַת וְעָלֶיהָ חָרַט אֶת הָאוֹתִיּוֹת ג. ק. א. י. ס. וַיַּעַן וַיֹּאמֶר כָּאן טָמוּן סוֹד הַכּוֹחַ שֶׁלִּי, לִסְבֹּל אֶת כָּל הַיְּרִידוֹת וְהָעֲלִיּוֹת. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ מָה פֵּשֶׁר הָאוֹתִיּוֹת גֵּקַאִיַס וּמָה סוֹד הַפֶּלֶא שֶׁלָּהֶם? שׁתק וְלֹא גִּלָּה אֶת כְּמוּסוֹ.
וְרַב הָעִיר ר׳ גֶּעצִיל בָּעַר בּוֹ בְּלִבּוֹ חשק עצום לְגַלּוֹת כּוֹחוֹ שֶׁל טַבַּעַתּוֹ שׁל יָאשֶׁע חֶבְרֶ'מַאן, וכי מה פֵשֶׁר אוֹתִיּוֹת גקאי״ס הֶחָרוּט בּוֹ, אֲשֶׁר בָּהֶם מִסְתַּכֵּל וְשׂוֹרֵד כָּל נִסְיוֹנוֹתָיו, וְהִתְחִיל לִפְצֹר בּוֹ בְּיָאשָׁע עוֹד וָעוֹד עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד גִּלָּה אוֹתוֹ הַחֶבְרֵ׳מָאן אֶת סוֹדוֹ כִּי אוֹתִיּוֹת גֵּקַאִיַס רָאשֵׁי תֵּבוֹת הֵם ״גַּי קאַקן אִין יַם סוּף״, כּי כָּל אֵימַת שֶׁבְּנֵי אָדָם מַשְׁפִּילִים אוֹתִי וְנוֹתְנִים לִי לְהַרְגִּישׁ שֶׁאֵין לִי סִכּוּי, אֲנִי מִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ וּמיד רוּח אלוֹקים טוֹבה צוֹלח עלי וְנָחָה דַּעְתִּי ובאוֹתה שעה אני מוּכן לכבוש את בעוֹלם. וְכֵן לְהֵפֶךְ, כְּשׁהבריות מְכַבְּדִים אוֹתִי, וְנוֹתְנִים לִי לְהַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי עַל גַּג הָעוֹלָם, גַּם אָז אֵינֶנּוּ נוֹפֵל בְּהֶבְלֵיהֶם וְאֶתֵּן גַּם אָז מַבָּט בַּטַּבַּעַת לִזְכֹּר מִי הֵם הבריות הללו אשר אין להם לא חכמה ולא גבורה ולא אמת, וְשֶׁכַּבְדִיּוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ אֵין אֲחֻזָּה בַּמְּצִיאוּת וְלֹא שָׁוָה דֶּם שִׁיט.
וַיְהִי הַיּוֹם וְהַשֵּׁם לָקַח אֶת כָּל הוֹנוֹ אֲשֶׁר לוֹ, וְהָיָה לְבַז בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים בְּאָמְרָם רְאוּ הָאִישׁ קַל הָרוּחַ אֲשֶׁר הִתְעַשֵּׁר מֵעִסְקֵי הֶבֶל וְעַתָּה מָה קָרָה עִם חֲלוֹמוֹתָיו.
וּבְכָל זֹאת לֹא נָפַל רוּחוֹ שֶׁל יֹאשֶׁע, וּבְפִיו בְּדִיחוֹת וְדִבְרֵי חָכְמָה כְּבִימֵי עָשְׁרוֹ, וְכַעֲבֹר שְׁנָתַיִם שׁוּב הִתְעַשֵּׁר יאָשׁע וְשׁוּב כִּבְּדִהוּ הָאֲנָשִׁים.
וּלְיאׇשׁעֶ טַבַּעַת פֶּלֶא אֲשֶׁר אִתּוֹ עָשָׂה נִפְלָאוֹת, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יִשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ הָאֲנָשִׁים, וְאֵיךְ אַתָּה עוֹבֵר אֶת כָּל קִשּׁוּיֵי הָעוֹלָם דַּרְכֵי רוֹכֵל, הַמְּלֵאִים בְּנֵי בְּלִיַּעַל אַנְשֵׁי מִרְמָה אֲשֶׁר תָּמִיד לִבָּם כָּזָב, וְאֵיךְ סָבַלְתָּ הַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁבְּנֵי אָדָם בִּזּוּ אוֹתְךָ בִּימים אַשׁר יָּרַדְתָּ מִנְכׇסְתֶךָ? וַיּוֹשֶׁט יאָשׁע אֶת הַטַּבַּעַת וְעָלֶיהָ חָרַט אֶת הָאוֹתִיּוֹת ג. ק. א. י. ס. וַיַּעַן וַיֹּאמֶר כָּאן טָמוּן סוֹד הַכּוֹחַ שֶׁלִּי, לִסְבֹּל אֶת כָּל הַיְּרִידוֹת וְהָעֲלִיּוֹת. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ מָה פֵּשֶׁר הָאוֹתִיּוֹת גֵּקַאִיַס וּמָה סוֹד הַפֶּלֶא שֶׁלָּהֶם? שׁתק וְלֹא גִּלָּה אֶת כְּמוּסוֹ.
וְרַב הָעִיר ר׳ גֶּעצִיל בָּעַר בּוֹ בְּלִבּוֹ חשק עצום לְגַלּוֹת כּוֹחוֹ שֶׁל טַבַּעַתּוֹ שׁל יָאשֶׁע חֶבְרֶ'מַאן, וכי מה פֵשֶׁר אוֹתִיּוֹת גקאי״ס הֶחָרוּט בּוֹ, אֲשֶׁר בָּהֶם מִסְתַּכֵּל וְשׂוֹרֵד כָּל נִסְיוֹנוֹתָיו, וְהִתְחִיל לִפְצֹר בּוֹ בְּיָאשָׁע עוֹד וָעוֹד עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד גִּלָּה אוֹתוֹ הַחֶבְרֵ׳מָאן אֶת סוֹדוֹ כִּי אוֹתִיּוֹת גֵּקַאִיַס רָאשֵׁי תֵּבוֹת הֵם ״גַּי קאַקן אִין יַם סוּף״, כּי כָּל אֵימַת שֶׁבְּנֵי אָדָם מַשְׁפִּילִים אוֹתִי וְנוֹתְנִים לִי לְהַרְגִּישׁ שֶׁאֵין לִי סִכּוּי, אֲנִי מִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ וּמיד רוּח אלוֹקים טוֹבה צוֹלח עלי וְנָחָה דַּעְתִּי ובאוֹתה שעה אני מוּכן לכבוש את בעוֹלם. וְכֵן לְהֵפֶךְ, כְּשׁהבריות מְכַבְּדִים אוֹתִי, וְנוֹתְנִים לִי לְהַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי עַל גַּג הָעוֹלָם, גַּם אָז אֵינֶנּוּ נוֹפֵל בְּהֶבְלֵיהֶם וְאֶתֵּן גַּם אָז מַבָּט בַּטַּבַּעַת לִזְכֹּר מִי הֵם הבריות הללו אשר אין להם לא חכמה ולא גבורה ולא אמת, וְשֶׁכַּבְדִיּוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ אֵין אֲחֻזָּה בַּמְּצִיאוּת וְלֹא שָׁוָה דֶּם שִׁיט.
לעצט רעדאגירט:
