קיצי הגאלה על פי הזוהר והרעיא מהימנא
לפי התיקוני זוהר והרע"מ הגאולה היתה צריכה להיות בשנת ה' אלפים ע"ב או ע"ג (1312-1313 לסה"נ), (וכפי שנראה להלן הנכון הוא ע"ב וחצי) ע"י משה רעיא מהימנא שיתן כח ועוז לשני המשיחים, כמו שכתוב בזוהר חדש תיקונא קדמאה:
וכלא
אתעכב עד דייתי שילה דאיהו משה בגימטריא מ"ה, ארבעין וחמש שנין בתר אלף ומאתן שנין. -
היינו 1245 שנה אחרי החורבן שהיה בשנת ד' תתכ"ח - יוצא ה' ע"ג... עד דיתקשר צדיק בימינא, דאיהו עני וחכים דתמן צדיק איהו מסכן וחכם, ומלט הוא את העיר בחכמתו. מאי העיר דא ירושלם, דאתמר בה ונלכדה העיר. ובגין עניותה וחכמתה ישיזב לקרתא בגין
דאיהו עני וחשוב כמת.
והיינו שמשה רע"מ יציל הדור בעקבות יסוריו ועניותו וחכמתו. וכן יציל את משיח בן יוסף שנקרא צדיק שלא יהרג במלחמת גוג. בדומה, ברע"מ משפטים קט"ז נאמר:
ואת מי הקם תקים? את אות ה',
שנפלה באלף החמישי אחר ע"ב, כמנין עזו"ב תעזוב עמו. עזוב - ע"ב ז"ו. אבל הקמה, בדרגא דילך, הקם ו' תתאה. תקים עמו: עם בן עמרם, בדרגא עלאה דילך, תפארת.
במ"ה דילך, שמא מפרש בשלימו. בתר ק' ק' (הינו 1245 שנה מהחורבן כנז"ל) דהקם תקים, (ובגין דא הקם תקים). אלא שלא זכינו ונטרפה השעה.
וביתר ביאור ענין
"העיכוב" שמזכיר, כי באמת לפי ספר הזוהר המרכזי בפרשת וירא (דף קיט ע''א) בשם רשב"י הגאולה ע"י משיח בן דוד היתה צריכה להתחיל בשנת ה' ס':
"ובזמנא דשתין שנין לעבורא דדשא באלף שתיתאה יקים אלה שמיא פקידו". וכן בזוהר חדש פרשת בלק משמיה דרשב"י: ומהדר גאונו - זה משיח - בקומו לערץ הארץ. אז ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יקבץ וגו'. זה בששים שנה של האלף הששי.
וממשיך בזוהר וירא: ומאותו זמן עד שיהיה לה זכירה - שש שנים וחצי. ומאותו זמן שש שנים אחרות, והם שבעים ושתים וחצי.
ומשיח בן יוסף היה צריך לבוא בשנת ס"ו, "בששים ושש יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל", וע"ז רמז הפסוק "כל הנפש הבאה מצרימה ששים ושש", ואז תהיה עת צרה שלא נהיתה כמוה. וכליון אומות העולם יהיה בשנת ע"ג.
אלא שאח"כ מסיק הזוהר בשם הרע"מ שלא יבואו הגואלים בשנת ס' ובשנת ס"ו, ויתעכב הגאולה" עד כי יבוא משה" כדי שהגאולה תהיה ברחמים ולא תהיה עת צרה, ולא ימות משיח בן יוסף.
וזו הכוונה בזוהר בראשית "השמטות" (בראשית דף כג ע''ב, והוא כידוע מזמן התיקונים):
ובגלל שמשה בקש עליהם רחמים,
השמאל דוחה ולא יצאו בה בני ישראל, וימין מקרבת שהיא ימין מטה כלפי חסד. ומשה, בגלל שנתן עצמו עליהם, נתן תקף לדרגתו, שהיא עמוד האמצעי, שהיא תורה שנתנה בימין. זהו שכתוב (דברים לג) מימינו אש דת למו, ובגלל זה הגאלה תלויה בו. זהו שכתוב (בראשית מט) לא יסור שבט מיהודה,
עד כי יבא "שילה", שהוא משה בחשבון. יסוד צדיק בו
סו"ד תהא שמאל דוחה, אף על פי שפרשנו בו כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה ששים ושש [[1]], בגלל שנקשר בשמאל, וימין מקרבת כי תלוי ממנה עמוד האמצעי, שששים ושש הם ששים מסכתות, וששה סדרי משנה שנתנו מגבורה שהיא שמאל. ששים גבורים נקראו שנוסעים מגבורה, ששם תורה שבעל פה, שהיא שכינה תחתונה, כלל של ששים מסכתות וששה סדרי משנה. שתורה שבכתב, לפה לא התגלתה,
בגלל שעתיד שמאל, שהיא פה, להדחות. ובגין כך איהו סתים הכי פורקנא בלבא ופומא דאיהו גלייא לא אתגלי פורקנא ולכן הוא מסתיר כך הגאלה בלב, והפה שהוא גלוי לא מתגלה הגאלה, ובגלל שהכל תלוי בימין, אמר הנביא (ישעיה נג) וזרוע ה' על מי נגלתה. על מי ודאי, שנאמר בה מי ירפא לך, זהו שכתוב (איכה ב) מ"ה אעידך מ"ה אדמה לך, ואמרו לי מ"ה שמו
, במ"ה יבא הזמן (היינו 1245 כנ"ל), ובמ"ה תבא רפואה. זהו שכתוב (שם) מה אשוה לך ואנחמך וגומר, מ"י ירפא לך, שמשה
הוא מ"ה שמו ובו תהא נחמתך, ודו"ק. (ולשון זו נמצא גם בזוהר חדש קדמאה הנ"ל עיי"ש)
מחבר התיקונים רואה את "משה רעיא מהימנא" כדמות מפתח. תפקידו הוא לפעול כ"עמודא דאמצעיתא" (הקו האמצעי) – מעין גורם ממתן ומפשר בין מידת הדין למידת הרחמים. הוא האמין כי על ידי תפילתו ופעולתו, הגאולה שהייתה אמורה לבוא בדין נדחתה, והיא תבוא במקום זאת ברחמים. המועד החדש לגאולה ברחמים, המיוחס לו, הוא בשנה שהגימטריה שלה היא ע"ב (5072) כנגד מידת החסד.
הדברים מלמדים שהמחבר הכיר בכך שהקיצים הקודמים כבר עברו, והוא מתאר את העיכוב כחלק מתהליך רוחני מורכב. הוא ראה את הדחייה לא ככישלון, אלא כהזדמנות לגאולה שלמה יותר, המבוססת על חסד ורחמים, וכי היא תלויה בפעולתו. המאמרים הללו משקפים מאבק פנימי של המחבר, שחש כי הוא נושא על כתפיו את האחריות לגאולה והכיר בחשיבות עיתויה ואופייה.
וכן בתיקונים כ"ב (דף סז ע''ב) רומז שהקץ דמשה בשנת ה' ע"ב, כנגד ה' של יום ה'שש"י, ה' עולה על אלף הששי, ואח"כ ויכל"ו-ע"ב. "ודא איהו חס''ד, ביה ויכלו, ה' בששי (נ''א וביה ויכלו בהששי), בגין דביה ה' דאברהם אזיל ו' לגבה, מיד יתער י''ה לקרבא, הדא הוא דכתיב (שמות יז טז) כי יד על כס י''ה, וששי איהו אלף שתיתאה".
וכן בתיקונין י"ג (דף כח ע''ב): ורזא דמלה (קהלת א ט) מ"ה (היינו 12-45 כנ"ל). ש"היה ה"וא ש"יהיה, וביה (תהלים לג יד) מ"מכון ש"בתו ה"שגיח, בגין דאיהו דיוקנא דעמודא דאמצעיתא, בההוא זמנא אתקיים רזא דמתניתין דאמר אוכלין כל ארבע, ותולין כל חמש דהיינו אלף חמשאה, ושורפין בתחלת שש דאיהו אלף שתיתאה.
וכן בתיקונין י"ח (דף לו ע''ב): וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, לקיימא ביה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו), בההוא זמנא אתגלייא מ"ה ש"היה ה"וא שיהיה [
[2]].
וזהו שכתב בספר המלכות (כ"ח ע"א) שכפי שהוכחנו לעיל בארוכה חובר על ידי מחבר הרע"מ והתיקונים: אע"פ שכבר עבר הזמן אמת הוא... בהתייחסותו לקץ שאמר הרשב"י על שנת ס' וס"ו [
[3]], וז"ל:
"ור' שמעון שפירש כל הנפש לבית יעקב ששים ושש ואמ' ששים ליתערותא דיעקב ושש ליתערותא דיוסף, והיו כנגדן משיח בן דוד ומשיח בן יוסף הוא אמת אמר, ואינו הדבר אלא
אמת "אע"פ שעבר הזמן", שזהו הסוד ממה שפירשתי למעלה לא יסור שבט מיהודה וגו', אע"פ "שהיה עתיד" ליגלות משיח בן דוד לששים שנא' תבא בכלח אלי קבר בכל"ח עולה ששים, [[4]] אע"פ "שהיה עתיד" משיח בן יוסף ליגלות בשש והם שש שנים תזרע שדך וגו' עכ"ז הכל יהיה תלוי עד שיבא שילה שהוא משה בעבור שאין יוצאין בצרה ובמיתה. וע"כ הבטיח ה' למשה שהגאולה תהיה בע"ב והסימן רמ"ה בים: סוס ורכבו רמה בים מאי רמ"ה אלא מאתים וארבעים וחמשה שיהיה חשבון רמ"ה יתקיים הכל ובו יתקיים הפסוק רמה קרני באלה"י". (כלומק כעבור 1-245 שנה מהחורבן כנ"ל)
׳וברוב גאונך - דורש מחברנו - ׳זה משה
שהוא רב ואדון על כל הגאונים והוא רב ומרבה כחו על שני משיחים׳.
ומזה יש להביא ראיה שהתיקונים והרע"מ נכתבו בשנת ה'ס' או ס"ו ולאחריה. כיוון שהגאולה התמהמה מלבוא בשנת השישים, וכנראה גם שנת ס"ו עברה חלפה עברה לה, אמר הרע"מ ברוח קדשו שרק בחס"ד יגאלו, ובס"ו לא יגאלו כדי שמשיח בן יוסף שהיה אמור לבוא אז לא ימות, כי ס' וס"ו רומזים על מידת הדין כנגד שישים המשניות וששה סדרים, (אולי יש כן רמז שבעלי המשניות שלא עוסקים בתורת הנסתר אשמים בעיכוב הגאולה) ועתידה להידחות [
[5]], רק בע"ב שהוא כנגד מידת החס"ד האי משה יגאל אותם ברחמים יחד עם התרי משיחים.
וכן מובא ברע"מ פרשת כי תצא (
דף רע''ח ע''א):
אמרו בעלי המשנה של הישיבה העליונה והתחתונה, רועה הנאמן, אנו שלוחי רבון העולם אליך, אשרי חלקך שאתה בעל תשובה, שקול לששים רבוא ישראל, ואתה החזרת את הקדוש ברוך הוא ושכינתו למקומו, מעלה ומטה. ובגללך יגאלו ישראל ויחזרו למקומם, ואין כח למשיחים לגאל את ישראל חוץ ממך,
ובגללך הם מתעכבים. השלם דברים נכבדים הללו, שעליהם נאמר הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים.