בענין נושא האשכול, איך האב נישט דורכגעליינט אלעס ואולי כבר הביאו את זה.
עי' בחולין קכד אי אמר לי יהושע בן נון משמיה לא צייתנא ליה, ועי' בית יוסף יו"ד רמב דלא אמר אילו אמרה משה ובלבוש שם משום בזיון תורה שקבלנו ממנו.
ועי' שבת פז שלשה דברים עשה משה מדעתו, ובמפרשים שאם דרש מן הפסוקים אז לא היה מדעתו, ותוס' שם ד"ה ומה פסח שאין זה ק"ו גמור, וכתבו בספרים שזה היה מעין מדרבנן להראות כח החכמים לגזור אפילו נגד התורה. ובספרים מאוחרים מצינו הלשון משה רבינו עצם התורה אז כל מה שהוא אומר זה מה שהתורה אמרה, ולכה"פ יש לו כח של רבנן שמצווין להאמין בהם, ומשה הרי ראינו שה' נתן לו נאמנות.
ובעצם אם אומר מפי ה' אסור להרהר אחריו אפילו בנביא אמת כיון שראינו נאמנותו, ובוודאי משה שכל מה שאנו יודעין מהתורה זה ממנו. ואם יש סתירה בין שאר דברי ה' אפילו מה ששמענו בעצמינו הרי יש כל התלמוד לתרץ סתירות הפסוקים. ואפילו אומר שזה מפי עצמו נצטרך לפרש באופן שזה רצון ה' מלכתחילה, כמו שחז"ל ביטלו הרבה דברים מן התורה כמו לולב ושופר בשבת.
ורק אם יבוא משה ויאמר שאינו מאמין בה' יותר ושזה לא מפיו, אז יש שאלה אם אז נאמר שמשה סר מן הדרך, (אבל אם יעשה עגל זהב לכאורה עדיין אפשר לומר שזה רצון ה' לעבדו בשיתוף, וזה נסתר מן הכתובים שהרגו את עובדי העגל לפי האומרים שזה היה שיתוף, ואולי רק כשירד מן ההר נתגלה למפרע שלא היה רצון ה'. ויש לעיין אם אחד האמין בעגל רק לפי שאהרן עבד לו אם חייב מיתה, אולי הרגו רק אותן שהכריחו את אהרן)
ובעצם קרח אמר כולנו שמענו מפי הגבורה והיה בליעתו ראיה שחייבים להאמין במשה אפילו מה שלא שמענו בסיני.
ועי' מגילה לא משה מפי עצמו אמרן והקשו מסנהדרין צט האומר דבר זה משה מפי עצמו אמרו הרי זה כופר, ובמפרשים הרבה ביאורים בחילוק מדרגות הנבואה. ועכ"פ קשה לומר על משה שיצא מן הדרך רק אם כופר במפורש בה' באופן שאי אפשר לפרש באופן אחר.
ואם יאמר שאיננו מאמינים עוד בהויה, אבל יש לו שם אחר הרי עשה את זה כשאמר ושמי ה' לא נודעתי להם, ורק אם יאמר שכופר במי שהוציאנו ממצרים ונתן התורה בהר סיני אז אפשר לשאול מה הדין.
ובאמת ראינו שכלל ישראל קיבלו את משה יותר כמו צינור לדברי ה' ולא כדבר בפני עצמו, ובחוקרים כתבו (אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנך) שלכן לא ידע איש את קבורתו כדי שלא לעשותו אלוה, ולא נזכר בהגדה של פסח, ולא עשו אותו דבר גדול כדי שלא נתחיל לעובדו כמו ישוע. והרמב"ם עשה אמונה במשה לא' מי"ג עיקרים יש אומרים שזה בהשפעת האיסלם שאמונה בנביאם הוא מעיקרי דתם, והרמב"ם מאריך כמ"פ במדריגת משה למעלה מן האנושי כדי שלא יהיה אפשר לחלוק עליו או לחזור בו וליתן ברית חדשה אפילו ע"י נביא אחר. אבל הרבה חלקו ותמהו למה זה מן העיקרים עי' ס' העיקרים ועוד.
ולהבדיל האפיפיורים קבעו הדין שהאפיפיור אינו יכול לטעות לעולם וכל מה שאומר זה ציווי ה', ואפילו הכי חלקו כמה ובפרט אחרי ועידת ותיקן השניה שיש אומרים שהאפיפיורים ירדו מן הדרך ולא מקבלים דבריהם.