כעין ווי די תורה ,זאגט די וועלט צו פארענטפערן דע
מקורם של דברים אלו הוא בספר "שמושא רבא", כפי שהביא הרמד"ל עצמו בספר המלכות (ל"ז א): "ושי"ן בשלש ראשין כמו דמפרש בשמושא רבא שי"ן דימינא דתלתא ראשין שי"ן דשמאלא ארבעה ראשין, וכו'". וכן, חלק ניכר מהלכות תפילין המופיעות בזוהר, העוסקות בתפרים, קשרים וגידים, מקורן משם. | מדרש הנעלם, פרשת חיי שרה (ק"ל ע"ב), בשם רשב"י: "ושנינו, יש בו סודות עליונים ודוגמתם, ויש בו שלוש מרכבות, דוגמת העליונים הקדושים ארבע פרשיות שולט על ארבע. ועל כן סוד השי"ן של שלושה כתרים, ושי"ן של ארבעה כתרים". | א. 'סודות התפילין' ו'סוד השי"ן' |
לשון זו היא מלשון חכמי ימי הביניים, שקראו לנפש החיה בשם "כוח התנועה", ולנפש הצומחת בשם "כוח הגוף". כגון בפירוש המשניות לרמב"ם, מסכת אהלות (פרק ב'): "בעלי החיים כאשר לא היה 'כח התנועה' מפעיל ומשפיע לכל האיברים". | מדרש הנעלם, פרשת חיי שרה (קכ"א ע"א): "תא שמע, כיון שהגוף נבנה ועומד בקיומו, מאי כתיב: 'וישלחו את רבקה אחותם וגו''. מאי 'ואת מינקתה', זה 'כוח התנועה'. רבי יצחק אמר: זה 'כוח הגוף'". | ב. 'כח התנועה' ו'כח הגוף' |
זו היא קושיית הרמב"ן (בראשית כ"ג ,ט) על פירוש רש"י, וז"ל: "מערת המכפלה" - לשון רש"י בית ועליה על גביו דבר אחר שכפולה בזוגות (עירובין נג). ואיננו נכון כי הכתוב אמר שדה עפרון אשר במכפלה (להלן פסוק יז), והנה הוא שם המקום אשר בו השדה. | בזוהר פרשת חיי שרה (קכ"ח ע"ב): "ר"א שאל את רבי שמעון אביו. אמר, המערה הזו אינה כפולה, שהרי כתוב מערת המכפלה, ואחר כך הכתוב קרא לה מערת שדה המכפלה. מכפלה הוא קרא לשדה". | א. מערת ושדה המכפלה |
כל זה מפירוש רש"י, שפירש (בראשית כ"א, י"ד), "ותלך ותתע" – חזרה לגלולי בית אביה. וכאן פירש קטורה: "זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטורת". (החלק השני נמצא גם במדרש רבה). | בזוהר פרשת חיי שרה (קל"ג ע"ב): "ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. קטורה זו היא הגר. שהרי שנינו, אחר שנפרדה הגר מאברהם וטעתה אחר גלולי אביה, אחר כך נקשרה למעשים כשרים, ומשום כך השתנה שמה ונקראה קטורה במעשים כשרים, ושלח אברהם ולקח אותה לאשה". | ג. קטורה זו הגר |
זהו ביטוי שלא היה בזמן חז"ל, ורק בתקופת סוף הגאונים וראשוני ספרד שהושפעו מהשפה הערבית (מהמילה הערבית "וג'ה") מצאנו כן לרוב. | במדרש הנעלם: פרשת חיי שרה קכ"ד, א. בפרשת תולדות דף ק"מ ע"ב. וכן בזוהר: בראשית י"ב ע"ב, כ"ג, א, כי תצא ע"ב. ובאדרא ועוד. הביטוי "על כל פנים" | ד. ביטוי "על כל פנים" |
'הברייתא הראשונה' הנזכרת כאן היא למעשה דברי הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ח ה"ב): "העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת" וכו'. ואילו דברי רשב"י, כביכול, הם השגת הראב"ד על הרמב"ם שם: "העוה"ב אין בו גוף. אמר אברהם דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד, אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב, ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל". מכאן יובן מאמר הזוהר שרשב"י החזיר עטרה ליושנה. | מדרש הנעלם, פרשת חיי שרה (ק""ל ע"ב) "רבי אבא הזקן קם על רגליו ואמר: 'מנוחה ושלום עצמות יהיו לך, רבי שמעון, שהחזרת עטרה לישנה. ששנינו בבריתא הראשונה, שכיון שהנשמה היא בשלמותה במקום עליון, לא שבה לגוף, אלא נבראות ממנה נשמות אחרות שיוצאות ממנה, והיא נשארת בקיום, עד שבא רבי שמעון בן יוחאי ודרש: ומה אם בעולם הזה שהוא הבל, והגוף שהוא טיפה סרוחה, נכנסת בו אותה הנשמה לעתיד לבוא שיצטרפו כולם ויהיה הגוף מבחר בקיום ותשלום יותר, אינו דין להיכנס אותה הנשמה בו בכל התשלומים והעילויים שבה?'". | ה. 'תחיית המתים': השגת הראב"ד על הרמב"ם |
הביטוי "הכוח המתעורר" מופיע ב"שמונה פרקים לרמב"ם" (פרק א): "ו'החלק המתעורר' – הוא הכח אשר בו ישתוקק האדם לדבר מה, או ימאסהו. ומזה הכח יבואו פעולות הבקשה והבריחה, ובחירת דבר מה או ההתרחקות ממנו, והכעס וההתרצות, אמנם הם וכוחותיהם כלים לזה 'הכח המתעורר'". | מדרש הנעלם, פרשת תולדות (קל"ז ע"ב): "אמר רבי יוסי: 'אבל אינן בכוח לעשות רע ולהתעורר ליצר הרע כמתחילה', משמע דכתיב שם הגדולה לאה שלאה מכוחה ומרושעתה, ושם הקטנה רחל שאין בה 'כוח המתעורר', כמא דאת אמר (ישעיה נג) 'וכרחל לפני גוזזיה נאלמה'". | א. 'הכח המתעורר' |
מקור הדברים הוא ברמב"ן, "שער הגמול": "והנה יאמין באמת שתחיית המתים שהיא עיקר מעיקרי התורה הכוונה בו שתשוב הנפש לגוף ברצון הבורא יתברך... ולעולם הבא תהיה ההשגה שלימה לעשר ספירות". | מדרש הנעלם, פרשת תולדות (קכ"א ע"א): "אמר רבי אחא: 'אותה הנשמה (בו בכל התשלומין והעילויין שבה) ממש ואותו הגוף ממש עתיד הקדוש ברוך הוא להעמידן בקיומן לעתיד לבוא, אבל שניהם יהיו שלמים בתשלום הדעת להשיג מה שלא השיגו בעולם הזה'". | ב. נשמה וגוף והשגת הדעת לעתיד לבא |
מקורו של רעיון זה הוא ברמב"ם בהלכות תשובה (פ"ח ה"ב): "ומהו זה שאמרו נהנין מזיו השכינה? שיודעים ומשיגין מאמתת הקדוש ברוך הוא מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל". | מדרש הנעלם, תולדות (קל"ה ע"ד): "אבל הצדיקים שזכו ניזונים עד שישיגו השגה שלימה. ואין אכילה ושתיה אלא זו וזו היא הסעודה והאכילה". | ג. 'הנאה מזיו השכינה' |
על פי הרמב"ם, בהלכות יסודי התורה (פרק ב', הלכה ג'): "שהמלאכים אינם גוף וגויה". | מדרש הנעלם פרשת תולדות (ק"מ ע"ב) "לית גופא למלאכים". | ד. 'אין גוף למלאכים' |
על פי דברי הרמב"ם בהלכות תשובה (סוף פרק תשיעי): "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג." | מדרש הנעלם, פרשת תולדות (ק"מ ע"ב) "למה אתא פרשתא דא? אלא לאחזאה לבני עלמא דאף על גב דההיא שלימותא ליהוי בארעא, ארחה וטבעה דעלמא לא אשתני". | ו. ימות המשיח: 'עולם כמנהגו נוהג' |
מקורו במדרש רבה (תולדות פרשה ס"ג): "והלוא כבר נאמר: מפדן ארם, מה תלמוד לומר ארמי, בת בתואל הארמי, מה תלמוד לומר אחות לבן הארמי, אלא בא ללמדך אביה רמאי ואחיה רמאי ואף אנשי מקומה כן, והצדקת הזו שהיא יוצאה מביניהם למה היא דומה, לשושנה בין החוחים". עכ"ל. אך הזוהר משתמש במילותיו של רש"י: "וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם? אלא להגיד שבחה, שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם". אח"כ הזוהר גם מצטט מהמדרש רבה: "אמר רבי יצחק, אף על גב שכל זה עשתה, לא ידענו האם מעשיה כשרים או לא. אלא בא ראה, כתוב "כשושנה בין החוחים"..". | בזוהר פרשת תולדות (קל"ו ע"ב): "בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי'. מה אכפת לנו כל זה, שהרי כבר נאמר: "ובתואל ילד את רבקה וגו"? וכעת אמר "בת בתואל הארמי", ואחר כך "מפדן ארם", ואחר כך "אחות לבן הארמי"? אלא, פירשוה, שהייתה בין רשעים, והיא לא עשתה כמעשיהם. שהייתה בת בתואל, ומפדן ארם, ואחות לבן, וכולם היו רשעים להרע, והיא העלתה מעשים כשרים ולא עשתה כמעשיהם". | ז. רבקה הצדקת בין הרשעים |
עניין זה צוטט בשונה מהמקור במדרש רבה (וישלח, פרשה ע"ט), הכותב: אמר ריש לקיש ויקרא לו אל אלהי ישראל, אמר (יעקב) אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים. המהרח"ו כתב שזו טעות סופר. אלא שכנראה העתיק הרמד"ל מרבו בעל האוצר הכבוד (ברכות י"ח ע"א), וזה לשונו: "ובבראשית רבה אמרו עוד לבאר הסוד, אמר הקדוש ברוך הוא: "אני אלוה בעליונים ואתה אלוה בתחתונים". | בזוהר פרשת תולדות (קל"ח ע"א): "באתר אחרא מה כתיב, (בראשית לג) ויקרא לו אל אלהי ישראל, קודשא בריך הוא קרא ליה ליעקב אל. אמר ליה, אנא אלהא בעלאי ואנת אלהא בתתאי". | ח. יעקב "אל" בתחתונים |
"והרי פרשוה" - האבן עזרא, בראשית כ"ז, י"ט, שכותב: "ויש אומרים: חלילה לכזב הנביא, רק הוא כן. "אנוכי" – מי שאנוכי, ו'עשו בכורך' ". | בזוהר (קס"ז ע"ב): "אנכי עשו בכרך. וכי יפה הוא לצדיק כיעקב להחליף שמו בשם טמאה? אלא אנכי, פוסק טעם, ואומר אנכי מי שאני, אבל עשו בכרך, והרי פרשוה". | ט. אנכי עשו בכורך |
אין אידיש:
און דו האסט שוין מיינונגען נאך פארן ליינען
אין דער ווירקלעכקייט, איז א גרויסער טייל פון זוהר געבויט אויף די דאָזיקע תורות.
דעס סומאטאכע מיט די ספרי זוהר און איהר מקוריות, קען מען מסביר זיין מיט די מעשה וואס די תלמוד ברענגט אין סנהדרין , א כופר זאגט צו רבן גמליאל ענקער גאט איז א גנב, עס שטייט, ויפל ה׳אלהים תרדמה על האדם ויישן , ער גייט און גנבעט ארויס א ריפ, רופט זיך אהן זיין טאכטער לאז איהם אפ,איך וועל איהם ענטפערן, זאגט זי איהם איך דארף יעצט רעפארטען א גניבה,איך דארף יעצט פאליציי,פרעגט ער איהר וואס האט מען דיר באגנבעט, זאגט זי עס זענען געקומען די נעכט רויבער און זיי האבען אוועק גינומען די זילבער כלים
די שאלה איז צו די אלע קבלה געדאנקען זענען אמת אדער נישט.
די קבלה גידאנקען זענען פאטענטען,צו מאכען א סדר לשבר את האוזן, צו די השתלשלות העולמות און מיט די מחשבות צוקומען צו א התעלות און דביקות בה׳ , אין אנדערע ווערטער, עס איז אלעס הייליגע משלים , אז איינער איז בכח זיך מדבק זיין אין אנדער אופן, איז עס פונקט אזוי חשוב -לעטס פעיס איט- דער רמב״ם און רב אשי, האבען נישט געוואוסט פון קיין ספירות , זיי זענען אהנגיקומען צו דביקות און יראת ה׳ אהנדעם , דער רמ״א זאגט אין תורת העולה, אז דער רמב״ם מיט זיין חקירה און דער רמב״ן מיט זיין קבלה, זאגען די זעלבע זאך, נאר זיי נוצען אנדערע טערמינילאגיע , פון גר״א וואס ער האט גישאלטען פילוסופיה און ער איז גיוועהן אדוק אין תורת הנסתר,זאגט ער,אז לימוד קבלה איז אלעס א משל , און ער האט מעיד גיוועהן אויף רמח״ל , אז ער פארשטייט דעם נמשל , ואידך פירושא הוא זיל גמור
