דעת הזוהר בענין ליתן מטתו בין צפון לדרום:
מסכת ברכות (ה' ע"ב) נאמר: "כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הוין ליה בנין ת"ח". רש"י, בפירושו על מקור זה, מסביר את כוונת הביטוי "צפון לדרום" כראשה ומרגלותיה של המיטה הפונים לכיוונים אלו. פירוש זה מתיישב עם דעתו של הרמב"ם, המופיעה בפרק ז' מהלכות בית הבחירה, הלכה ט', ועם דברי מרן בשולחן ערוך (סימן ר"מ, סעיף י"ז).
לעומת זאת, בזוהר (פרשת במדבר, דף קיח ע"ב) מופיע פירוש אחר. שם נאמר: "מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים". עוד נאמר שם: "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, שמאלו דא הוא צפון וימינו דא הוא דרום, ורזא דא אוליפנא קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום ואחידת להאי בן ודאי. ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא. דיהבין להו בנין דכרין. דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה, בשלימותא דכלא. לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום, ולגבי כנסת ישראל דאנהירין בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין".
מחלוקת המהרח"ו והגר"א
הרב חיים ויטאל, בשער המצוות (ד' ע"א), מסביר את כוונת הזוהר כך: על האדם לשכב כשגופו בין מזרח למערב, וידו הימנית פונה לצפון וידו השמאלית לדרום. לעומת זאת, המשנה ברורה מביא את דעת הגר"א, הסבור כי הזוהר למעשה מסכים עם דעת הגמרא.
דעת הרמד"ל
אמנם באמת דעת מגלה הזוהר הרמד"ל שאין נפק"מ כלל באיזה צד ישן, לשיטתו, הדברים שנאמרו הם רמזים, ואין להבינם כפשוטם. וכך נאמר בספר אור זרוע: ועיין ג'כ במה שאמרו הם ז"ל כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים. בכאן תראה בהיותם ז"ל מעלימין הנסתרות. תעלה על דעתך כי נותן מטתו בין צפון לדרום בין שני הצדדים האלו. יהיו לו בנים זכרים
מאי איכפת לך צד זה [[1]]?. וגם אשר יש מפרשים (=רש"י) כי מפני ששכינה שורה בין מזרח למערב וכדי שלא ישמש מטתו לצד השכינה דברו ז'ל כדבר הזה.
והמפרשים דבר זה לא ידעו מהו כוונתם. כי כבר אמרו ז"ל כל המשמש מטתו לשם מצוה שכינה שורה על מטתו שנאמ' וישכב עמה בלילה הוא. ודרשו ז"ל מלמד שראה שכינה על מטתו. ועל כן אין פירוש החכמים נכון בדבר זה. (השווה: "אוליפנא דחמא עמיה שכינתא" זוהר, ג, דף קיט ע"ב).
הם ז"ל רמזו בענינים כל הרוצה להיות לו בנים זכרים יתן מטתו בין צפון לדרום כלומר' יתן עצמו באמצעות בין החמימות ובין הקרירות. אם יהיה לו קרירות לבדו אין חמימות. ואם יהיה לו החמימות יהיה אץ ומוקצה להזריע בתחלה ואין לו בנים זכרים ונקרא חוטא על ידי חמימותו, ועל כן אמרו ז'ל ליתן מטתו בין צפון לדרום ויהיה לו בנים זכרים כי תמצא פאתי העולם אין קר בקרירות זולתי צפון, ואין חם בחמימות זולתי דרום וזהו רמזם ז'ל יתן מטתו בין צפון לדרום בין החמימות והקרירות ויהיה באמצעות שניהם, ואז יתעכב להזריע אחר האשה בשביל דרך זה ויהיו לו בנים זכרים. ע"כ.
כיו"ב רבנו יונה במסכת ברכות שם מבאר שהכוונה היא לתפילתו, שיתפלל שיהיו מוצלחים בתורה (כנגד המנורה שבדרום) ובפרנסה (כנגד השולחן שבצפון).
